שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מותר לעלות להר הבית? מה טוענים הרבנים האוסרים?

    שאלה:

    האם מותר לעלות להר הבית?

     

    האם מותר לאשה רווקה לעלות להר הבית?

     

    מהן טענותיהם של הרבנים השוללים? (עדי).

     

    תשובה:

    קדושת המקדש גדולה מאוד, ולא התבטלה גם אחרי חורבן המקדש. כך כותב הרמב"ם: "אף על פי שהמקדש היום חרב בעונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו, לא ייכנס אלא למקום שמותר להיכנס לשם... שנאמר 'את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו', מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם, שאף על פי שחרב - בקדושתו עומד" (רמב"ם, הלכות בית הבחירה פרק ז, ז). וכך מקובל כמעט אצל כל הפוסקים.

     

     

    << לכל השו"תים במדור החדשו"ת >>

     

    אמנם גם בזמן שהיה בית המקדש קיים, היו מספר מדרגות של איסור בכניסה להר הבית ולמקדש; לקודש הקודשים אסור היה לאף אחד להיכנס, מלבד הכהן הגדול ביום הכיפורים. המקדש, והכוונה לעזרה שבה היו מבנה המקדש, וכן המזבח – נאסר בכניסה לאנשים טמאים.

     

    לשאר השטח המוגדר כהר הבית, אסור לאנשים טמאים להיכנס - מלבד טמאי מת, המותרים בכניסה לאזור זה.

     

    בימינו, לא ניתן להיטהר מטומאת מת, מכיוון שאין לנו פרה אדומה הנדרשת לטהרה זו, ולכן אי אפשר להיכנס למקום המקדש עצמו, אולם לשאר שטח ההר מותר עקרונית להיכנס.

     

    לפי זה, אם נדע מהו המקום המוגדר כמקום העזרה – הרי שעל השטח הנותר של ההר יהיה ניתן להיכנס למי שנטהר מכל הטומאות, חוץ מטומאת מת.

     

    דעת המתירים לעלות להר הבית

    פוסקים רבים סבורים שמקום כיפת הסלע הוא מקום קודש הקודשים, ולפי זה ניתן לחשב בערך מהו מקום המקדש שבו אסורה הכניסה, ומהם שאר המקומות שאליהם ניתן להיכנס.

     

    פוסקים אלה אף מביאים ראיות היסטוריות שגדולי ישראל בעבר נהגו להיכנס להר הבית. למשל, הרמב"ם כותב באחת מאגרותיו: "וביום שלישי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשוון שנת שש ועשרים ליצירה יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו..." (קובץ תשובות הרמב"ם ב עמ' לז). ויש דוחים ראיות אלו.

     

    לדעת המתירים, אדם המעוניין לעלות להר הבית צריך לטבול במקווה ולטהר עצמו (זה כולל גם נשים נשואות ורווקות הטובלות מטומאת נידה) – ולאחר הטבילה יכולים לעלות לאזורים הנזכרים הידועים לעולים על ההר, הנמצאים בעיקר בדרום הר הבית וגם בשוליים של הצד המערבי והמזרחי שלו.

     

    דעת השוללים עלייה להר

    לעומתם, ישנם פוסקים המתנגדים לעלייה מכמה סיבות: ראשית, אין הסכמה כוללת שכיפת הסלע הוא מקום קודש הקודשים, וממילא כל הר הבית הוא ספק מקום המקדש.

     

    שנית, אם יתירו לעלות לחלקים של ההר, יהיו רבים שלא יעצרו בגבולות אלו, ויגיעו גם לחלקים האסורים, ומי שנכנס טמא למקומות האסורים עונשו חמור: "הנכנס עתה למקום מקדש חייב כרת, שכולנו טמאי מתים וקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא..." (משנה ברורה, סימן תקסא ס"ק ה).

     

    כדעה האוסרת הורתה מועצת הרבנות הראשית בכל השנים, ואף שמו שלט בכניסה להר המודיע זאת.

     

    אז מה עושים למעשה?

    מכיוון שלשתי הדעות ישנם רבנים גדולים וחשובים, וקשה להכריע בין הדעות - כל מי שמתחבט בעניין ישאל את רבו, וכך ינהג. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא).

     

    • לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים