הָמָלֶכְּסיקון (הלכסיקון המלכותי המלא. כמעט)

מלכת המדבר גאה להגיש מקבץ קטן, סמלי וייצוגי כאחד, של מונחים שהשתרשו בשפה המדוברת של בוגרות המסעות שלנו, לפני, תוך כדי ואחרי המסע. לחלק מהם, תתוודעי כבר ביום המיונים, את האחרים תפגשי בהזדמנויות אחרות, ואם כבר יצאת למסע - הם יישמעו לך מוכרים ויעוררו זכרונות נעימים.

כמו כל לכסיקון, גם זה שלנו חי, נושם ובועט, והוא פתוח למונחים והגדרות נוספים. חיפשת מושג כלשהו ולא מצאת? אנחנו מזמינות אותך להוסיף אותו בתגובות, ומי יודע, אולי גם הוא יזכה להיכנס לפנתיאון המושגים המלכותי.

ארבע על ארבע

בניגוד למצופה - אנחנו לא מתכוונות לשיטת ההנעה של הג'יפ, למרות שגם בזה אנחנו הופכות להיות מקצועניות עד סוף המסע, אלא יותר לארבע הבנות שיושבות על אותם ארבעה גלגלים.

צוות הג'יפ הוא שיהפוך להיות הפרצופים שתפגשי בבוקר (אחרי שמין הסתם ישנת איתם בלילה). לא יהיה פרט מחייהן עד הלום שלא תכירי על בוריו, כולל שמות כל קרובי המשפחה שלהם, יתרונותיהם וחסרונותיהם.

זה לא ג'יפ, זה ג'יפני. וזה מדליק (צילום: אוקסנה אליאשוב)

תמיד תהיה את המסודרת ואת המבולגנת, את זאת שזכרה להביא דיסקים מצוינים לדרך, את זאת שדאגה לנישנושים ואת זאת שדואגת להזכיר לכן לשתות מים, ואפילו כותבת את השמות על הבקבוקים, כדי לוודא שאף אחת לא חרגה ממשמעת המים. שנים אחר כך ימשיך אותו חוט בלתי נראה של קרבה לעטוף אתכן.

אירוח אצל מקומיים

ריטואל שחוזר על עצמו בכל מסע מחדש. לפני: "מה? הולכים לישון אצלם בבית? אין מצב שאני נרדמת/ מתקלחת/ אוכלת/ הולכת לשירותים שם". אחרי: "מה? כבר נפרדים? איזו משפחה מקסימה, אני לא מאמינה שככה חשבתי לפני שהגענו". אחת החוויות!

מפגש עם המקומיים(צילום: נעה ברזל)

 

באקט

או בעברית פשוטה, דלי. מים זורמים, זאת עליכן לדעת, יש בכל מקום שאנחנו מטיילות בו. מים חמים שיוצאים מהברז, זה כבר עניין אחר. כל מי שטיילה במזרח מכירה את הפטנט הזה: ממלאים דלי במים רותחים, בתוך הדלי יש קנקן קטן, מערבבים בתוכו מים רותחים מתוך הדלי עם מים קרים מתוך הברז, שופכים על הגוף מלמעלה עד למטה, מסתבנים, נשטפים, אוי איזו מקלחת נהדרת!!!

בגדי מלכה

איך אורזים תיק לכל כך הרבה ימים ועדיין משאירים מקום לאוהל ולעוד רשימה מפוארת של ציוד הכרחי שבדרך כלל לא לוקחים לטיול באירופה הקלאסית? כחלק מ"זה הזמן שלך לעצמך", כל מלכה מקבלת חולצות כמספר הימים. וסווטשירט, מעיל פליז ומכנסיים. שני זוגות. ועוד כל מני צ'ופרים שמבטלים את הצורך לחשוב על מה ללבוש. זה מה שיש, לכולן יש אותו הדבר, ואיזה תענוג זה לארוז "קל" , אבל על אמת. לכל מסע הצבע שלו. ואחרי שחוזרים, תמיד יש את האפשרות להכנס למועדון לובשות החולצות השחורות - חולצות הצוות.

"בשביל המלכה"

אחד הדברים הטובים שקורים אחרי שחוזרים מהמסע הראשון, הוא האפשרות להצטרף לטיולים של מלכות מכל הדורות, בשביל ישראל. במלכה כמו במלכה, ההדרכה הכי טובה תלווה בפינוקים של המנהלה, שמצליחות להגיע לראשי צוקים ולעומקי ימים. המסלולים מאתגרים/ מפנקים/ קלים/ כיפיים, יש מאלה ויש מאלה, וכל אחת צריכה רק לבחור אם לבוא לכולם או לחלקם.

ג'יפ

אחת נוהגת. השניה יושבת לידה, עוזרת לה בניווט, ואם צריך יורדת מהג'יפ ומכוונת. מאחור יושבות שתים שאחראיות על המוראל והצידה והמוסיקה ונושאי השיחה.

הג'יפ הוא ביתך(צילום: סימי ניצן צדקיהו)

הג'יפ הוא הבית. ביום הראשון לוקח שעה להעמיס אותו. ביום האחרון הדברים מרחפים כמעט מאליהם לתוכו - כמו חיילים. כל ג'יפ אחראי על הג'יפ שמאחוריו, שלא ילך לאיבוד. כל ג'יפ סובל בהכנעה את הטילטולים שהוא סופג כשארבע נשים במיטב מצב רוחן מחליטות שזה הרגע לשיר וגם קצת לרקוד. בסוף המסע, כשצריך לנקות אותו למען המסעות הבאים, קשה להאמין כמה בלגן וטינופת הוא מכיל, וגם כמה שקיות אורגנזה, מילות שירים ותקוות, מתנות קטנות שלאחרים ייראו טיפשיות, ורק למי שישבה באותו הג'יפ, ובאותו המסע, הן מלאות משמעות.

דבש

"מנגו בננה ומלון, דבש וקנמון..." שלושת הראשונים הם כינויים לצוותים המלווים את המסעות (ועוד נרחיב עליהן בהמשך); דבש הוא הכינוי למלכות, שנבחרו על ידי משתתפות המסע, ואולי גם הן יצטרפו יום אחד לצוותי מנגו בננה. בסוף כל מסע, המשתתפות מתבקשות לבחור את המלכות שלדעתן הכי מתאימות להצטרף לצוותי המסעות. המלכות הנבחרות מכונות "דבשיות" והן יוזמנו להכשרות של המלוות החברתיות או של המינהלה. אם יוכיחו את עצמן כמתאימות, יוזמנו לצאת למסע כחלק מהצוות. וזה, אם תשאלו אותנו, אחד הדברים הכי כיפיים שיש!

דיאטה

לא יקרה. תשכחי מזה.

מי אמר דיאטה?(צילום: עדי פז פיינגולד)

דיבורים

אם היה אפשר להשתמש בדיבורים כמקור אנרגיה - הג'יפים היו נוסעים מעצמם, וגם היו מוארים באור נגוהות. כמה מילים. כשנוסעים אז זה ארבע בנות ומכשיר קשר. כשעוצרים זאת המדריכה וכל שאר הבנות. כשעושים פיפי. כשמקימים את האוהלים. שיחות טיפשיות על סקס. שיחות עמוקות על החיים לפני ואחרי. על איך את רואה את עצמך אחרי הטיול. חלומות נרקמים. סודות שהיו כמוסים מרשים לעצמם לצאת לאויר העולם ופתאם לא נשמעים מפחידים כל כך. "אולי אלך ללמוד? הילדים כבר גדולים..." "אני? להקים עסק משלי? את חושבת שאני יכולה?"

רק בשתי סיטואציות משתרר שקט - אחרי שכולן נרדמות, וברגע הראשון של הארוחה (ואז זה מחזיק מעמד בדיוק חמש דקות).

הפי אוור - Happy Hour

עם כל הכבוד לצוות שלך בג'יפ (ויש הרבה כבוד), אחד הדברים המרעננים במסע היא ה-Happy Hour. לרוב זה יקרה ביום של נסיעה ארוכה, וישמש לשבירת שגרה מרעננת, מעוררת ומסקרנת. באופן אקראי תגרילי לעצמך צוות חדש לשעה הקרובה, ופתאום תגלי נשים שעד לרגע זה לא הבחנת בהן, עולמות חדשים ועשירים שמסתתרים מאחורי הפנים, ואופס, חברות חדשות יצטרפו למעגל המתרחב סביבך.

האפי האוור(צילום: שגית מורד)

ווי פיי!

מה? יש לך ווי פיי? תזוזי!(צילום: מעיין יצחקי)

זה הזמן שלך לעצמך

כמה פעמים לקחת לעצמך פסק זמן אמיתי, בו את ממש לא צריכה לדאוג לאף אחד מבני המשפחה, פסק זמן בו את לא באמת אחראית להנאה ולרווחה של האחרים, פסק זמן בו את מתפנה להקשיב לעצמך, לפגוש את עצמך ולהתאהב בעצמך מחדש? ולא, הטיול אחרי הצבא? זה הרי היה מזמן, אז זה לא נחשב. ע-כ-ש-י-ו הזמן שלך לעצמך, בואי!

חברות

כי אחרי כל מסע, צומחת חברות אמת בין נשים שהיו שותפות לחוויה העוצמתית שלך ורק הן יכולות להבין את מה שאת מרגישה עמוק בפנים. ובחברות הזאת, יש כל כך הרבה שמחה, וצחוק, והנאה, שאת שואלת את עצמך איך לא עשית את זה כבר מזמן ואיפה התחבאו הנשים המדהימות האלה עד היום.

חברות לכל החיים(צילום: ביאטריס ליזנברג)

טקס

ככה זה בממלכה, כל דבר מצדיק טקס: טקס היציאה למסע (כי אנחנו מתרגשות), טקס קבלת הג'יפים (כי תיכף נגלה כמה אנחנו באמת טובות בהעמסת תא מטען עם כל הציוד שלנו), טקס קבלת שבת (כי אין כמו קצת חיבור לשורשים כשאנחנו רחוקות מהבית), טקס פרידה מהג'יפים (כי כמה אפשר לנהוג), טקס סיום וחלוקת תעודות (מה, כבר נגמר?)

יום המיונים

יום המיונים הוא התחנה הראשונה שלך בדרך למסע, ובו את מכירה מלכות ותיקות, מלכות לעתיד, מבינה קצת יותר את הקונספט של מלכת המדבר ויש לך הזדמנות להחליט אם זה באמת מתאים לך. גם אנחנו בודקות אם זה מתאים לך, ועל הדרך כולנו נהנות מעוד יום חווייתי, מרגש וכיפי במיוחד. אם לא תבואי, איך תצאי? אם לא תצאי, איך תחזרי ואיך תביני?

השלב הבא אחרי המיונים - טקס פתיחת המסע(צילום: שגית מורד)

כרוב

אבן הבוחן האולטימטיבית לכישרונן של בנות המינהלה שלנו. מצאנו כרוב יפה בשוק? בואו נקנה שק שלם. נכין מזה כל יום משהו אחר, בסוף הבנות יצחקו עלינו במסיבת סיום אבל למי אכפת, הכל באהבה.

לצלם עם הלב

כמות המראות המדהימים היא אינסופית. בכל רגע מתחשק לעצור, לשלוף מצלמות ולצלם. המדריכות המעולות שלנו מכירות את זוויות הצילום הטובות ביותר והן יובילו אתכן לשם בבטחה. ובין לבין, הלב מצלם את התמונות, הרגשות, החוויות, הרגעים הקסומים וגם אלה שקצת פחות, והאלבום שבלב הוא הרי זה שהולך איתך תמיד ממקום למקום. כמה חבל שאי אפשר לשלוף אותו ולהראות לכולם.

לעשות פיפי

בהתחלה יהיו את אלו שיתאפקו עד שנגיע למקום יישוב. כשהן יבינו שאין ממש מקום יישוב במובן המסורתי של המילה, הן ירחיקו נדוד עשרות מילין כדי שאף עין לא תשזוף אותן. אחר כך הן יישארו קרוב יותר אבל יבקשו מחברה שתשמור להן. כל זה יקרה, בהיותנו נשים ככלות הכל, עד אחר הצהרים של היום הראשון. מאותו רגע - קראחנה. צד הדרך? חבל, זה רחוק. בואו נפתח את דלת הג'יפ ונשתופף רגע לידה. בסוף המסע נרגיש אמיצות ונועזות שככה הרשינו לעצמנו להשתחרר.

מנגו, בננה ומלון

מנגו, בננה ומלון הם השמות שניתנו לצוותים המלווים את המסע. מנגו תמיד בראש. מובילת המסע, הלא היא המדריכה, המלווה החברתית והרופאה יושבות בג'יפ הקידמי ודואגות שהכל יתקתק כמו מכונה.

בין ובין, יש לנו הרגשה שהן מרכלות על כל העולם, אבל עוד לא הגענו לבדוק את זה.

ג'יפ הבננה הוא ג'יפ המנהלניות, שמצליחות להפתיע גם בחורים הנידחים ביותר עם ארוחות גורמה, הפתעות קטנות וצ'ופרים.

המלון הם המכונאים המקומיים, שלא מבינים מילה ממה שנאמר, נוסעים אחרינו בלי שנרגיש ומתייצבים לתקן כל תקלה בשקט ובשלווה. כמובן שבסוף נודה להם מכל הלב - שהביאו אותנו ואת הג'יפים שלנו לנקודת הסיום בשלום.

מכשיר קשר

החבר החמישי בג'יפ, זה שהשיירה לא תנוע בלעדיו, זה שלפעמים מרעיש ולפעמים מתחשק להשתיק אותו כדי לשמוע קצת מוסיקה, אבל בלעדיו, איך נדע שבאה משאית מאחור או אופנוע מלפנים, ואיך נודיע למדריכה שיש לנו פיפי דחוף וחייבים לעצור?

ג'יפ אחד לג'יפ שלוש - מי צריכה פיפי?(צילום: אוקסנה אליאשוב)

נטוורקינג

כבר מזמן הבנו שהמלכות המוכשרות והמחוננות הן כוח עיסקי אדיר, ושרשת הקשרים בינינו יכולה להניב הצלחות וחיבורים עיסקיים מפתיעים. מיד אחרי המסע, כל המלכות מוזמנות להצטרף לקבוצת הנטוורקינג בפייסבוק, לחשוף שם את עסקיהן בפני מלכות אחרות ולהגדיל את קהל הלקוחות שלהן. אם יש מקום שמפרגן ומאפשר חשיפה וניראות - זהו המקום. וכמובן - כל הפעילויות במועדון המלכה, בשביל המלכה - היש נטוורקינג משובח מזה?

סדר שיירה

אחת ולתמיד, מלכת המדבר זו לא תחרות! אנחנו נוסעות בשיירה מסודרת ומבוקרת. כל רכב יודע מי מלפניו ומי מאחוריו. רכב מחכה לרכב בכל פניה, ומכשיר הקשר (ע"ע) מאפשר לנו לתקשר עם צוות מנגו (ע"ע) המוביל אותנו בבטחה. שתיים אחרי שלוש, ארבע אחרי שתיים, שבע אחרי ארבע, ומי במאסף?

עמימות

לאן ניסע? למקומות. מתי נגיע? בזמנים. מה נעשה שם? דברים. את מי נפגוש? אנשים. זה, פחות או יותר, מה שאנחנו יודעות בתחילת כל יום. בהתחלה זה מציק, לאט לאט אנחנו לומדות להוקיר תודה על כך שאנחנו פנויות ליהנות מהנופים, מהחברותא, מהמפגשים הספונטניים, חיות את הרגע ולא מוטרדות מה יהיה ברגע הבא, כי כבר הבנו שמה שלא יהיה, יהיה מופלא.

הכי חשוב שאנחנו ביחד - טקס קבלת שבת(צילום: עירית סלמון)

פנצ'ר

לפעמים גם זה קורה, ולרוב מתייצבים מיד לעזרתנו אנשי צוות מלון (ע"י מנגו, בננה ומלון), ורק אם אנחנו ממש מתעקשות אנחנו מחליפות את הגלגל בעצמנו. כי מלכת המדבר זה לא בשביל להוכיח לעולם שאנחנו טובות כמו הגברים, את זה אנחנו יודעות עוד מקודם. ומה לעשות, כנשים יש דברים שקצת יותר מעניינים אותנו מהחלפת פנצ'ר ברכב.

צוות תורן

להרגיש ליום אחד במסע חלק מהצוות שמוביל אותו. לתת כתף במטבח, לוודא עמידה בזמנים של כולן, לסיים את היום שפוכות ולדעת שאין, אין משהו בעולם שגדול עלינו!

צוות תורן(צילום: עירית סלמון)

קלי

קלי ואלכוג'ל, צמד חמד שמבטיח שהידיים שלנו תמיד יהיו נקיות כשהן הוגעות באוכל. א-ב של שמירה על הבריאות שלנו במסע. "למי יש אלכוג'ל" הוא משפט שלרוב יישמע יחד עם "איפה הקלי"?, "מה אוכלים היום"? ו"עוד פעם כרוב?"

קור

יחד עם שפע השמחה והחוויות, מגיע חוסר גדול: טמפרטורות. מהן בדרך כלל חסר, בלילות ולפעמים גם בימים. בגדים תרמיים הם שם המשחק. ושקי שינה ממש טובים. יש כמובן מקרים בהם יש עודף טמפרטורות, יותר מכפי שהיינו רוצות. גם גשם ומאמץ גופני וגעגועים הביתה. ההתמודדות עם הדברים האלה היא חלק מהמסע, ואחרי שמתגברים על כל אלה מבינים שגם הם עושים את המסע.

רק שלושתנו

זר לא יבין זאת: מה כבר רצינו? תמונה של שלושתנו מחובקות? איך פתאום התמלאה התמונה בעוד 20 מלכות? אה, בעצם גם הן חברות שלנו, יאללה שיהיה!

שירה

את כבר לא ילדה קטנה. הבנת שאת מלאה מעלות כרימון, אבל קול של זמיר כבר לא יהיה לך. למי אכפת? זה המקום לסלסל, לצעוק, לתת בקריוקי בלי המכונה של הקריוקי. האחרות לא יותר טובות ממך. וגם אם כן - ממש לא משנה להן איך את שרה, הן כבר אוהבות אותך בדיוק כמו שאת.

שירה אדירה שמתחילה מהלב(צילום: זהבית רדה)

תיק קטן

לפעמים, צריך לעלות המון מדרגות כדי להגיע למקום שישנים בו בלילה. או סתם ללכת כמה מאות מטרים. תיק קטן שמכיל בדיוק את מה שצריך ללילה אחד וליום שאחריו, עוזר לנו להיות הרבה יותר קלילות. הבעיה היחידה עם התיק הקטן הוא מה שאין בתוכו. שכחת את מברשת השיניים בתיק הגדול? התכבדי נא בפנס, וצאי אל הקור והחושך לכיוון הג'יפ. או שלא תצחצחי ערב אחד. אנחנו לא נגלה לשיננית. בבוקר הכל יראה הרבה יותר פשוט.

תרומה לקהילה

הקהילות המופלאות שמארחות אותנו בבתי האנשים, בבתי הספר, במרכזים הקהילתיים ובעוד מקומות שמאפשרים לנו להכיר לעומק את הארץ ואת יושביה, הן כאמור אחד הדברים הייחודיים למסעות מלכת המדבר.

אנחנו גומלים להן בסיוע ובעבודת כפיים, בכל דרך שמתאימה להן: בהודו שיפצנו טראסות בבית ספר תיכון, בקירגיזסטאן שיפצנו בתי ספר, בפיליפינים תרמנו לבתי הספר ערכות כדורשת ועוד היד נטויה.

עובדות עם הקהילה(צילום: סיגל לוי)

בארץ, במסגרת מועדון המלכה, אנחנו מתגייסות בהמונינו לפרוייקטים שונים, שהמשותף לרובם הוא העזרה והתמיכה בנשים אחרות. ליווי אסירות משוחררות בדרכן אל החופש, התנדבות במסגרות הפנאי של אלו"ט, תמיכה בעמותת רוח נשית או שיפוץ כפרי נוער ברחבי הארץ. צריך ידיים ולב? אנחנו שם!

(כש)תחזרי, תביני

אם הגעת עד הנה ואת כבר אחרי המסע, בטח הנהנת עם הראש בקצב לאורך הכתבה. אם עדיין לא יצאת, דעי לך שגילינו טפח אבל כיסינו טפחיים, בעיקר כי את הרגעים של הצחוק, השמחה, החברות, האהבה, ולפעמים, אבל רק לפעמים, רגעי הקושי, פשוט אי אפשר לתעד במילים. תחזרי, תביני. מילה שלנו.

כתיבה ועריכה: אורלי פינקלמן ונועה הרניק. תרמו להעשרת הלכסיקון: המלוות של מלכת המדבר