חיים רק פעם אחת: אל תחיו בלי אהבה
בכל רגע שאתם נמצאים עם מישהו שאתה לא אוהבים, אתם מרמים את עצמכם, משלים את עצמכם, מבזבזים את הזמן של שניכם, ובעיקר לא מכבדים, משקרים ומעליבים את בני הזוג שלכם. אז אל תעשו את זה, להם ולעצמכם. תנו לעצמכם להרגיש. לחיות. ולאהוב
את הרגע ההוא לא אשכח לעולם. היינו זוג. חיינו יחד. היא הייתה מאוהבת בי. ההורים שלי אהבו אותה. יכולתי להתחתן איתה בקלות. הכל נראה ממש מושלם. חוץ מדבר אחד פעוט: לא אהבתי אותה.
היה לי נוח איתה. מוכר. בטוח. התרגלתי אליה. היא הייתה הריבאונד לשברון הלב שחוויתי, אחרי שהחברה שלי, זו שאהבתי באמת, נפרדה ממני. היא עזרה לי לאחות את הלב השבור, הוציאה אותי מהדיכאון והחזירה אותי לחיים.
אבל לא התאהבתי. פשוט לא. באותו ערב יצאנו למועדון שבנמל. המוסיקה הייתה שמחה. הקצב היה ממכר. היא רקדה מולי וחייכה אלי. ואני הרגשתי את הריק שבלב. הבטתי סביבי וראיתי זוגות אמיתיים, אוהבים, מאושרים. קינאתי בהם נורא. רציתי להרגיש בדיוק כמוהם. הבטתי בה והבנתי שאני חי בשקר.
איך באמת נראית הזוגיות שלכם?
ומה איתכם? האם גם אתם חיים בשקר? האם גם אתם בחרתם בנישואי נוחות? או נמצאים בזוגיות נטולת רגשות? האם גם אתם משלים את בן או בת הזוג? האם גם אתם משלים את עצמכם שזה יכול להימשך לאורך זמן? על מי אתם עובדים? את מי אתם מרמים? אותם? או אולי את עצמכם?
אתה לא אוהב אותה. אבל מתאים לך לחיות איתה. היא בדיוק מה שהורים שלך רוצים. החברים דוחקים בך להציע לה. ואתה אומר לעצמך: בעצם, למה לא? מה, כל כך רע לי איתה? אתה משכנע את עצמך שאהבת אמת זה רק בסרטים או בספרים, ובפעם האחרונה שהיתה לך אהבת אמת זה נגמר רע, ממש רע. ואתה לא מוכן יותר להרגיש כל כך רע. אז עדיף, אולי, להתפשר.
יכול להיות שאפילו תתחתנו. ותקנו דירה. ותביאו ילדים. ותחייכו בצילומים. החיים שלכם יהיו פוסטר. רק בפנים, עמוק בתוך הלב, אתה תדע את האמת, שהכל בלוף, שקר אחד גדול. אולי גם היא יודעת, אולי גם היא לא אוהבת אותך. אולי אתם מרמים זה את זו. חיים ביחד, אבל מרגישים לחוד.
גם המין ביניכם הולך ודועך. אז אתם מסתפקים בריגושים קלילים, בסטוצים מזדמנים, בסקס חולף עובר, אולי אפילו מתחזקים רומן מתמשך. זה שווה את זה? מה יוצא לכם מזה? החיים עוברים ואתם נשארים זה עם זו, בודדים מתמיד.
פעם, מזמן, אהבתם מישהו אחר. אתם יודעים היטב איך אהבה מרגישה. כולל הפרפרים בבטן. והזיקוקים בשמיים. והמבטים בעיניים. ועכשיו את לבד. והוא לבד. ואתם לבד. וזה כל כך לא נוח. זה אף פעם לא היה נוח.
אל תפחדו להרגיש
זה לא נוח אם אתם משקרים לעצמכם. זה לא נוח אם אתם משלים את בני הזוג שלכם. זה לא נוח אם אתם בוגדים בהם. זה לא נוח אם אתם מקימים משפחה על כרעי תרנגולת. וזה לא נוח כשאתם פוגעים בהם ובעצמכם. כי ברגע שאתם נמצאים בקשר שאין בו אהבה, אתם אומרים לעצמכם: לא מגיעה לי אהבה. אני מסתפק במועט.
בכל רגע שאתה נמצא עם מישהי שאתה לא אוהב, אתה מרמה את עצמך, משלה את עצמך, מבזבז את הזמן שלה ושלך, ובעיקר לא מכבד אותה, משקר לה, מעליב אותה. כי אין דבר יותר מעליב מההבנה שהוא נמצא איתך כפשרה, כי לא נעים לו, כי קשה לו להיפרד. שאת סתימה זמנית. רגע חולף. שהוא לא באמת רוצה אותך, שהוא לא באמת אוהב אותך. שזו העמדת פנים. פיקציה.
אז אל תעשו את זה להן. ולעצמכם. תודו שאתם פוחדים, פשוט פוחדים, להרגיש, להתאכזב, להיפצע, לספוג עוד שברון לב. תודו שעוד לא התאוששתם מהפרידה ההיא או מהבגידה ההיא.
אבל אלה החיים, הם מורכבים מפציעות חוזרות ונשנות. עד שמוצאים את האחת, או האחד, שמרפאים את הכל. אז אל תבזבזו את חייכם על פשרות. חיים רק פעם אחת. תנו לעצמכם לחיות. ולאהוב. לאהוב באמת.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
