כשמשבר גיל 40 נוחת דווקא לקראת גיל 50
גיל 50 גורם גם לנשים וגם לגברים להבין שמחצית מהחיים כבר עברו. ההרגשה של 'אני עדיין צעיר, אבל עוד מעט כבר לא' דוחקת באנשים לקבל החלטות לגבי החיים שלהם. הגיל הזה, נתפס כגיל שבו עוד אפשר לעשות שינוי, אבל צריך לעשות אותו עכשיו כי זו כמעט ההזדמנות האחרונה
זה היה נראה שאת ההחלטה של גלית אי אפשר לשנות - היא תפתח בוטיק קטן ללחמים ומאפים בריאים ויהי מה.
בעיקר הרגיז אותה שבעלה, יוגב, לא תמך או פרגן לה, הערים עליה קשיים בדאגות וברציונליות הקבועה שלו של כשהוא חוקר ושואל איך בדיוק היא מתכוונת לנהל את העסק החדש שלה, איך תפרסם את עצמה, אם יש לה תוכנית כלכלית ארוכה ומה אם לא תהיה לה הצלחה בכלל.
היא כעסה והתאכזבה שאחרי שנים שהקריבה את עצמה למען הבית, לא עבדה למרות השכלתה הגבוה ושימשה אם ורעיה למופת, יוגב מנסה לשים לה רגליים.
להתמודד עם משברים
גיל המעבר החדש של האישה: משבר גיל 35
זוגיות בגיל המעבר: האם היא טובה יותר?
11 סימנים שמזהירים: הזוגיות שלכם בצרות
גם גדי ורונית הגיעו לטיפול בתחושה שהם מתקרבים לנקודת האל-חזור ולא באמת בטוחים שרוצים לעבור אותה. רונית הייתה פגועה עד עמקי נשמתה מההחלטה של גדי לקחת פסק זמן.
גדי לא היה בטוח מה הוא רוצה לעשות בפסק זמן שלו, אבל הוא הרגיש ש"בוער" לו לעשות שינוי והוא פשוט לא יכול להישאר. רונית כבר לא הייתה בטוחה שיש לה אמון מלא בגדי וחשדות וספקות החלו לנקר בה, חשדות שאומנם מהיר גדי להכחיש אך שלא גרמו לו לסגת מהתוכנית שלו לעזוב.
הוא פשוט הרגיש שהוא חייב את זה והסביר שזה לא שהוא לא אוהב, פשוט רע לו עם עצמו, חנוק לו והוא לא בטוח שזה מה שהוא איחל לעצמו ומבחינתו עכשיו, כשהילדים בוגרים והמשכנתה נגמרה, זה הזמן לברר מה באמת הוא רוצה. שניהם היו נסערים, מכונסים, כל אחד בעצמו, ובעיקר מתקשים להבין מה עליהם לעשות.
לקראת גיל 50: רשימת מלאי של ההישגים
כמו גלית וגדי, אנשים רבים מבינים שאת המשבר שחשבו שצלחו בלי קושי ביום הולדת הארבעים שלהם, חווים ביתר שאת עכשיו, רגע לפני גיל החמישים.
הקלישאה הידועה מזה שנים היא על גבר שבהגיעו לגיל ארבעים מתחיל לחפש את עצמו: מנהל רומן, קונה אופנוע, עוזב את העבודה ומחליט לצאת לטיול מסביב לעולם. על גבר כזה היו אומרים "הוא עובר משבר גיל הארבעים".
אלא שהיום, בעידן שבו גיל ההתבגרות נמשך עד גיל 25, הגיל הממוצע לחתונה הוא 28, ולא יולדים ילדים לפני גיל 30; 40 הוא בעצם ה-30 החדש. בגיל ארבעים, גברים ונשים הם עדיין בעלי משפחות צעירות, עם ילדים קטנים, עוד בראשית מאבקי החיים, בין העבודה לחוגים ללחצי המשכנתה. החיים עוד בשלב ההישרדות, אין זמן או מרחב לנהל עכשיו משברים.
לעומת זאת, בשלהי גיל הארבעים, בין גיל 47-49, הילדים כבר מספיק גדולים ובקושי בבית, הקריירה מתייצבת ואיתה גם ההכנסה, נוצרת איזושהי רווחה שיוצרת פנאי לנוח ולבחון את החיים קצת מהצד.
זה הגיל שבו אנשים עושים מין רשימת מלאי של ההישגים שלהם: מצב כלכלי, משפחה, קריירה, נכסים, ופתאום שואלים את עצמם 'ומה איתי?, מה עשיתי בשביל עצמי? האם אני שבע רצון מההישגים שלי? האם אני מסופק?' .
למה דווקא עכשיו?
גיל 50 המתקרב מעמת גם גברים וגם נשים עם אמצע החיים. ההרגשה של 'אני עדיין צעיר, אבל עוד מעט כבר לא' דוחקת באנשים לקבל החלטות לגבי החיים שלהם. הגיל הזה, של כמעט חמישים, נתפס כגיל שבו עוד אפשר לעשות שינוי, אבל צריך לעשות אותו עכשיו. זו כמעט ההזדמנות האחרונה.
הגוף גם הוא נותן את אותותיו; נשים סובלות מתופעות של גיל המעבר כמו גלי חום, המחזור החודשי מדשדש, מתחילים קמטים ושאלות על בוטוקס ועוד. גברים מתחילים להרגיש שהנפש עוד צעירה, אבל הגוף כבר מזדקן: הרגליים מתעייפות מהר יותר, הגב כואב יותר וגם התפקוד המיני הוא כבר לא מה שהיה פעם.
בדרך כלל, עד גיל 50, הדברים המרכזיים בחיים היו בתהליך של בניה, דרך מאבק הישרדותי וארוך שלרוב לא אפשר לעצור ולבדוק האם זה באמת מה שרצינו. בהתקרב גיל 50 אותם דברים כבר מבוססים ובנויים, או אז אנשים מתחילים לתהות לגביהם, אבל יותר מכך גיל 50 מפנה איזה מרחב לעצור ולשאול 'לאן אני רץ? בשביל מה? בשביל מי?'
סיבות נפוצות למשבר
הנישואין שכבר צברו קילומטראז' משותף, נבחנים מחדש. האם אנחנו עדיין אוהבים? נמשכים? מאושרים? פתאום נולדת איזה הבנה שכבר לא תהיה שום התנסות אחרת.
עולות שאלות לגבי העובדה האם החמצתי או שמא דווקא הרווחתי, ולעיתים עולות גם מחשבות שלא מאוחר, שעוד אפשר להספיק לחוות משהו אחר.
העבודה, שהיא חלק מרכזי בחיינו, חלק מהותי מהזהות שלנו, גם היא נבחנת מחדש. הצורך להתקדם, להשיג, לכבוש יעדים, קצת נרגע ומתחילות שאלות אחרות, כמו: האם אני נהנה מהעבודה שלי? האם אני מממש את עצמי? האם אני שמח לבוא לעבודה? האם המקצוע הזה עוד מאתגר אותי?
פתאום עולה דיאלוג פנימי מול ההורים, בין אם הם עדיין בחיים ובין אם לאו. עולות שאלות לגבי המוטיבציות הפנימיות: האם אני עושה באמת את מה שאני רוצה, או שכל החיים התאמצתי לרצות את ההורים שלי, לגרום להם להיות גאים בי? האם הלכתי לפי ה'אני מאמין' שלי או שלהם?
השאלות, הלבטים, ההתחבטויות הפנימיות והספקות לעיתים מערערים, ופעמים מביאים למצוקה נפשית של ממש. דיכאון או חרדה צפים ועולים, שאלות של ערך עצמי, של משמעות החיים ומהות הקיום גורמים לאנשים לחשוב לפעמים שהם משתגעים.
הם לא מבינים למה הם לא יכולים פשוט לתפקד כמו קודם, על אוטומט. למה השאלות הללו מנקרות להם כל הזמן בראש, אפילו בלי שהם רוצים בהן.
מה תרצו לעשות כשתהיו גדולים?
לפני הכל אפשר להירגע - המחשבות האלה רחוקות משיגעון או מחוסר נורמליות. להיפך, המחשבות, הלבטים והספקות הם בעצם הדרך של הנפש שלנו לדבר אלינו, הם אלו שמצליחות לעצור בשבילנו את המירוץ ולהזכיר לעצמנו את מה ששכחנו מזה כמה עשורים - את עצמנו.
אותן מחשבות גם מחזירות אותנו לשאלה התמימה, מלאת השאיפות של הילדות: "מה תרצה להיות כשתהיה גדול?".
הספקות והלבטים דולים חזרה את המשאלות והחלומות שהדחקנו, את התחביבים והאהבות ששכחנו ואת מה שהנפש שלנו מבקשת. הם מסיטים לרגע את המבט מההרגל שהתקבע אצלנו, הרגל לחפש תמיד איך להסתדר ומהי הדרך להגיע להישגים.
המשבר הזה מפגיש אותנו עם מי שאנחנו באמת, מתחת לכל התפאורה החיצונית, לפעמים אחרי שנים רבות שעשינו הכל כדי להימנע ממפגש כזה.
מי שלא נבהל מהשאלות האלה, אלא מסתכל עליהן באומץ ומנסה לענות עליהן, יכול להפוך את המשבר להזדמנות. הזדמנות לעשות שינוי, או לחילופין הזדמנות לקבל ולהשלים עם עצמו כמו שהוא; הזדמנות להתקדם או להסתפק במה שיש, אבל מתוך בחירה, עם הלימה בין רצונות הנפש לבין ההחלטות שמקבלים.
כל משבר יכול להיות הזדמנות אם מנסים להבין את המשמעות שלו – מה הוא מספר לנו, למה דווקא עכשיו, ולהבין – שאולי דווקא עכשיו, רגע לפני גיל 50.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ופסיכולוגית הראשית במרכז טל
