שתף קטע נבחר

כל האהבות כולן: קליפ החתונות של אודי דוידי

שלושים חתנים וכלות מהיום ומלפני ארבעים שנה, שלחו לאודי דוידי רגעים מהיום המרגש בחייהם. יצא מזה טור אישי - וקליפ מרגש, כאן בבכורה: "נזכרתי איך היינו פעם, רק אני ואת ואהבה עצומה, ושכינה בינינו. ובעיניים שלנו אפשר היה לראות את התקווה שהרגע הנפלא הזה יימשך לעד"

 

 

זה התחיל מפוסט פשוט שעלה לעמוד הפייסבוק, עם בקשה מהחברים לשתף אותנו בקטעים מרגשים מחתונתם. חשש קל עבר בראשי כשראיתי את הפוסט. ככה לא עושים קליפ, חשבתי.

 

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

 

אבל אז התחילו לזרום הצילומים, וזה היה כל כך מרגש, כל כך עם ישראל: מכל העדות והגוונים, בכל מיני סגנונות, מכל מיני תקופות. כאלה שנישאו זה עתה, וכאלה שנישאו לפני 40 שנים. הצעות נישואין מרגשות החזירו אותי 21 שנים אחורה, אל ימי טרום חתונתי.

 

עוד תרבות בערוץ היהדות:

 

נזכרתי שפעם גם אני הייתי שם, באותו מעמד מרגש, עם התמימות בעיניים,זו ששמורה רק לחתן-כלה, ואושר אינסופי כאילו אין מחר. באותם רגעים לא חשבנו, רעייתי ואני, כמו כל החתנים והכלות, על דאגות. אין מחר. אין דאגות פרנסה, אין משכנתא וילדים ושכר לימוד, אין צרות של מתבגרים, ודיכאונות ופיטורים, ובעיות זוגיות ועוד ועוד. רק אני ואת, ואהבה עצומה, ושכינה בינינו. ובעיניים שלנו, כמו גם בעיני החתנים והכלות שבסרטונים שקיבלתי, אפשר היה לראות את התקווה שהרגע הנפלא הזה יימשך לעד.

 

למצוא את "החצי" שלך זה נס

ל"ג בעומר זה עתה עבר, ופתח בתרועה את עונת החתונות. מרוב הזמנות שתלויות על המקרר, זה נראה לנו פשוט כל כך, עד שלפעמים אנחנו שוכחים איך כל זה מתחיל.

 

לפני זמן מה הייתי בחתונה של חברה שמצאה את החצי השני שלה בגיל לא צעיר. במהלך החופה לפתע ביקשה את רשות הדיבור. ברגע הראשון זה היה נראה קצת חריג, אבל המילים שלה גרמו לכל הקהל מסביב לדמוע מהתרגשות.

 

"כל כך הרבה זמן התפללתי, כל כך הרבה זמן חיכיתי וחיפשתי, עד שהגעתי לרגע הזה", היא אמרה בדמעות של שמחה, "ועכשיו, כשאני עומדת כאן מתחת לחופה, ולצידי אהוב ליבי, אני רוצה לבקש מכל מי שנוכח כאן שיחשוב על המכרים שלו, ואם יש בסביבתו מישהו או מישהי שעדיין מחפשים את החצי שלהם, אנא, אל תשכחו אותם, עיזרו להם למצוא".

 

האמת צריכה להיאמר: למצוא את "החצי" שלך זה בגדר נס. 40 יום לפני יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת: בן פלוני לבת פלוני. כל כך הרבה שנים הוא והיא מחפשים זה את זו. אחרי ייסורים, לבטים, תפילות ודמעות מגיע הרגע. ואז, באותו רגע שבו הם בונים בניין עדי עד; אותו רגע מיוחד כל כך שבו נשמותיהם מתאחדות - הם מגלים עד כמה העולם טוב.

 

גם אם ישכחו את העובדה הזו במרוצת החיים, גם אם לא יצליחו להדוף את השגרה הדופקת בדלת, ומנסה להחריב את הטוב הזה - זה לא ישנה את הרגע ההוא, שבו עמדו מול האמת הטהורה, וידעו באופן שלם כל כך שטוב עכשיו, וטוב בכלל.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים