למה הרמב"ם ממליץ לא לאכול דגים?
ההשפעה של דגים על הבריאות נחקרת בשנים האחרונות עם מסקנות לטובת הדגים. אולם מחקרים נוספים מגלים מסקנות הפוכות לפיהן, צריכת דגים עלולה להיות מסוכנת, בדומה להמלצות של הרמב"ם לפני כ-800 שנה. מהי השפעת הדגים עלינו, איזה דגים מומלצים ומתי הם עלולים להזיק?
הרמב"ם, הינו ללא ספק גדול הרופאים שהיו בעם היהודי ובוודאי המפורסם שבהם. הוא השאיר אחריו יצירה תורנית מפוארת ולא פחות מעשרה ספרי רפואה.
את כתביו הרפואיים הוא כתב בסוף ימיו ובהם הוא מסכם את ניסיונו הקליני רב השנים ומפרט את המלצותיו לחיים בריאים, לתזונה נכונה ולטיפול במחלות. האם ממצאי המדע תומכים בהמלצותיו בנות ה-800 שנה?
בריאות בראי הרמב"ם
רפואה עתיקה: הטיפול נגד סרטן על פי תורת הרמב"ם
בריאות עם ותק של 800 שנה. על רפואת הרמב"ם
הדיאטה של הרמב"ם
לאכול דגים זה בריא?
דגים נחשבים כיום למזון בריא בקרב האוכלוסייה. רבים מחליפים את מנות העוף והבקר בדגים, תזונאים קליניים ממליצים לא פעם, להחליף את הבשר בדגים ואפשר לומר שאין כמעט בית בישראל שאין בו קופסת שימורים של טונה.
בזכות התגלית וההבנה של חשיבות אומגה 3 לשמירת הבריאות, הדגים זכו לעדנה שמעולם לא הייתה להם. עולם המחקר הסתער על הדגים ומאות רבות של מחקרים בדקו את השפעה של צריכת דגים על הבריאות.
במחקרים רבים נמצא, שצריכה של דגים מקטינה את הסיכון למחלות לב ובמחקר חדש מ-2015 על כ- 77,000 איש, אף התברר שהוספת דגים לתפריט טבעוני, מקטינה את הסיכון גם לסרטן המעי הגס באופן משמעותי.
מה הייתה דעתו של הרמב"ם על אכילת דגים?
"והדגים רובם מזונם רע, ... וכל שכן גדולי הגוף מהם ואשר יצאו מן המים הרעים והשמנים מאוד רעים וגורמים לרב הליחות"...
(הרמב"ם, הנהגת הבריאות, שער ראשון, סימן 9).
הרמב"ם פותח את דבריו על דגים באמירה שרוב הדגים הם מזון רע. הוא מדגיש שבמיוחד הדגים הגדולים והשמנים הם הגרועים והמסוכנים ביותר. לכאורה, אמירה זו סותרת את ממצאי המדע בדבר התועלת שיש באכילת דגים, אבל מתברר שהמציאות לא כל כך פשוטה.
מסתבר שדגים הם מהמזונות המזוהמים ביותר בכדור הארץ. ריכוז הרעלים בדגים הינו גבוה מאוד, במיוחד, הריכוז של מתכות כבדות כגון כספית וקדמיום. גם ריכוז הרעלים האורגנים כגון PCB ודיוקסינים – חומרים שמוגדרים על ידי ה-FDA האמריקני כקרצינוגנים (מסרטנים), הינו גבוה מאוד בדגים.
דגים שמגיעים מים שהינו יחסית נקי, כגון מאזור קנדה או נורבגיה, נמצאו גם הם כמכילים כמות רעלים גדולה. מסתבר שדגים מכניסים ומוציאים מים מגופם כל הזמן. המים נכנסים ויוצאים, אבל הרעלים מצטברים בפנים. הרקמה של הדג מתפקדת למעשה כמסננת לרעלים.
הדגים - פועלי הניקיון של האוקיינוסים
באחד המחקרים נמצא שריכוז הכספית בדגים יכול להגיע לעד פי ששה מיליון מריכוז הכספית במים שהדגים שוחים בהם. כדימוי, אפשר לומר שדגים הם פועלי הניקיון של האוקיאנוסים.
האוקיאנוסים הפכו להיות פח האשפה של המין האנושי. פסולת תעשייתית, עירונית וחקלאית מוצאת את דרכה אל הים. מהיכן מגיעה הכספית (מתכת רעילה במיוחד)?
תחנות כח פחמיות פולטות כספית לאטמוספירה וזו חוזרת אלינו עם הגשם שבסופו של דבר מוצא את דרכו אל האוקיאנוסים (רוב הגשם בעולם יורד ישירות על האוקיאנוסים וחלקו שיורד מעל היבשות, מגיע אל האוקיאנוסים באמצעות הנחלים והנהרות).
עוד נתון מעניין – מסתבר שככל שהדג גדול יותר, הוא מכיל יותר רעלים, בדיוק כפי שכתב הרמב"ם, שהדגים הגדולים הם הרעים ביותר, כלשונו. מדעית, יש לתופעה זו כמה סיבות. ראשית – ככל שהדג גדול יותר, הוא חי יותר שנים ולכן יש לו זמן רב יותר לרכז את הרעלים בגופו.
שנית – דג גדול אוכל דג בינוני, שאוכל דג קטן וכן הלאה וכן הלאה. הדג הגדול שבלע דג בינוני, קיבל "בארוחה אחת" את כל הכספית והרעלים שהדג הבינוני ריכז במשך כל חייו, זאת אומרת שריכוז הרעלים עולה ככל שעולים בשרשרת המזון.
התופעה הזו נקראת בעולם המדע ביו-מגניפקציה (הכפלה ביולוגית). יתרה מזאת, נמצא שרוב הרעלים הללו, המתכות הכבדות והרעלים האורגנים, מצטברים דווקא ברקמת השומן של הדגים ואם ניזכר בדבריו של הרמב"ם בנושא, הוא הזהיר לא רק מדגים גדולים, אלא גם מדגים שמנים, כלומר מדגים שלהם רקמת שומן רבה.
רעלים באטומוספירה גם בתקופת הרמב"ם
עכשיו נגיע לשאלה המעניינת באמת: בתקופת הרמב"ם העולם היה נקי, החקלאות הייתה אורגנית, לא היו מפעלי תעשייה מזהמים וגם לא שפכים תעשייתים שמוזרמים אל הים ובוודאי שלא היו תחנות כח פחמיות שפלטו כספית לאטמוספירה.
אז ממה בדיוק חשש הרמב"ם? מדוע הוא המליץ להימנע מדגים גדולים ושמנים? בימיו הרי לא נראה שהייתה סיבה מוצדקת להמלצה זו?
כדי לענות על השאלה הזו צריך להכיר מעט את עולם הקרחונים. מסתבר שבעת היווצרות קרחון, נקלעים בו בועות אוויר. אם נשאב בועות אוויר מעומק הקרחון וננתח את הרכב האוויר של בועות אלו, נוכל לדעת מה היה הרכב האטמוספירה בעת היווצרות אותה שכבה מהקרחון.
כיום באמצעות שיטות של פחמן 14, ניתן לדעת מתי בדיוק נקלעה בועת אוויר כזו או אחרת ולתארך אותה בצורה די מדויקת. זה בדיוק מה שעשתה קבוצת חוקרים ב-2012.
הם שאבו עשרות רבות של בועות אוויר מעומקים שונים בקרחון במדינת וויומינג בארה"ב ובדקו מה הייתה רמת הכספית באותם בועות. רמה זו, זהה לרמה שהייתה באטמוספירה, בעת היווצרות הקרחון.
מה מצאו החוקרים?
מתברר שגם לפני מאות שנים, הרבה לפני הקמת תחנות כח פחמיות, הייתה כספית באטמוספירה. אמנם, רמה נמוכה בהשוואה לרמה כיום, אבל המתכת הרעילה הזו הייתה באוויר מאז ומעולם ולכן הייתה גם באוקיאנוסים, גם בעת העתיקה.
כאשר מסתכלים על השינוי ברמת הכספית בציר זמן, רואים דבר מעניין – מדי פעם יש עלייה חדה ודרמטית ברמת הכספית באטמוספירה. עלייה של מאות אחוזים, שנמשכת 20-30 שנה ודועכת חזרה.
החוקרים מצאו התאמה מדויקת בין כל עלייה כזו לבין התפרצות מתועדת של הר געש. מסתבר שהרי געש פולטים בין היתר כספית לאטמוספירה.
החל מ-1880, ראשית המהפכה התעשייתית רואים עליה עקבית ומשמעותית ברמת הכספית באטמוספירה (החל מ-1980 מתחילים לראות לראשונה ירידה ברמת הכספית וזאת בזכות המעבר לייצור חשמל על בסיס גז או אנרגיה גרעינית ולא על בסיס פחם שמזהם הרבה יותר).
למעשה, התברר שגם בתקופת הרמב"ם היו רעלים באטמוספירה וכאמור גם באוקיאנוסים. הרמב"ם כנראה הבין בחכמתו שדגים מרכזים רעלים בגופם ושרעלים אלו מצטברים בעיקר בדגים גדולים ושמנים ולכן הזהיר דווקא מדגים אלו.
על איזה דגים הרמב"ם ממליץ?
"ואולם, הדג קטן הגוף, אשר בשרו לבן ואשר בשרו קשה וטוב הטעם, והוא מהים או אשר יהיה בנהרים הנוזלים... הם אינן מזון רע, אבל ימעט ממנו"...
(הרמב"ם, הנהגת הבריאות, שער ראשון, סימן 9).
הרמב"ם לא שולל אכילת דגים. הוא כותב שדג קטן, שמקורו בים או בנהר עם תחלופת מים גבוהה (נהר נוזלי כלשונו של הרמב"ם) הוא דג שבהחלט אפשר לאכול, אבל גם אז, לא להרבות.
מעניין לציין שגם הגמרא, לפני כ-2000 שנה המליצה דווקא על דגים קטנים וזו לשונה: "הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעיים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומברין כל גופו של אדם" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות מ/א).
גם המדע מתחיל בשנים האחרונות לגלות שצריכת דגים מרובה עלולה להזיק. מחקר על צריכת דגים ודכאון מצא נתונים סותרים: הגדלת צריכת הדגים, באנשים שצרכו כמות קטנה מהם, הקטינה את הסיכון לדיכאון, אבל הגדלת צריכת הדגים, באנשים שבמשך שנים, טרם המחקר, צרכו כמות משמעותית של דגים בתזונתם, לא רק שלא הקטינה סיכון לדיכאון ולבעיות נפשיות אחרות, אלא הגדילה את הסיכון.
החוקרים חושבים שבטווח הקצר, האומגה 3 בדגים הועילה, אך בטווח הארוך, הכספית גרמה לנזקים עצביים והנזק בכספית גבר על התועלת שבאומגה 3.
מחקר נוסף מצא שככל שרמת הכספית בחבל הטבור גבוהה יותר, כך יש ירידה בפרמטרים קוגניטיביים אצל הילדים. אכילת דגים היא אחד המקורות המרכזיים לכספית בדם ובחבל הטבור.
אנחנו רואים שהרמב"ם דייק בהמלצותיו לגבי אכילת דגים, והקדים את זמנו במאות שנים. המלצותיו נתמכות על ידי ממצאי המדע העדכניים ביותר והן רלוונטיות לדורנו לא פחות מאשר הן היו רלוונטיות לדורו של הרמב"ם.
אין ספק שהמדע חייב לצעוד עם הפנים קדימה, אבל כנראה שכדאי מדי פעם לעצור ולהסתכל אחורה, לראות מה כתבו חכמי הרפואה הקדמונים ובמיוחד גדול הרופאים של העם היהודי – הרמב"ם.
ד"ר גיל יוסף שחר (M.D) הינו מומחה לרפואה תזונתית ומנהל המרכז לרפואת הרמב"ם - מרכז לקידום בריאות טבעית מבוססת מדע
לפנייה לכתב/ת 
