"אם אתה לא מחשיב את סוף השבוע האחרון, נותרו לנו בסה"כ 14 סופי שבוע של קיץ וזה יהיה בזבוז אדיר לא לנצל כל אחד מהם עד הסוף. אחרת אתה סתם פרייאר, זמן שעובר לא חוזר", הודיע לי ג'ימי בהודעת טקסט שנשלחה בשעת בוקר מוקדמת ביום ראשון.

מה קרה,הכל בסדר?, החזרתי לו בעודי שוכב במיטה, מתלבט אם להישאר בעיר בסוף השבוע או לצאת לאזור הפרברי של ניו גרזי.

"אנחנו יוצאים ברכבת של 9:07 לכיוון אסברי פארק, יש שם חוף ים נהדר וגם מסיבה לקראת אחר הצהריים. זה סוף שבוע ארוך וצריך לנצל כל רגע. אלון אמור להגיע אליך ותצאו ביחד”.

נשמע מצויין, החזרתי בהודעה והתארגנתי לקראת יציאה, כעבור כחצי שעה אלון הגיע ועשינו את דרכנו לכיוון תחנת פנסילווניה בצד המערבי של העיר.

בעודנו צועדים ברגל היה נדמה שהעיר עדיין ישנה, הרחובות היו ריקים יחסית והתנועה מאוד דלילה, גם דוכני הירקות והפירות לא היו בכל פינה. קצת לפני שהגענו לתחנה אלון הציע שאולי נקנה קצת פירות, יהיה נחמד לאכול אותם במקום ג'אנק פוד שמציעים למכירה בחוף הים.

כמו בהזמנה ראינו שני דוכניפירות שהיו קרובים אחד לשני. הגענו לרכבת עמוסים בפירות ופגשנו את ג’ימי.

"מה זה כל השקיות האלו, מה הבאתם?", "תפוחים ועוד כל מני פירות"ענה אלון, "גם אני חשבתי שזה רעיון טוב, אז הבאתי תפוחים במחיר מצחיק, 5 תפוחים בשני דולר",

"יצאת פראייר, אני קניתי 3 תפוחים בדולר אחד", אמר אלון.

"באמת? ואני חשבתי שעשיתי עסקה טובה, אני שונא לצאת פראייר זה גורם לי להרגיש טיפש".

שניה חבר’ה, אפשר להציע כאן משהו? אני מאמין שפראייר זה מי שמאמין שהוא כזה. בדוכן שאלון קנה המחיר היה 3 תפוחים בדולר בדוכן שממנו קניתי זה היה 5 תפוחים בשני דולר בדיוק כמו בדוכן שג'ימי קנה ואני לא מרגיש שיצאתי פראייר.

"מה זאת אומרת?פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים וזה משפט שאני לא המצאתי”.

אני מציע להיפרד מהרעיון הזה. אפשר להסתכל על זה ככה והשאלה לאן זה לוקח אותנ. בגישה הזאת אני יכול להבטיח לך שכולנו פראיירים. בכל רגע נתון, יש המון דברים שאנחנו לא יודעים עליהם ואנחנו אפילו לא יודעים שאנחנו לא יודעים עליהם,ובמידה והיינו יודעים אז זה היה גורם לנו להרגיש או לפעול אחרת. ממש ברגע זה, במקום אחר בניו יורק, היית משלם על ארגז תפוחים הרבה פחות, האם הנתון הזה כרגע הפך אותנו לפראיירים?, התשובה תהיה מורכבת, כי באופן טכני יש אפשרות לקנות את התפוחים במחיר זול יותר, רק שלהגיע לתפוחים עשוי לעלות לנו ביוקר. ואז משיקולי עלות תועלת נקנה את מה שכאן גם במחיר גבוה יותר ולא נרגיש פראיירים. למה? כי עשינו את השיקולים שהובילו אותנו לפעולה הזאת.להרגיש פראייר זה עניין של בחירה. הרי עד לשאלה של מה יש בשקיות אף לא הרגיש פראייר, נכון?

הייתה שתיקה קצרה.

"מה שאתה בעצם אומר זה שעדיף לא לדעת”,אמר ג'ימי.

זה לא מה שאני אומר, מה שאני מזמין אתכם לעשות זה לבחון באיזה עד מקומות בחיים שלכם אתם מרגישים בדיוק את אותו הדבר. שמעתי יותר מפעם אנשים שאומרים, "אני עובד כל כך קשה ומשקיע את כל כולי בעבודה והפידבק ההיחיד שאני מקבל מהסביבה שלי הוא שאני יוצא פראייר".

אם תבחרו להרגיש פראיירים אז זה שתהיו בסופו של דבר. אני מציע לבחור מושג אחר שיכול לעזור ולקדם אף יותר, במקום לצאת פראייר, לצאת לתיקון. במיוחד בימים אלו לפני תיקון שבועות שמתקרב אלינו, בוא נבחן באיזה מקומות בחרנו לעצמנו בשפה לא רותמת ושמעכבת אותנו ולבחור לעשות את התיקון הנדרש.

כל מה שתגידו לעצמכם שזה אתם זה מה שתהיו, אם תבחרו להגיד לעצמכם שאתם פראיירים, אז זה מה שתהיו, אם תבחרו להגיד לעצמכם שאתם מנהיגים בחיים שלכם ואחראים, זה מה שתהיו.

תבחרו את מה שעובד ולא תוקע אתכם, אחרת יצאתם פראיירים באמת.

שלמות זה מבחירה

917-225 8549