שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "האגדה של טרזן": לבן על גבי שחור
    המורשת ההוליוודית של טרזן מתחדשת אבל לא מחדשת הרבה ביחס לעשרות הסרטים הקודמים שנעשו בהשראתו. "האגדה של טרזן" מבטאת את אותה גישה קולוניאליסטית מהמאה הקודמת, ואלכסנדר סקושגורד השבדי הוא גרסה חיוורת של מלך מלכי הקופים ג'וני ווייסמילר ביבשת השחורה

    "אני טרזן, את ג'יין" - המשפט הזה, אחד המכוננים-לכאורה בתולדות הקולנוע (שבאופן פרדוקסלי מעולם לא נהגה בצורה זו באף לא אחד מסרטי טרזן), מקבץ אל תוכו את המתחים האידיאולוגיים, הקולוניאליסטיים, המגדריים והגזעיים שמייצג ברואו הספרותי של אדגר רייס בורוז. "האגדה של טרזן" ("The Legend of Tarzan"), כמתבקש משמו, מבקש לחזור אל הסיפור המיתולוגי על מנת לעצב אותו מחדש, אך כושל במשימה. 

     

    "האגדה של טרזן" - הטריילר

    "האגדה של טרזן" - הטריילר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הסרט, שביים דיוויד ייטס (מי שאחראי לארבעת הסרטים החותמים את סדרת "הארי פוטר"), מתרחש בשלהי המאה ה-19, כאשר טרזן (אלכסנדר סקושגורד), הלוא הוא ג'ון קלייטון הרוזן לבית גרייסטוק, חי באנגליה עם אשתו ג'יין (מרגו רובי). המותג "טרזן" מזוהה עם ספרות פופולארית - אף כי שמו של רייס בורוז אינו מוזכר - וקלייטון הוא סוג של סלב בחברה המתורבתת, אחרי שגודל מינקותו בידי קופים באפריקה המשוונית שהעניקו לו את שמו, "לבן העור" בשפתם.

     

    עתה הוא מתבקש לשוב לאפריקה, ליתר דיוק לקונגו. הוא נשלח לשם לכאורה כאורחו של לאופולד השני מלך בלגיה השולטת במדינה, אך בפועל כחלק ממזימה אפלה שרוקם שליחו האכזר של המלך, לאון רום (כריסטוף וולץ). הנוכל הערמומי מתעתד להסגיר את טרזן לידיו של ראש שבט מקומי (דג'ימון הונסו) בתמורה למצבור יהלומים שיציל את אוצרו המדלדל של המונרך. אל המשלחת מצטרף גם ג'ורג' וושינגטון וויליאמס (סמואל אל. ג'קסון), פוליטיקאי והיסטוריון שחור המבקש להוכיח את קיומה של עבדות אכזרית בבלגיה.

     

    עם הגיעם לקונגו, טרזן וג'יין מתקבלים בהתלהבות על ידי בני השבטים, אך תוך זמן קצר ג'יין נחטפת על ידי רום ושכירי החרב שלו במטרה להוביל את "איש הקופים" בעקבותיה, לאורך הג'ונגל היישר אל ראש השבט המבקש נקם. במקביל מספק הסרט פלאשבקים אל ילדותו והתבגרותו של ג'ון קלייטון שהתייתם מהוריו האריסטוקרטים ואומץ למעשה על ידי גורילות אפריקניות, וכן אל הנסיבות שהובילו להיכרותו עם ג'יין. טרזן לא רק לומד לדבר את שפת הגורילות, אלא גם מפתח כישורי הישרדות וניוד בין העצים בג'ונגל.

     

    "האגדה של טרזן" מתייחס במודע אל ההקשר ההיסטורי של סיפורי רייס בורוז, זה של הקולוניאליזם האירופאי באפריקה של המאה ה-19. מרבית הספרים והעיבודים הקולנועיים של טרזן (המונים למעלה מ-50 החל מהסרט הראשון שהופק ב-1918) העניקו הלוא ביטוי מובהק ונאיבי לאדנותו של האדם הלבן המציל את "היבשת השחורה" בזכות תושייתו ומוסריותו. החידוש-לכאורה שמציג סרטו של ייטס (שאת התסריט לו כתבו אדם קוזאד וקרייג ברואר) הוא בהפיכתו של טרזן לדמות היסטורית שחיה בצלו של המיתוס הספרותי שנבנה סביבה (וכמעט מתבקש היה שהסרט יכלול גם את דמותו של רייס בורוז שתגיח לרגע).

     

    הכיוון הזה נתמך, לפחות בחלקו הראשון של הסרט, על ידי שתי דמויות עובדתיות - רום הרצחני שירת את מטרותיו הקולוניאליסטיות של לאופולד השני בקונגו שטבח באכזריות בכ-10 מיליוני ילידים, ואילו וויליאמס, שלחם במלחמת האזרחים האמריקאית, התפרסם בין היתר בזכות מכתב פתוח ששיגר למלך בלגיה ובו חשף בפומבי את העוולות.

     

    אבל רצח העם שביצעו הבלגים בקונגו מתברר מהר מאוד כלא יותר מאשר הערת שוליים היסטורית, לפחות בעבור יוצרי הסרט שלוקה בגזענות ובנימה קולוניאליסטית. כן, טרזן הוא שוב גיבור-העל הלבן האגדי ששב לאפריקה על מנת לגאול את השחורים מפני הקולוניאליזם, והסייד-קיק השחור שלצדו הוא לא יותר מאשר הבהוב של תקינות פוליטית, ואחרי הכל הוא נמצא שם בדיוק כדי לייצג את ההבדל בין השחור "המתורבת" וזה היצרי, הפרימיטיבי, הלא רציונלי, ראש השבט הנ"ל, שנחות בכל קנה מידה שהוא מהגבר הלבן.

     

     

    דמותו המיתית של טרזן מבקשת לפשר בין הניגודים של טבע/תרבות, ו"האגדה של טרזן" מדגיש את קיומו בין שני העולמות האלה. לכן, מצד אחד, הוא מזכיר את העיבודים ההוליוודיים הקלאסיים משנות ה-30 וה-40 שהדגישו את דימויו הפראי, בכיכובו של השחיין האולימפי ג'וני וייסמילר (שהופעתו הראשונה כטרזן נרשמה ב-1932 ובסך הכל גילם את הדמות בתריסר סרטים), שהתפרסם בזכות "זעקת היודל" המתגלגלת ברחבי הג'ונגל.

     

    מצד שני, יש בו משהו מ"גרייסטוק" (1984) האינטליגנטי בכיכובו של כריסטופר למברט שעסק בכישלונו של טרזן/ג'ון קלייטון להתאים עצמו אל הציוויליזציה והבליט את צדה המלנכולי של הדמות (בתווך נמצאים כמה "טרזנים" מופרכים כמו זה שגילם מיילס או'קיף בגירסה מ-1981, בו כיכבה בו דרק כג'יין, וכמובן גרסת האנימציה הצרפתית-בלגית למבוגרים מ-1975 "טרזוּן, בושת הג'ונגל").

     

    סקושגורד הוא טרזן אנמי למדיי, שעם הגיעו אל הג'ונגל הופך לעוד גיבור-על המזנק בחיוּת מענף לענף, ובסצינה מגוחכת למדי מנהל קרב פנים-אל-פנים מול גורילה. שיאו ההיסטרי של הסרט, בו הוא מוביל את כל שוכני הג'ונגל למתקפה-רבתי על שכירי החרב הבלגים -- פשוט לא עובד, והפלאשבקים הטרחניים אל שנותיו של בייבי טרזן מתבררים בדיעבד כלא נחוצים.

     

    כריסטוף וולץ ממחזר בפעם המי-יודע-כמה את דמות הנבל האירופאי בעל החיוך הזדוני, דמותו של ג'קסון נועדה כמוזכר לעדכן את מסריו הגזעיים של הסרט, ומרגו רובי אמורה להיות ג'יין שאינה עוד נואשת להינצל בידי הגבר הלבן המסוקס. אבל התוצאה רחוקה מלהיות מלהיבה, וכוונותיו הפוליטיות של הסרט נותרות שטחיות.

     

    "האגדה של טרזן" (ארצות הברית) - במאי: דיוויד ייטס. שחקנים ראשיים: אלכסנדר סקושגורד, מרגו רובי, כריסטוף וולץ, סמואל ל. ג'קסון ודג'ימון הונסו. אורך הסרט: 110 דקות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יח"צ
    אלכסנדר סקושגורד ומרגו רובי ב"האגדה של טרזן"
    יח"צ
    לאתר ההטבות
    מומלצים