הגיבור של לוד: סיפורו של משה בן יקר ז"ל

ב-7 באוקטובר 1973, יומה השני של מלחמת יום כיפור, נהרג משה בן יקר מירי צלפים במעוז "כתובה" שעל שפת תעלת סואץ. במשך שלושה חודשים הוא הוגדר כנעדר על-ידי צה"ל, אבל אז התאמתו השמועות ונודע כי בן יקר, כדורגלן מוכשר מהפועל לוד, נפל בקרב.

משה בן יקר נולד באיזמיר שבטורקיה, ובגיל שלוש עלה לארץ עם הוריו. הוא נשא לאישה את מרים ועבד ברכבת לפרנסתו, אבל שלוש שנים בלבד אחרי חתונתו נפל בתעלה. יום קודם לכן הוא נפצע בכתפו מהפגזים המצרים, אבל המשיך להילחם בגבורה כפי שעשה גם ב-1967, במלחמת ששת הימים. המשפחה הייתה כל עולמו של משה ז"ל. שנה לפני שנהרג, הוא ומרים עברו לדירה חדשה שתכנן במו ידיו. הוא גם היה אבא לשתי בנות, יהודית (45) וענת (42), שבקושי זכו להכירו.

השאיר אחריו אישה ושתי בנות. משה בן יקר ז"ל(צילום: ראובן שוורץ)

בן יקר (מימין) במדים(צילום: ראובן שוורץ)

"משה אמור היה לצאת לחופשה ביום כיפור, אבל הוא החליף עם מישהו והפתיע אותי בראש השנה כשיצא לחופשה מוקדמת", סיפרה מרים. "הוא היה בעל למופת, איש צנוע שהכדורגל היה כל עולמו. אני הייתי עדיין נערה צעירה ולא התחברתי לכדורגל, לא הלכתי לראות אותו במשחקים בגלל הקללות. פעם צעקו לו 'אשתך אלמנה' ולא אהבתי את האווירה, אבל אני יודעת שהוא היה שחקן נערץ ושאהבו אותו מאוד. חבל לי שלא הספקנו לחיות יחד הרבה שנים. כשהוא נהרג נשארתי עם שתי ילדות, האחת בת חמישה חודשים והשנייה בת שנתיים וחודשיים. זה לא היה קל".

הרבה לפני הזכייה בגביע המדינה ב-1984, הפועל לוד הייתה קבוצה מוכרת בכדורגל הישראלי ואפילו שיחקה במשך עונה אחת בליגה הבכירה דאז, הליגה הלאומית. זה קרה ב-1963/64, אחרי שטיפסה מליגה ב' שתי עונות ברציפות. בן יקר שיחק בעמדת הקיצוני הימני, ומי ששיחק אז לצידו היה חיים. "בן יקר אהב את הכדור יותר מכל דבר אחר", סיפר ממן. "הייתה לו שליטה נהדרת בכדור והוא נחשב לשחקן מהיר מאוד למרות שהתנאים לא היו כמו היום ולעיתים שיחקנו במגרשים מלאי חול. הרגע שהכי זכור לי הוא שער הניצחון שמשה כבש נגד כפר סבא בהארכה במסגרת גביע המדינה. זה היה ניצחון מאוד מרגש עבור לוד".

בן יקר עם החברים בהפועל לוד(צילום: ראובן שוורץ)

יום טוב סילמן, ששיחק עם בן יקר בלוד וגם למד איתו בבית-הספר, סיפר על חברו המנוח: "הקהל השתגע על הכדרורים שלו, במיוחד בדרבי נגד בית"ר. הקריירה של משה הייתה יכולה להתפתח טוב יותר. בגיל 17 הפועל ת"א רצתה לצרף אותו אליה במסגרת עיסקת חבילה עם עוד ארבעה שחקנים צעירים, אבל ההנהלה פחדה מהאוהדים".

יום טוב גם היה זה שנאלץ לספר למרים על מותו של משה.  "זה היה רגע קשה ביותר", הוא נזכר. "גם עכשיו כשאני מדבר עליו בלשון עבר יש לי צמרמורת. אני מאוד מתגעגע אליו, היינו חברים בלב ובנפש. הוא היה אדם טוב לב".

ברוך דגון, שככתב צעיר כיסה באותה תקופה את הפועל לוד עבור העיתון "חדשות הספורט", סיפר על בן יקר: "הוא היה מהיר בצורה בלתי רגילה, בלתי ניתן לעצירה. הוא היה ספורטאי למופת שיכול היה להגיע רחוק. במגרש הוא היה הר געש, ובניגוד מוחלט היה אדם מופנם וצנוע בחייו הפרטיים".