יום שישי, השבוע האחרון של חודש יוני, שעות אחר הצהרים המוקדמות. הצלחתי לסיים את מרבית הדברים שרשמתי לעצמי בתחילת השבוע ונתתי לעצמי ציון לתוצאות. הבחנתי שהמיקוד שלי היה במה שקורה באמצע והשארתי את סוף השבוע, החלק שקשור בהנאה, מאוד לא מתוכנן.

אני מאמין בגישה של תהיה ספונטני ולא צריך לתכנן הכל לפרטי פרטים, בכל זאת מדובר בהנאה וחלק מזה קשר לאלמנט ההפתעה. יחד עם זאת יש בי משהו שמייחל לאיזה מסגרת, אפילו קטנה. ניו יורק מזמנת כל כך הרבה אפשרויות שלפעמים מציפות את המחשבה ואז פשוט בוחרים לא לבחור, וזה עשוי להוביל למצב בו עושים דברים סתם בלי הרבה מחשבה. זאת סיטואציה שאני פחות מחבב, לכן במקרים כאלו אני תמיד משתמש בחבר הטלפוני המיוחד שלי. כשאני צריך פתרון לאיזה אתגר אני יודע שאפשר לסמוך עליו.

הי אלון, זה אני. מה קורה?

"אם אתה מתקשר ביום שישי בשעה הזאת זה אומר שכנראה משהו לא הולך להסתדר בסוף השבוע, וכמו תמיד אני אשמח לעזור", הוא עונה בקול שמזכיר את הכרוז ברכבת התחתית.

אלון, תהיה רציני לרגע! אני אומר ולא יכול שלא לצחוק.

"נו? אתה אומר לי להיות רציני וצוחק בעצמך, יש לך דף ועט?",

למה דף ועט עכשיו?

"כי יש מלא דברים לעשות ואתה בטח לא תזכור הכל”.

בא נתחיל במשהו אחד, איפה כדאי להתפלל היום בערב?

"האמת שסוף השבוע הזה הוא קצת מיוחד, היום בערב תציין הקהילה הגאה את שבוע הגאווה ויש תפילה גדולה במרכז העיר".

בשעה היעודה נפגשנו בלובי של הבניין שלי ויצאנו לכיוון שבו אמורה הייתה להתקיים התפילה, הגענו לאחד הבניינים היותר יפים ברחוב 23 בין השדרה החמישית לשישית, בכניסה התקבלנו בסבר פנים חמות ע"י מספר אנשים שהזמינו אותנו לתפילת השבת.

כל האווירה והבניין המאוד הייחודי כבר עוררו השראה והתפעלות. כשנכנסו זה היה בכלל מראה עוצר נשימה. קרוב ל-1,000 איש התכנסו באולם רחב ידיים, לתפילת שבת מיוחדת, הקירות כוסו בדגלי גאווה, בקהל היו נשים גברים מכל הצבעים, בצד עמדה מקהלה גדולה, עם פסנתר כינור ודרבוקה, על הבימה היו הרבנית ועוד שלושה חזנים.

"נו מה אתה אומר?"שואל אלון.

האמת, שאני לא זוכר מתי הייתי בתפילת שבת שכזאת, זה מאוד מרגש וזה מה שיפה בעיר הזאת שתמיד קורים כאן דברים מיוחדים.

על הבימה עמדה הרבנית והעבירה הנחיות לקהל הגדול מה עושים, באיזה עמוד אנחנו, מתי ולאיזה כיוון לפנות, אפשר היה לראות שלעוד הרבה אנשים זו הייתה הפעם הראשונה בתפילת שבת שכזאתם. זה היה מקום שבו אנשים יכלו להרגיש טוב עם מה שהם ועם מי שהם וזה לגמרי לא מובן מאליו.

הרבנית דיברה על כך שחלק גדול מהאנשים בארה"ב מדבר על כך שלמעשה בעידן שבו נישואין בין שני אנשים מאותו המין הם עניין חוקי, כבר אין מקום לכל המצעדים והחגיגות. אבל למרות שלכאורה זה נראה "בסדר", במדינות רבות בתוך ארה"ב יש המון דעות קדומות כנגד הקהילה הגאה. נשים וגברים רבים מופלים לרעה בעקבות הנטייה המינית שלהם וזה משהו שצריך לקעקע ולהילחם בו. אם נחזור לרגע לפיגוע המזעזע שהתרחש באורלנדו, צריך לזכור שהמפגע בחר לפגוע באנשים מהקהילה הגאה דווקא במקום שבו הרגישו הכי בטוח להיות מי שהם, ואת זה הוא לקח מבלי שוב.

בסוף התפילה נערך קידוש וגם כאן הבחנתי במשהו שראיתי לראשונה, הרבנית ביקשה שכל אחד שנמצא בחדר יחזיק בזה שנמצא לידו עד שכולנו נהיה חוליה אחת מחוברת. כולם אחזו אחד באחר ולחבר ביו האנשים בקומה השנייה לראשונה אחזו בטלית צבעונית שחיברה את היושבים בין שתי הקומות, רק לאחר שווידאו שכולם מחוברים בירכה הרבנית "מוציא לחם מן הארץ".

יצאתי מהתפילה הזאת מאוד נרגש והודיתי לאלון על ההזדמנות להיות חלק באירוע כל כך מיוחד.

לפעמים מהלך החיים הוא כזה שיש נטייה לראות דברים מסוימים כמובנים מאליהם. אני אומר, שום דבר אינו מובן מאליו, מתי בפעם האחרונה אמרתם לאנשים היקרים שלכם שאתם אוהבים אותם, מתי בפעם האחרונה לקחתם את עצמכם לטיול מפנק בעיר המיוחדת הזאת.

קחו את השבוע הקרוב ותסתכלו היטב מהם הדברים בחייכם שנראים לכם מובנים מאליהם, אפילו העבודה שלכם. תרשו לעצמכם להוקיר את עצמכם ולהוקיר אחרים על מה שהם, מילה טובה והכרת הטוב לא עולות מאומה ויחד עם זאת מעניקות למקבל תעצומות נפש שגם במאות רבות של דולרים לא ניתן לקנות.

ואני אומר, לכו על הזה. תתפרעו בלהוקיר את עצמכם ואחרים על מה שהם ותראו איך שהכול נראה אחרת.

שלמות זה מבחירה

ניסים שדה M.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי.