כמו האיש ההוא
אלי ויזל היה לפני שנים רבות צל אדם. אז מה הכוח שהופך קורבן לגיבור?
"אלי ויזל הלך לעולמו". וואו, אני ממש מצטער לשמוע.ידעתי שאלון עקב אחרי פרסומים שקשורים בתעוד והנצחת השואה, והעבודה של אלי ויזל בתחום הזה תמיד עוררה אצל הערצה לאיש.
"אתה יודע איזה בן אדם מיוחד הוא היה? פעל ללא לאות להנציח את זכרון השואה, והכי חשוב זה לזכור איפה הוא התחיל ולאן הוא הגיע, האיש הזה כתב 57 ספרים, בינהם את הספר שנקרא "הלילה", שנחשב לספר החשוב ביותר ללימודי השואה ותורגם להרבה שפות.
הוא מתאר בו את הלילה הראשון שלו במחנה ההשמדה באשוויץ ובמחנה בווכוולד, האיש הזה הפך מצל אדם שכמעט נרצח בשואה לזוכה פרס נובל לשלום ולפרופסור באוניברסיטת בוסטון. לא רק זה, הוא היה גם בין היוזמים להקמתו של המוזיאון להנצחת השואה בוושינגטון. מה שעוד מדהים אותי אצלו, שהוא פעל לא רק למען ההעם היהודי אלא גם לעמים אחרים שסבלו מאפליה ודיכוי, כמו רצח העם בסודן. הוא בכלל פעל ללא לאות למען זכויות אדם, ידעת שהוא הוגדר "כיהודי החשוב ביותר באמריקה", עצוב לי שאנשים כמו האיש הזה הולכים מאיתנו והזכרון של השואה ממקור ראשון כבר לא יהיה יהיה קיים”.
אני באמת מצטער לשמוע שזה מה שקרה, מזלנו כעם יהודי וכאנושות כולה שיש אנשים כמו האיש הזה. אני לא יודע אם זה מנחם אותך, אבל מה שאפשר ללמוד מההחלטה של האיש הזה לעשות עם החיים שלו הוא ראוי למחקר וראוי להיות מודל.
"אני לגמרי מסכים איתך".
שנינו יודעים שהוא יכול היה לבחור להיות במקום הקורבני, ויש לו את כל הסיבות בעולם להיות במקום הזה, הרגו את המשפחה שלו וכמעט הרגו גם אותו בעבודת פרך וברעב ובקור, ובכל זאת הוא בחר לחיות. לא רק לחיות, הוא השתמש בניסיון החיים שלו בכדי לספר את הסיפור של השואה ובכאב האישי שלו על מנת לסייע לעמים מוכי גורל.
אני יודע שזה עשוי לא לנחם אותך ויחד עם זאת, לצערנו עוד לא היה מקרה שמישהו לא מת, כולנו בני תמותה. השאלה שנשאלת היא מה בוחרים לעשות להרגיש ולפעול בין הרגע שנולדים ועד לרגע שנפרדים מהעולם הזה, לקטע הזה בין הלידה והמוות קוראים "החיים".
כולנו ללא יוצא מן הכלל מקבלים את ההזדמנות לקחת את "הקטע הזה"ליצוק לו את התוכן ולקבוע את תסריט חיינו.
יש חלק גדול מהאנשים בעולם שבוחר להסתכל על החיים ממקום שבו הדברים קורים להם והם רק מגיבים. יש כאלו שיקראו לזה "לזרום", החיים זורמים והם ביחד איתם. אנשים מהסוג הזה נוטים לתת משמעות מסוימת לחיים כפי שהם תופסים אותה והחיים קורים להם וגם כל מה שבדרך, זה סוג של אנשים שאינם נוטלים מנהיגות בחייהם ובהרבה הזדמנויות הם חשים שהם קרבן של העולם הזה. "עשו להם, לקחו להם, גנבו מהם", וכו', אנשים מהסוג הזה בדרך כלל לא מותירים אחריהם מורשת או טביעת רגל בעולם הזה, הם באים והולכים ונשכחים מהר מאוד.
לעומתם אנשים שבוחרים להסתכל על העולם כמקום של הזדמנות וכל מה שקורה קורה עבורי ולא קורה לי, הם האנשים שמצליחים לחיות חיים מלאי משמעות. אנשים שלוקחים מנהיגות בחייהם, אנשים המסוגלים להביא את הלך הרוח שלהם למקום שבו בכל רגע נתון הם חוויים אושר וסיפוק והכרת תודה על מה שיש, אנשים המסוגלים להבין שהחיים קצרים מדי בכדי לסבול. אדם מסופק ומאושר לא הורג אנשים אחרים ללא אבחנה הוא מסופק ופועל ללא לאות לתרום ולפעול מעבר לגבולות של עצמו.
למזלנו אלי ויזל היה איש כזה והוא לא ישכח במהרה, אם נלמד להכיר את המקום שממנו האיש הזה התחיל את חייו ומה הוא עבר בדרך, ולמרות הכל בחר להיות אחראי ולפעול לכך שהשואה לא במהרה תשכח, ואת הסבל שהוא חווה, אין סיבה שעמים ואנשים אחרים יחוו. על כך הוא יזכר בעולם הזה.אם נלמד ליישם את רק חלק מהאופן שבו האיש הזה בחר לחיות את חייו, מובטחים לנו סיפוק, אושר והנאה בכל רגע נתון.
יהיי זכרו ברוך.
שלמות זה מבחירה.
ניסים שדה M.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי.
מוסמך Mastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.
nissimsade@gmail.com
www.nissimsade.con
917-225-8549
