שתף קטע נבחר

להוריי נישואים מאושרים. אני לעומת זאת לבד

עלמה מתקשה להבין כיצד בגיל 35 היא עדיין רווקה: "מאז ומתמיד היה לי ברור שאתחתן מוקדם כמו הוריי, ושאהיה אמא צעירה. בשום חלום שלי לא מופיעה תמונה כזו שבה אני לבד בגיל כזה". אימון אישי

הפסיכולוגיה המודרנית מתייחסת לקשיים הרגשיים והתפקודיים שלנו מנקודת המבט של הבית – הכל קשור להורים, וכולנו התרגלנו להאשים את הורינו בכל מה שקורה בחיינו בכלל ובמה שקורה בחיי האהבה והזוגיות שלנו בפרט. אבל מה קורה כאשר אנחנו גדלים בבית 'בריא', עם הורים שאוהבים אחד את השני, שלא רבים מריבות דרמטיות ושפשוט טוב להם יחד? – את מי נאשים אז?

 

עלמה הגיעה אליי לייעוץ לפני מספר חודשים, ונראתה מודאגת ומבולבלת. היא לא הצליחה להבין איך יכול להיות שבגיל 35 היא עדיין לא נשואה. "מאז ומתמיד היה לי ברור שאתחתן מוקדם, כמו הוריי, ושאהיה אמא צעירה. בשום חלום שלי לא מופיעה תמונה כזו שבה אני לבד בגיל כזה. אין לי מושג איך זה קרה", אמרה לי בעצב.

דברים היו אמורים להיראות אחרת (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
דברים היו אמורים להיראות אחרת(צילום: Shutterstock)

 

"את חייבת להבין", הוסיפה, "גדלתי בבית בריא, ההורים שלי אוהבים אחד את השנייה. יש להם חיים טובים יחד. אף פעם לא ראיתי אותם ממש רבים, וגם כשרבו, תמיד השלימו מהר וסלחו זה לזו בקלות. קיבלתי בבית מודל מצוין של זוגיות – אז איך יכול להיות שלא הצלחתי ליישם אותו וליצור לעצמי זוגיות טובה כמו של הוריי? מה לא בסדר איתי?" שאלה כשדמעות זולגות מעיניה.

 

הקשבתי לעלמה בדממה, וביני לבין עצמי תהיתי: האם באמת הייתה להוריה זוגיות נפלאה? ואם כן, למה לא הצליחה לחקות אותם? מה השתבש בדרך? ידעתי שיכולות להיות לכך כל מיני סיבות: אנשים חושבים שרק מי שגדל בבית שהייתה בו זוגיות גרועה, שהוריו התגרשו או שראה אותם רבים מבוקר עד ליל, מפתח פחדים ותפיסות מעכבות ביחס לזוגיות. אמנם לכולנו ברור כיום שיש קשר משמעותי בין הבית שגדלנו בו לבין התפיסות והאמונות שאיתם אנו יוצאים אל העולם, אבל לא תמיד מדובר בקשר ישיר או פשטני כל-כך. לפעמים זה קצת יותר מורכב:

 

דברים שרואים משם

ילדים לא תמיד מודעים למה שקורה אצל הוריהם. לעיתים הם רואים דבר אחד, בעוד שבפועל קורה משהו קצת שונה: אחת הדוגמאות לכך היא הורים המתאמצים להסתיר מילדיהם את המריבות שלהם, כדי לגונן עליהם וליצור עבורם תחושה של ביטחון ויציבות. הורים כאלה לא רבים על יד ילדיהם – לא כאשר הם קטנים, וגם לא בבגרותם. הם לא משתפים אותם בבעיות שלהם, והם עושים כל מאמץ כדי לשמור על חזות של "הכל בסדר", גם כאשר הדברים לא תמיד בסדר.

 

ההסתרה בה הם נוקטים, יוצרת פער בין התחושה הלא מודעת של הילדים שמשהו לפעמים לא בסדר בין הוריהם, לבין מה שמנסים ההורים הללו לשדר בפועל. פער כזה מעורר חרדה וחוסר ביטחון, והופך את כל סוגיית המריבות בזוגיות לעניין מפחיד ומאיים הרבה יותר מכפי שהוא באמת. ילדים שגדלים בבית כזה עלולים לשאוף לזוגיות שאין בה מריבות כלל, או להימנע לחלוטין מזוגיות בגלל הפחד הסמוי שהוטבע בהם מפני החלקים הבלתי נעימים שלה, וכך הם מוצאים את עצמם ללא זוגיות גם בגילאים מאוחרים, למרות שלכאורה קיבלו בבית מודל של זוגיות טובה.

ואולי הזוגיות שלהם לא כזאת טובה כמו שהיא נראית? הורים (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
ואולי הזוגיות שלהם לא כזאת טובה כמו שהיא נראית? הורים(צילום: Shutterstock)
 

השבריריות של האהבה

דרך נוספת בה עלולים להיווצר פחדים לא מודעים מפני זוגיות בבית שהייתה בו זוגיות טובה, היא כאשר ההורים מגוננים על הזוגיות שלהם יותר מדי: הורים אלה החליטו לא לתת להורות להרוס להם את הזוגיות, ובניגוד למגמה הרווחות היום של הורים ששוכחים שהם גם בני אדם, ומשקיעים את עצמם לחלוטין בילדיהם, ממשיכים ההורים הללו להשקיע בעצמם, אפילו על חשבון ילדיהם: וכך, גם אחרי שנולדו הילדים, הם ממשיכים לצאת, לבלות, לנסוע לחו"ל ולשמור על הרומנטיקה ועל האינטימיות - בלעדיהם.

 

לכאורה, הם נותנים בכך לילדים דוגמה לזוגיות טובה ומאושרת. בפועל, ההתנהגות הזו עלולה לעורר תחושה שזוגיות היא דבר שביר, שצריך לשמור ולגונן עליו כל הזמן – אפילו מפני הילדים. יש משהו בתחושה הזו שמריח מפחד, ושמרמז על כך שהזוגיות שלהם לא באמת כל-כך חסינה, ושיש צורך לשמור עליה כל הזמן מפני איומים ומשברים. ומסר כזה עלול לגרום לפחד לא מודע מפני זוגיות, במקום לרצון להיות בזוגיות.

פה טיילנו בתאילנד. היית אז בת 8 והשארנו אותך אצל סבא וסבתא (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
פה טיילנו בתאילנד. היית אז בת 8 והשארנו אותך אצל סבא וסבתא(צילום: Shutterstock)
 

פצעי הילדות

בספרו המצוין "לבסוף מוצאים אהבה", מסביר ד"ר הארוויל הנדריקס את השפעת היחסים בין הורים וילדים על הזוגיות העתידית של הילדים. לדבריו, כל ההורים, בלי יוצא מן הכלל, יוצרים אצל ילדיהם חסכים אותם ינסו הילדים למלא בעתיד באמצעות בן הזוג שיבחרו לעצמם. הנדריקס לא מדבר בהכרח על חסכים דרמטיים, ומסביר שגם הורים טובים מה שנקרא, המשתדלים למלא את כל צרכי ילדיהם, לא יצליחו לעולם לעשות זאת, ותמיד ייווצר מצב שבו צרכים מסויימים לא יסופקו, והעדרם ייצור חסך רגשי אצל הילדים.

 

את החסכים והפצעים של ילדותינו, מסביר הנדריקס, נידונים כולנו לנסות לרפא בעזרת בן הזוג שלנו, אבל כולנו מוצאים את עצמנו, בסופו של דבר, נפגעים ונפצעים על ידי בני הזוג שלנו בדיוק כפי שנפצענו בילדותנו. פצעי הילדות אינם נוצרים כתוצאה מן היחסים בין ההורים לבין עצמם, אלא קודם כל כתוצאה ממערכת היחסים בין ההורים לבין ילדיהם: הורים יכולים להיות בני זוג נפלאים זה עבור זו, אך במקביל ליצור יחסים בלתי מספקים עם ילדיהם. הם עלולים לגרום לילדיהם להרגיש שהם לא מרוצים מהם מספיק, להיות בלתי מושגים עבורם, או לגרום להם לחוש בודדים ונטושים.

 

כל החוויות הללו יכולות להיווצר באותה מידה על ידי הורים שיש להם זוגיות רעה, כמו גם על ידי הורים שיש להם זוגיות טובה. יתכן שעלמה, בלי קשר לזוגיות הטובה של הוריה, סבלה מביקורתיות היתר שלהם כלפיה, או שהרגישה שהם שקועים מדי בעצמם, בזוגיות שלהם או בקריירה שלהם, ולא רואים אותה מספיק. החוויות הללו עוררו בה תחושה של חוסר ביטחון, ומערכות היחסים שיצרה היו שיחזור תמידי של התחושות הללו בניסיון כושל לרפא את פצעי ילדותה.

 

 

האידיאליזציה של האהבה

דרך נוספת להבין את הקושי של ילדים להורים עם זוגיות טובה שמתקשים ליצור זוגיות כזו בעצמם, היא לנסות להבין את הדימוי האידיאליסטי שנוצר אצלם ביחס לזוגיות של הוריהם. דימוי אידיאליסטי הוא תמיד פתח לאכזבה: הוא מייצר ציפייה למושלמות, שהמציאות לעולם איננה יודעת לספק. זוגיות מושלמת לא באמת קיימת, וגם זוגיות טובה סובלת לעיתים ממתח, משעמום ומאי נחת, אשר לא תמיד נראים לעיניי הילדים. לכן, מי שינסה לממש את הדימוי הזה בבגרותו, יתאכזב, פעם אחר פעם, כאשר יגלה שזה בלתי אפשרי.

 

יתכן שעלמה האמינה שזוגיות צריכה להיות מושלמת, ושבני זוג צריכים להתנהל באופן הרמוני זה עם זו. כאשר גילתה שזה לא כך, חשבה לעצמה שמשהו לא בסדר אצלה או אצל בן הזוג שלה, ובמקום לנסות ליצור לעצמה כלים שיאפשרו לה לחיות בזוגיות טובה – גם אם לא מושלמת, היא בחרה להיפרד מבני הזוג שלה ולהמשיך לחפש את מה שנדמה לה שהוריה מצאו. התפיסה המעכבת שלה, שזוגיות צריכה להיות מושלמת, הפכה את הרצון שלה להינשא לבלתי ניתן ליישום.

 

האופן והעוצמה בה משפיע הבית על תפיסת הזוגיות שלנו משתנים מאדם לאדם, בהתאם לאישיותו, בהתאם לאופן בו הוא מפרש את מה שהוא רואה וחווה, ובהתאם לייחודיות של הבית שגדל בו. אבל תהיה השפעת הבית עלינו אשר תהיה - תפקידנו ואחריותנו כאנשים בוגרים להתגבר על התפיסות המעכבות שהוטבעו בנו בילדותינו ועל הפחדים המעכבים אותנו, וליצור במקומם תפיסות תומכות ומעצימות, שיקדמו אותנו לקראת הזוגיות שאנו רוצים בה.

 

מאחלת לכם שתשכילו ליצור את הזוגיות שלהם מתוך מודעות ובחירה, ושלא תיכנעו לתפיסות המגבילות אתכם.

 

ממני,

כנרת טל מאיר.

 

כנרת היא מחברת הספר "סוד האהבה" ומייסדת 'שיחה שנוגעת', אימון וייעוץ אישי זוגי ומשפחתי .

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: Shutterstock
מה השתבש באמצע הדרך?
צילום: Shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים