הסוגיה שהכריעה בבריטניה: זו ההגירה, לא הכלכלה
דיוויד קמרון הפסיד במשאל העם על הישארות באיחוד האירופי כי לא התמודד עם הנתון של 330 אלף מהגרים ב-2015. את הדיון הוא מיקד בכלכלה, אבל יריביו קראו היטב את הסקרים. דווקא תושבי הערים שקלטו את המהגרים הצביעו בעד הישארות באיחוד. בינתיים, במחנה הפליטים קאלה בצרפת חולמים להגיע ללונדון
בבריטניה סבורים שהסוגיה שהכריעה את תוצאות משאל העם לטובת המחנה שביקש לצאת מהאיחוד האירופי הייתה ההגירה. לשם כך חזרו שם לשבוע הראשון של הקמפיין לקראת משאל העם בחודש שעבר: ראש הממשלה דיוויד קמרון נכשל באותם ימים בניסיונו לתת תשובה משכנעת לכותרות אתרי האינטרנט והעיתונים, שדיווחו למיליוני בריטים שממדי ההגירה הגיעו ב-2015 ל-333 אלף איש, 3,000 בלבד פחות מהשיא.
המספר הזה הדגיש מעל לכל ספק שגם בריטניה - כמו כמעט כל שאר מדינות אירופה - נמצאת בעיצומו של גל הגירה אדיר מהמזרח התיכון ואפריקה. הציבור הבין שהפוליטיקאים שהבטיחו לו שיעצרו או יקטינו את מספרי המהגרים, פשוט לא יכולים לעשות זאת. במרחק כמה עשרות קילומטרים בלבד בגבול הצרפתי, מהגרים החיים במחנה הפליטים הצרפתי קאלה המכונה "הג'ונגל" בירכו על תוצאות משאל העם הבריטי, וטענו כי כעת הרשויות הצרפתיות לא ינסו למנוע את חצייתם לבריטניה. עשרות ולפעמים אף מאות פליטים מנסים לחצות מצרפת לבריטניה מדי לילה במנהרת התעלה על גבי משאיות, אך לרוב נחסמים על-ידי המשטרה הצרפתית.
"הכול מאוד קשוח עכשיו, הם לא נותנים לאנשים לעבור לבריטניה", הסביר פליט מאפגניסטן ל"מירור" הבריטי. "אבל אם בריטניה תצא מהאיחוד האירופי, צרפת תגיד 'ביי ביי, יצאתם וקחו את הפליטים שלכם אתכם'". הפליטים הסבירו כי כעת "לא יהיה לצרפתים כל אינטרס" לנסות לעצור את תנועת המהגרים לבריטניה "אם בריטניה מעכשיו תעמוד בפני עצמה בלבד".
חיתוך נתוני ההצבעה במשאל העם ביום חמישי מעלה פרדוקס: דווקא בערים, שקולטות את רוב המהגרים, ושלתושביהן חיכוך יום-יומי איתם, היה שיעור גבוה של מצביעים למען הישארות באיחוד. מנגד, האזורים שתמכו בעזיבת האיחוד הם אלה שאליהם הגיעה כמות מהגרים קטנה יותר במהלך השנה שעברה. אחד ההסברים לכך הוא שבערים הגדולות יש מספר גדול של מהגרים ותיקים, שתמכו בהישארות באיחוד.
בריטניה בחרה לצאת מהאיחוד - כתבות נוספות:
- גרמניה יוצאת למאבק: "לא ניתן לקחת את אירופה מאיתנו"
- "הלם גלובלי" ו"בריטניה חוזרת להיות אי". העיתונים מגיבים
- ועכשיו: בסקוטלנד ובצפון אירלנד רוצים עצמאות
- כעס ועצב ברחובות לונדון: "הלכה לי המדינה"
- אפקט הדומינו: "בריטניה פרשה, עכשיו תורנו"
- הבחירה הבריטית: ניצחון הפחד על התבונה
בהתחשב בכך שקמפיין "לעזוב" אימץ את טיעון ההגירה כאחד המרכזיים בו, ואנשיו טענו כי נתוני ההגירה למדינה גבוהים מדי, לא מפתיע שאוכלוסיית המהגרים בבריטניה דווקא נטתה להצביע בעד הישארות באיחוד. בלונדון, שבה אוכלוסיית המהגרים גבוהה בהרבה מאשר בשאר המדינה זה שנים רבות, הצביעו 60% בעד להישאר באיחוד. ללונדון הגיעו 133 אלף מ-330 אלף המהגרים בשנה שעברה. גם מנצ'סטר תמכה בהישארות באיחוד. אליה הגיעו פי שניים יותר מהגרים מבירמינגהם, שתמכה בעזיבה. הדפוס הזה ניכר לא רק ברמת העיר-יישוב, אלא גם לפי אזורים.
קבע מטרה, החמץ אותה!
חברת הסקרים הבריטית Ipsos Mori מצאה שבועיים לתוך הקמפיין שנושא ההגירה החליף את הסוגיה הכלכלית והיה המשמעותי ביותר בקרב הבריטים שהתכוונו להצביע בעת עזיבת האיחוד.
איש החברה בובי דאפי סיפר ל"גרדיאן" שהסקרים הראו שההשפעה הישירה על אזור המגורים חשובה פחות מהדאגה הכללית למדינה. "זה לא אומר שהדאגה לא כנה", הוסיף. "לגיטימי לדאוג מכך שהגירה משנה את המדינה שלנו ומפעילה לחץ על חלקים אחרים בחברה ועל שירותים כגון מערכת הבריאות".
מבחינת קמרון, הבעיה הייתה שהתשובה היחידה שלו לסוגיית ההגירה בכלל, ולמספרים של 2015 בפרט, הייתה הסכם עם האיחוד על מניעת הטבות ממהגרים למשך ארבע שנים. תומכי העזיבה מיד עימתו אותו עם התוכנית שלו להוריד את מספר המהגרים לעשרות אלפים תוך שש שנים.
גם ברנדון קוקס, בעלה של חברת הפרלמנט שנרצחה ג'ו קוקס, אמר שנושא ההגירה חשוב מכדי להשאיר אותו "לפופוליסטים מהימין" ולאובססיה שלהם למספרים: "התנהלות ממשלת בריטניה היא כיתת אמן באיך לטפל לא נכון במשבר: קבע מטרה לא ריאלית, החמץ אותה, דווח על כך מדי רבעון, ובכך תראה חוסר שליטה מוחלט בדאגה הגוברת שמלבה את להבות הטינה".
הממלכה המפולגת
פילוח ההצבעה במשאל העם שִרטט פרופיל מסוים של המצביעים בבריטניה: צעירים, עירוניים ופרוטסטנטים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה רצו להישאר, אבל המנצחים היו מבוגרים מאזורי הספר וקתולים.
מסקר שערך מכון "יוגוב" ביום ההצבעה עצמו עלה פער עצום בין העדפותיהם של הצעירים והמבוגרים במשאל. בעוד 72 אחוזים מבין הצעירים בני 24-18 התכוונו להצביע בעד הישארות ורק 19 אחוזים התכוונו להצביע נגדה, בקרב בני 65 ומעלה רק 34 אחוזים דיווחו כי יצביעו בעד הישארות ואילו 59 אחוזים הבהירו שיצביעו בעד פרישה.
כמו כן, מחוז לונדון הקוסמופוליטי והעשיר היה היחיד באנגליה שהצביע בעד הישארות באיחוד האירופי עם 59.9 אחוזים. יתר המחוזות האנגליים הצביעו בעד עזיבה - דבר שמצביע על הניתוק הגדול ששורר בין עיר הבירה לשאר חלקי המדינה. לצד לונדון הצביעו גם סקוטלנד (62 אחוזים), צפון אירלנד (55 אחוזים) וגיברלטר (96 אחוזים) בעד הישארות באיחוד האירופי, ואילו באזורי פריפריה נרחבים באנגליה ובוויילס, שבהם אוכלוסיות עניות יותר מזו שבלונדון, הצביעו הרוב בעד פרישה.
ככלל, תוצאות ההצבעה בבריטניה הראו שאנשים עם משכורות גבוהות תמכו בהישארות באיחוד האירופי, בניגוד לאנשים עם המשכורות הנמוכות או חסרי העבודה - שנאלצים להתמודד עם מהגרים על מקומות עבודה, דיור וגישה לשירותים חברתיים.
לפנייה לכתב/ת 
