לא את טובתם, רק את רעתנו

עוד בערוץ הדעות:

בדרך לעוד שנה של כישלון בכבישים

סך כל הפחדים כולם

פתרון שתי מדינות בין שתי ועידות

בחסות לוינשטיין - שירות ללא הפרדה

הדור הצעיר של יהודי ארה"ב הולך ומתרחק מישראל

מבט מהיר על הפלסטינים ב-100 השנים האחרונות לא מעיד על פעילות אמיתית בכיוון. בעשורים הראשונים לחייה של הציונות לא הייתה כלל לאומיות פלסטינית. לכל היותר היו הפלסטינים סרח עודף של לאומיות כלל-ערבית, שהתגלתה כאגדה אוריינטלית (הפאן-ערביות גוועה בקול ענות חלושה עם נאצר). עד החלטת החלוקה ב־1947 באו"ם עסקה הציונות במרץ בבניית מוסדותיה ובהכנות להקמת מדינה.

מה עשו באותה עת הפלסטינים? האם הם עסקו, במקביל, בהכנות להקמת מדינתם? לא. הם עסקו בניסיונות למנוע את הקמת זו הציונית. אם הפלסטינים היו מקבלים את תוכנית החלוקה, הייתה להם היום מדינה בת גילה של ישראל. כל השטח שהם תובעים היום - ועוד יותר - היה בידיהם ולא היה פליט פלסטיני אחד. אבל הם אפילו לא שקלו את האפשרות. הסירוב היה מבחינתם מובן מאליו. מדוע, בעצם? כיוון שלא הקמת מדינה לעצמם עניינה אותם, אלא רק שלילת זו שלנו.

קרוב ל־70 שנה חלפו מאז, ומבחינת השאיפות הפלסטיניות דבר לא השתנה. במשך 19 שנים, בין מלחמת העצמאות וששת הימים, הם לא הקימו מדינה. יתרה מזאת, בסעיף 24 באמנה הפלסטינית הראשונה (זו שהם מנסים להשכיח), שפורסמה ביוני 1964, הם קובעים: "ארגון זה (אש"ף) לא יממש ריבונות כלשהי על הגדה המערבית..., על רצועת עזה...". מדוע במסמך היסוד שלהם מצהירים הפלסטינים שאין להם שאיפה לריבונות על אותו שטח שעליו הם תובעים ריבונות היום? מפני שתוצאות מלחמת ששת הימים הן התירוץ ולא הסיבה לאלימות הפלסטינית, היא הייתה כאן כבר קודם. זו גם הסיבה שברק לא הגיע להסכם עם ערפאת, ואולמרט לא הגיע עם אבו-מאזן, ושאי אפשר יהיה להגיע איתם לשום הסכם.

לאום שהחלום הכי גדול של בניו הוא תעודת זהות של האויב הוא לאום? שלושה עמים מוסלמים בלבד חיים באזור - המצרים, הפרסים והטורקים. כל השאר הם במקרה הטוב שבטים. הפלסטינים הם טרמפיסטים על גבה של הציונות. רבים מהם באו הנה בעקבות הציונות כדי להתפרנס ממנה. הלאומיות המפוקפקת שלהם היא תוצר לוואי שלנו, היא לא הייתה קיימת בלי הציונות ולא הייתה נשארת בלעדיה.

ואחרי כל זה, אנחנו צריכים לעשות מה שטוב לנו - לא להתערבב איתם ולא לסמוך עליהם, כי לא את טובתם הם מחפשים אלא את רעתנו.