שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    נתניהו מוודא שהערבים לא ינהרו לקלפיות
    חוק ההדחה נתפס כמתקפה על עצם ההשתתפות של הציבור הערבי במשחק הפוליטי. כי הוא בעצם אומר שהמערכת הפוליטית לא מעוניינת להכיל את עמדת המוצא השונה בתכלית של המיעוט הלאומי

    בדיון הראשוני והסוער על חוק ההשעיה, שהוא למעשה חוק ההדחה, אמר חבר הכנסת מיקי רוזנטל שאת החוק ניתן לסכם בשתי מילים "ערבים החוצה". הוא קלע בכך היטב לאופן שבו רוב האזרחים הערבים מבינים את החוק הזה - סוגיה שכמעט ולא נדונה במסגרת השיח הציבורי על החוק שהתמקד בהיבטים חוקתיים ופרוצדורליים.

     

    עוד בערוץ הדעות:

    האיום הנשקף מזכויות אדם

    ראש הנחש: החרם האקדמי על ישראל

    להפסיק להתעלם מהקטל הפרוע בדרכים

    על בושה ודעה קדומה

    על מה השמאל משפיע בשטחים?

     

    עבור הציבור הערבי חוק ההדחה הוא חוק שמאותת פעם נוספת שהם ונבחריהם אינם רצויים במערכת הפוליטית. מבחינת רובם החקיקה הזו נתפסת כהמשך ישיר להעלאת אחוז החסימה לפני הבחירות, לסרטון "הערבים נוהרים לקלפיות", ולהוצאת הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק.

     

    לא צריך להיות איש התנועה האיסלאמית או פעילת בל"ד כדי לחוש שהמהלכים הללו הם מתקפה נגד הציבור הערבי בכללותו. המגמה היא צמצום גבולות השיח הפוליטי והחוק הנוכחי מגדיל לעשות ורוצה לתת לרוב הפוליטי את הכוח לשרטט את גבולות השיח היכן שנוח לו, להדיח את מי שחורג מכך ולהרתיע את השאר. הרי בהיעדר כל הליך שיפוטי יוכלו חברי הכנסת לקבוע מהי הסתה לגזענות או תמיכה בטרור בהתאם להלך הרוח הפוליטי בכל זמן נתון.

     

    כדי להבין את המשמעות של החקיקה זו עבור הציבור הערבי צריך אולי לשוב ולהזכיר את מצב העניינים היסודי: אנחנו, האזרחים הערבים בישראל, נמצאים בפוזיציה בלתי אפשרית מבחינה פוליטית, שבה מדינתנו נמצאת בסכסוך אלים עם בני עמנו. מטבע הדברים הנושאים שמצויים במחלוקת בין הציבור היהודי והערבי הם הנושאים הרגישים והנפיצים ביותר.

     

    רוצים שוויון

    יש להבין, הציבור הערבי רוצה לחיות בשוויון ובשילוב בחברה הישראלית, והחקיקה הזו מגיעה דווקא בתקופה בה השיח האזרחי הוא המוביל את סדר היום של הציבור הערבי ושל הנהגתו (ולראיה מאמציה ומשאביה של הרשימה המשותפת הופנו בשנה האחרונה לבנייה והעברה של התכנית הכלכלית הגדולה אי פעם לחברה הערבית).

     

    במקביל, הציבור הערבי ימשיך לדרוש צדק עבור העם הפלסטיני ופתרון של שלום לסכסוך הישראלי פלסטיני, והיה ממשיך לעשות זאת גם אם היה נהנה משוויון מלא. עבור האזרח הערבי הממוצע, שייתכן שיש לו בני משפחה בשטחים, הדואליות הזו היא מובנת מאליה, עבור האזרח היהודי הממוצע היא בלתי מובנת וחשודה.

     

    אין אני בא לומר שכל האזרחים הערבים סבורים כי המפגש של חברי הכנסת של בל"ד עם משפחות המפגעים שגופותיהם מוחזקות על ידי ישראל היה נכון או חכם בהכרח. בחברה הערבית יש מנעד רחב של עמדות פוליטיות ושיח ביקורתי ומגוון. אבל חשוב להבין שהפריזמה של הציבור הערבי אחרת לגמרי - גם מי שמבקר את הצעד ל בל"ד לא חושב לרגע שחברי הכנסת מטעם המפלגה אינם לגיטימיים או צריכים להיות מודחים. הם חלק מהמפה הפוליטית שאפשר להתווכח איתו. יותר מכך, לרבים בציבור הערבי יש יותר ביקורת על עצם החזקת הגופות בידי ישראל משך חודשים.

     

    לכן חוק ההדחה נתפס כמתקפה על עצם ההשתתפות של הציבור הערבי במשחק הפוליטי. כי הוא בעצם אומר שהמערכת הפוליטית לא מעוניינת להכיל את עמדת המוצא השונה בתכלית של המיעוט הלאומי. הרי, אם מי מחברי הכנסת עובר על החוק הפלילי האוסר תמיכה בטרור יש בידי המדינה את הכלים המשפטיים
    לטפל בכך, אך חברי הכנסת רוצים את הכוח בידיים שלהם כדי שיוכלו לזרוק את ליטרת הבשר להמונים כאשר הדם ירתח בנקודת המחלוקת הבאה במורד הדרך. זהו מהלך מסוכן, על אחת כמה וכמה כאשר האווירה הפוליטית היא כזו שבה להשתלח בערבים הפך להיות ספורט המניב רווחים פוליטיים.

     

    אמון הציבור הערבי במערכת הפוליטית הגיע בעשור החולף לשפל חסר תקדים שהתבטא בירידה דרמטית בשיעורי ההצבעה בבחירות. בבחירות האחרונות הסתמן היפוך מגמה ונרשמה עלייה מתונה בשיעורי ההצבעה. בדמוקרטיה מתוקנת המדינה רוצה לראות את אזרחי המיעוט נוהרים לקלפיות כי השתתפותם בבחירות היא מבחנה היסודי ביותר של הדמוקרטיה ומפתח ליציבותה של החברה. בישראל, משקרים על נהירה לקלפיות של המיעוט ביום הבחירות לצרכים פוליטיים וביום המחרת מזכירים לאזרחים הערבים שגם אם ינהרו לקלפיות הבחירה שלהם מותנית באישורו של הרוב.

     

    ד"ר ת'אבת אבו ראס הוא מנכ"ל שותף בקרן אברהם, הפועלת לקידום שילוב ושוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים