שתף קטע נבחר

כמה עובדות שאולי לא ידעתם על התנדבות

מדוע אנחנו מתנדבים? מי מתמיד בהתנדבות? מה גורם לנו לתרום יותר? ואיך נרגיש אחרי שיתנדבו עבורנו? ד"ר עוזי לוי, פסיכולוג חברתי ופסיכולוג קליני מומחה, מנסה לענות על השאלות

אסיפת הורים בגן. ההורים כבר רוצים ללכת הביתה אבל הגננת בשלה: "אנחנו מחפשים מתנדבים שילכו עם הילדים לבית האבות הסמוך". דממה בקהל. ואז מורמות כמה ידיים, הגננת רושמת שמות בעוד שאר ההורים ממהרים לחמוק.

 

מי הם המתנדבים הללו? מה המניעים שעומדים מאחורי ההתנדבות? מה ההיגיון בלתת בלי תגמול מידי וברור?

 

מדוע אנחנו מתנדבים?

הפסיכולוג מארק סנידר (Snyder) השקיע מעל 20 שנה בחקר ההתנדבות. הוא מצא שהמניעים שגורמים לבני אדם להתנדב הם רבים ומגוונים. חלק מתנדבים מתוך מקום ערכי, לעיתים דתי שמתאים לסולם הערכים שלהם.

 

התנדבות יכולה להיות להגיע מתוך רצון לתרום לקהילה שהפכה חשובה ומרכזית (למשל הכנת אוכל ליולדות בשכונה). לעיתים ההתנדבות היא מתוך מקום רצון לדעת ולהכיר יותר את האחר.

 

באופן מפתיע, למרות הזמן שהיא גוזלת ההתנדבות מאפשרת התמודדות טובה יותר עם לחצים על ידי כך שהיא מספקת לאדם מקום בו הוא מועיל ופרודוקטיבי. בנוסף, להרבה מתנדבים ההתנדבות משמשת כאתגר ודרך לפגוש אנשים חדשים ובכך מסייעת בהתפתחות האישית שלהם.

 

ממצאים אילו לא מפתיעים. בתחום הקליני כאשר נותנים לאנשים במצבים נפשיים קשים לדאוג למישהו אחר, בין אם זה מטופל אחר או חיית מחמד, מצבם הנפשי משתפר. בנוסף, מתנדבים נמצאו כסובלים פחות מהפרעות חרדה ודיכאון.

 

מי מתמיד בהתנדבות?

המחקר מראה שהסיכוי להתמיד בהתנדבות הוא אם תמצאו מקום שתואם לציפיות שלכם, ויאפשר לכם להגשים אותן. לדוגמא, מתנדבים המגיעים מתוך מניע להשפיע על הקהילה שלהם, ירצו להרגיש שניתנה להם אכן אפשרות להשפיע ושההתנדבות שלהם לא הייתה שולית.

 


"מתנדבים נמצאו כסובלים פחות מהפרעות חרדה ודיכאון"

 

באופן מעניין, דווקא אילו שמתנדבים ממניעים שהם כביכול "אגואיסטים" (לדוגמא, "אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי שאני תורם"), הם אילו שמצליחים להתמיד יותר זמן בפעילות ההתנדבותית.

 

מה גורם לנו לתרום יותר?

רוב המתנדבים רוצים לדעת לאן התרומה שלהם הולכת ולהכיר את הפנים של האנשים שמפיקים ממנה תועלת. קל יותר לגייס תרומות לילד חולה מאשר לאגודה כללית. חלק

מהכוח לגייס תרומות ברשתות החברתיות מונח בדיוק שם: כשאנחנו רואים את האדם שמולנו, קל יותר להתגייס ולתת. יש משהו בסיפור האישי שמעורר אותנו רגשית ומניע

אותנו לפעולה.

 

מעגל נתינה מתרחב

באחד מימי החורף בעוד אני עומד לפנות לנתיבי אילון הבטרייה של האוטו שבקה חיים. גשם זלעפות החל לרדת ואני חושב מה לעשות עכשיו. הרי אין סיכוי שאיש יעצור ויסייע לי בגשם. ואז זה קרה, בחור עצר לידי, שאל אם אני זקוק לעזרה. ואחרי עשר דקות המשכתי בדרכי כשאני מרגיש אסיר תודה.

 

הבחור אולי לא ידע, אבל העצירה שלו שינתה גם בי משהו. מאז אני מחפש את אותם אלו שנתקעו אף הם, כשבכל עצירה אני חושב על הפעם ההיא כשאני הייתי זקוק לסיוע.

 

זה כוחה היפה של הנתינה. אדם שמקבל משהו בנדיבות ירצה, בדרך כלל, "להחזיר טובה"

לעולם, "להעביר את זה הלאה". הכלל הוא פשוט - אנחנו מונעים להדדיות. אם מישהו נותן לנו משהו, אנחנו לא רוצים להישאר חייבים, אנחנו נדאג להחזיר.

 

נתינה בכלל והתנדבות בפרט מעבר למה שהן מעניקות לנותן וגם למקבל, מניעות תהליך. כך יוצא שאנחנו נשכרים פעמים. גם נתנו לאחר, וגם יצרנו בו מחויבות להעביר את הנתינה הלאה למישהו אחר, ובחלקת האלוהים הקטנה שלנו יצרנו עולם טוב יותר.

  

הכותב, ד"ר עוזי לוי, הוא פסיכולוג חברתי ופסיכולוג קליני מומחה, מרצה בכיר במרכז האקדמי פרס ברחובות ובעל קליניקה פרטית לטיפול בילדים, נוער ומבוגרים ברמת גן.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: החברה למתנ"סים הארצית
צילום: החברה למתנ"סים הארצית
צילום: החברה למתנ"סים
צילום: החברה למתנ"סים
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים