אפיית מצות באושוויץ, ניקיון פסח בגטו: פסח שלהם
הם שמרו על אווירת החג גם בגטאות ובמחנות ההשמדה, ניסו "לנקות לפסח" כמו בימים שלפני המלחמה, מכרו את מעט הקמח שהיה להם - ושרו "עתה בני חורין" בלב התופת הנוראה ביותר. כך ציינו יהודים בתקופת השואה את חג הפסח
"מה יכולנו לעשות? מצות בוודאי שלא היו, אז לקחנו פרוסות לחם וייבשנו אותם בתנור כמו טוסטים והיינו אוגרים תפוחי אדמה כל פעם קצת... וזה היו המאכלים שיכולנו לאכול בתוך סדר פסח" (מתוך עדותה של זיוה גרעיני).
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
< זמני החג והשבת - ומתי מותר חמץ? >
הם שמרו על אווירת החג גם בגטאות ובמחנות ההשמדה, ניסו "לנקות לפסח" כמו בימים שלפני המלחמה, ושרו "עתה בני חורין" בלב התופת הנוראה ביותר. כך חגגו יהודים בתקופת השואה את חג הפסח.
פסח בערוץ היהדות :
- בחנו את עצמכם: מה אתם יודעים על ההגדה
- הגרסה האישית של הרמטכ״ל והנשיא להגדה. פרויקט מיוחד
-
כל המ שרציתם לדעת על פסח: היכנסו לעמוד המיוחד שלנו
במרחק של שבוע מיום השואה, ובעיצומו של חג הפסח – העלה "יד ושם" תערוכה מקוונת חדשה, המאפשרת לגולשים מרחבי העולם להתחבר לזיכרון השואה - ולהרחיב את רעיון "והגדת לבנך" מבלי לצאת מהבית.
רגע לפני המרד, עורכים שולחן חג
"היה זה עוד סדר פסח. נפגשתי באחד הבונקרים במקרה ברב אחד, הרב מייזל, קשרים היו לנו למחתרת החלוצית איתו גם בימים רגילים... והפעם היהודי הזה... הפסיק את הסדר, שם את ידיו על ראשי ואמר 'ברוך תהיו, טוב לי למות יותר עכשיו, הלוואי ועשינו את זה מוקדם יותר'" (צביה לובטקין, מתוך עדויות משפט אייכמן).
התערוכה "והגדת לבנך: חג הפסח לפני השואה, במהלכה ואחריה", הינה למעשה חידוש של דף האתר
דנה פורת, מ"יד ושם", אוצרת התערוכה המקוונת, אומרת כי מסרי חג הפסח משתלבים היטב בזיכרון השואה, ומשולבים בתערוכה בשלושה מבטים: זכרונות החג טרום המלחמה, עדויות לפסח במהלך השואה, ותיעוד חגיגות השורדים לאחריה.
"דרך התערוכה אפשר לראות את משמעות חג החירות וחג הגאולה תוך כדי השואה, והמשמעות של לחגוג - אם אפשר להגיד כזה דבר. הרצון העז והחזק על אף הכל לאפות מצות לשבת סביב משהו".
"התבוננות שלי בתמונות של 'לפני' מלמדת המון. לבד מהעובדה העצובה שרובם המוחלט של המצולמים בתמונות פשוט לא שרדו את השואה, יש ניסיון להציג מחדש את המסורות והמנהגים שעברו מדורי-דורות במשפחות האלו.
"כשניצולים משחזרים את הפסח שהיה בבתיהם, רבים יוכלו להזדהות איתם ולמצוא קווי דמיון משותפים בין הפסח בחוויה שלהם, לבין מה שמצליח להשתמר גם היום. וזה ללא קשר לעניין הדתי”.
פורת מציינת את תמונתם של ילדי משפחת הלפרט שהועלתה לראשונה השנה לאתר, באפיית מצות יחד עם משפחת השכנים. היא רואה בה ייצוג של מחזות מסורתיים שנפוץ בתקופת החג ערב המלחמה. "לא משנה דתיים או לא, לכולם יש זיכרונות מפסח".
"מכירת חמץ" של מאה גרם קמח, ואפיית מצות באושוויץ
הרב משה חבה, ראש מחלקת החינוך במכון "שם עולם", אומר כי חג הפסח היה נקודת ציון משמעותית בתקופת השואה. "ליל הסדר היה מוקד התעסקות בחירות שנלקחה מהם. זהו חג משפחתי, וגם זה נלקח מהם הרבה פעמים", הוא אומר. "גם אם המשפחה הגרעינית עוד הייתה בגטאות, הרי שהמשפחה המורחבת כבר לא הייתה נוכחת".
"התעסקות סביב סיפור הפסח, הייתה משותפת באופן יוצא דופן לדתיים ולשומרי מסורת – כמו גם לכאלה שמאוד רחוקים מכך. אנשים הרגישו צורך להתעסק עם סיפור החג, בין אם בהימנעות מאכילת חמץ, ובין עם בהתעסקות עם מצות ויין או קיום ליל סדר".
הרב חבה מספר כי אפילו על ניקיון לא ויתרו בלב התופת. "הניקיון של הבתים היה אלמנט משמעותי. לא במובן ההלכתי, כמו במובן של עשייה, של אביב ושל תקווה לשינוי".
ואיך הצליחו להימנע מחמץ?
"בגטו קרוסנו", מספר הרב חבה, "נמצאו מחברות של הרב שמוכר חמץ ממש במהלך השואה, בשנת 1941 ו-1942. כתבו במחברת גם מה יש להם בהבית שעזבו, דברים שעוד נשארו לפני הגטו. כי הבית לכאורה שייך להם, ויש בו חמץ".
הרב חבה מספר עוד, על מכירה של "רשימת חמץ" מעוררת רחמים, הכוללת למשל 100 גרם קמח.
"היו גם בגטאות ארגונים וולונטריים של עזרה הדדית של מצרכים לחג. עיתונים בגטאות התייחסו לזה, ותיבלו את ההכנות לחג בגטו ברעיונות איך להמיר מצרכים קיימים, כדי לעשות טעם של דגים לחג".
אכילת מצות בפסח בגטאות דרשה ויתור על אוכל משביע, מאחר ולדברי הרב חבה מצה דורשת כמות גדולה יותר של קמח, ומשביעה הרבה פחות. ועם כל זה, במחנות לשמור פסח זה היה סיפור אחר לגמרי. "במחנות זה היה לחלוטין עניין מסכן חיים", הרב אומר.
"אנשים שמרו תפוחי אדמה לגרד מהם קצת קמח. יש עדויות ממספר מקורות על כך שהזונדר-קומנדו באושוויץ, שהיו אחראים על שריפת הגופות, אפו מצות בצריף שלהם. היו עדויות על צריפים נוספים. בעוד מחנות היו ניסיונות שונים ומשונים לציין את החג, וכל ניסיון שכזה נכרך בסיכונים נוראיים".
"ההשתתפות הכל כך גורפת של יהודים דתיים ולא-דתיים בפסח, היא בעיניי ביטוי של מרד בגרמנים. של אמירה שלמרות הכל, נחגוג בדרך שאנחנו רוצים, באופן שאנחנו רוצים, ונחזק את הביחד שלנו".
"זיכרון לצייץ עליו"
"יד ושם" בוחר כזירת פעולה את הרשתות החברתיות. על מנת להגיע באופן זה לגולשים רבים שלאו
דווקא חיפשו בצורה אקטיבית לשמוע על השואה. "מספיק שמישהו שיתף תמונה שנגעה בו בפיינטרסט או באינסטגרם, או וידיאו כלשהו ששותף , וזה מגיע לעוד קהלים בלתי צפויים", פורת אומרת. "אנחנו רואים בתגובות איך זה נוגע בהרבה מאוד אנשים".
"החלק של תיאורי הפסח של הניצולים, במובן הזה, הוא לא פחות חשוב בעיניי. הגדה שמישהו כתב מתוך זיכרון; הקשר הפיזי שמחבר בין הדורות, בין התקופות, בין השולחן שהיה - לשולחן של כאן ועכשיו. זה מסר שעובר חזק גם בתמונות של אחרי המלחמה. אנשים שחוו ושרדו את התופת, ובכל זאת יושבים סביב שולחן החג וחוגגים את ההמשכיות. ומי כמותם יכול לדבר דווקא עכשיו על חירות וגאולה ויציאה ממצרים?"
- תערוכת "והגדת לבנך
" של "יד ושם"
