"בלשים בע"מ": אלימות מצחיקה בסטייל
יתכן שעלילת המותחן הקומי "בלשים בע"מ" לא מפותחת דיה, אבל ההומור הפרוע של שיין בלאק מסב הנאה גדולה למי שלא מפחד מאלימות בוטה, ומסוגננת. ראסל קרואו וריאן גוסלינג מניעים אותה בשיתוף פעולה נהדר
כמה טוב לחזור לימים שבהם גברים היו גברים ולא ערמות שרירים ארוזות בתוך חליפת גיבורי על. עם שפמים וזיפים, סיגריה בזווית הפה, בגדים מקומטים ונוכחות פיזית שכמעט וניתן להריח מהמסך. ב"בלשים בע"מ" ("The Nice Guys") הבמאי והתסריטאי שיין בלאק מציב שתי דמויות שהן גילום של מאפיינים אלו, ועושה זאת ברגע התרבותי והסגנוני הספציפי של לוס אנג'לס ב-1977.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע:
שני סרטים מצוינים שנעשו ב-1997 מהדהדים ב"בלשים בע"מ". הסטייל והקצב של השחזור התקופתי שיש ב"לילות בוגי" של פול תומאס אנדרסון, והאינטריגות המערבות אנשים בעמדות כוח עם הצד הפורנוגרפי של תעשיית הקולנוע ב"סודות אל.איי" של קרטיס הנסון. הסרט הנוכחי אינו מצליח, וספק רב אם מנסה, ליצור עלילה מורכבת או מעניינת מבחינה תמטית כמו שני אלו. אבל הוא בהחלט מצליח להשתמש במוטיבים הדומים ולהציבם במסגרת סגנון סרטי קומדיות האקשן המזוהות עם עבודתו של בלאק.
בלאק, יליד 1961, הוא אחד מראשוני דור האיקס שעיצבו מחדש את הקולנוע האמריקאי בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90. בשונה מבמאים בני דורו שהתמקמו באזור הביניים בין האולפנים הגדולים וקולנוע העצמאי (סטיבן סודרברג, קוונטין טרנטינו) איזור המחייה של בלאק היה מאז ומתמיד האולפן הגדול. התסריטים אותם כתב ושכתב (ואלו שניסו לחקות את סגנונו) ל"נשק קטלני" (1987) ו"בכוננות מתמדת" (1991) הציגו גיבורים מחוספסים, מניאקים עם אקדחים, ופה מפיק מרגליות.
הקריירה המשגשגת נעצרה ב-1996 בחריקת בלמים. בלאק נעלם מהרדאר לתשע שנים וחזר בסרט הראשון שאותו הוא ביים "קיס קיס באנג באנג" (2005), קומבינציה רפלקסיבית של פילם נואר עכשווי ובאדי מובי עם רוברט דאוני ג'וניור ו-ואל קילמר. מכיוון שהפרסונה של טוני סטארק/איירון מן בגילומו של דאוני ג'וניור היא מיזוג של הגיבור נוסח שיין בלאק וגיבורי-על, היה זה מתבקש שבלאק יקבל הזדמנות לביים את "איירון מן 3" (2013), סרט שהצלחתו החזירה אותו ללב המשחק ההוליוודי.
העלילה של "בלשים בע"מ" מפותלת, לעיתים לא מספיק ברורה. אבל מה שחשוב הם לא הפרטים העלילתיים, אלא הסטייל של המפגש בין שתי הדמויות הראשיות - הטקסטים שמושמים בפיהם (בלאק משתף פעולה עם התסריטאי אנתוני בגרוזי) והכימיה שיש בין השחקנים - וזו מצויה בשפע.
ג'קסון היילי (ראסל קרואו) אינו בלש פרטי מורשה, אבל הוא נשכר למצוא אנשים, ולהעביר להם מסרים פיזיים נחרצים במצוות שולחיו. הוא נשכר על ידי אמילייה (מרגרט קוואלי), צעירה שהסתבכה בפרשה שתתגלה בהדרגה, כדי להוריד מעל הגב שלה אנשים שעוקבים אחריה. זו הסיבה למפגש הראשון שלו עם הבלש הפרטי הלא-ממש-מצליח הולנד מארץ' (ריאן גוסלינג) - מפגש שבמהלכו הוא שובר למארץ את היד.
זמן לא רב לאחר מכן היילי ומארץ' מתחילים לעבוד יחד בחיפוש אחר אמיליה. אליהם חוברת הולי (אנגורי רייס), בתו בת ה-13 של מארץ', שהיא, כמובן, חכמה הרבה מעבר לגילה (השחקנית החמודה גונבת לא מעט סצנות). למעשה אם יש אלמנט תמטי בעלילה הוא מצוי בהצגת ילדות-נשים צעירות שמבינות וחוות דברים לא מהוגנים הרבה יותר מכפי שהיו אמורות להכיר בגילן.
מהצד השני מודל הגבריות דפוק: שני גברים שחיים לבדם, נושאים צלקות של מערכת היחסים שהיתה ("נישואים הם קנייה של בית לאדם שאתה שונא" אומר היילי בוויס-אובר) או האישה שמתה והותירה את הגבר בחיים מבולגנים ואת ילדתו ללא סמכות הורית.
הכימיה בין קרואו וגוסלינג היא מהותו של הסרט. הראשון לקוני, מדוד, וכבד גוף (נראה כאילו קרואו בלע את מקסימוס הגלדיאטור למען התפקיד), והשני ברברן, צווחן ברגעי הפתעה וכאב, נוטה לשתיית יתר של אלכוהול ולנפילות ממרפסות ובניינים. בהתאם לכך, חלק גדול מהסרט מבוסס על הומור פיזי אלים - היילי מחטיף, מארץ' חוטף-נופל-מתרסק. המרכיב השני, שבלאק יודע ועושה כאן היטב הוא תוכן וקצב דיאלוג המוחלף בין שתי הדמויות, והמתבסס על ההבדלים ביניהן.
במסגרת הטכניקות התסריטאיות החביבות על בלאק יש לא מעט רגעים שההומור שלהם מושתת על אירוע אלים המתרחש באופן מפתיע. לא מעט רגעים ברוטליים (זה סרט R מובהק), אך כמעט כל רגע כזה מכיל סוג של הומור, לפעמים מאוד אפקטיבי, הנובע מאופן ההצגה הלא הצפוי של הפגיעה או המוות.
אלו שלא בטוחים האם הסרט יהיה לטעמם יכולים לראות את הטריילר. אם אתה מוצא עצמך צוחק כמעט לכל אורכו - יש סיכוי טוב שתיהנה מהסרט. יחד עם זאת, בסרט המחייב עלילה שעובדת היטב, ולא רק גגים קומיים אלימים וחילופי דברים משעשעים, מוצלחים ככול שיהיו, הסרט אינו מממש את ההבטחה במלואה.
"בלשים בע"מ" (ארצות הברית) - במאי: שיין בלאק. שחקנים ראשיים: ראסל קרואו, ריאן גוסלינג, מרגרט קוואלי, אנגורי רייס. אורך הסרט: 116 דקות.
