יום אהבה עצמית שמח

יש לי חברה שמתה על עצמה. ממש אוהבת את עצמה, בטוחה שהיא נראית מעולה ואף אחד לא יגיד לה אחרת. היא יודעת שיש יפות ממנה וכעורות ממנה, רזות ושמנמנות, אבל היא נושאת את עצמה בגאווה בשעה שכל החברות שלה עסוקות בשאלה "איך אני נראית" ו"האם נמרח לי האייליינר".

מה את רוצה, צחקה כששאלתי איך זה הגיוני שהיא כל כך בטוחה בעצמה, ככה אמא שלי גידלה אותי. היא הסבירה שההורים שלה בכלל ואמא שלה בפרט, תמיד אמרו לה שהיא יפה ומדהימה, חכמה ומוצלחת, ולא היתה לה סיבה להאמין אחרת.

אצל רובנו זה לא ככה. אצל רובנו, האמהות שלנו רוצות שניראה נהדר אבל לא מפסיקות להעיר לנו על כמות האוכל, הלבוש, האיפור, המשקל, השיער. מילדות אנחנו שומעות הערות שנוגעות למראה החיצוני שלנו, מתבקשות להביא ציונים טובים יותר, ואם אנחנו הבכורות במשפחה מופעל עלינו לחץ למצוינות שמגיע עם ביקורת בונה. מה שהיא בונה זה בעיקר את חוסר הביטחון שלנו.

תתייחסי אל עצמך כמחזק נלהב (צילום: shutterstock)

תנשקו את עצמכן

לפני כמה ימים ישבתי עם מטופלת צעירה שסובלת מדימוי עצמי ירוד. היא יפהפיה עם גוף של דוגמנית ושיער של פרסומת לשמפו. שאלתי אותה אם אמא שלה עסוקה בדיאטות והיא ענתה 'כל החיים', שאלתי אם אמא שלה מעירה לה על המשקל והיא אמרה 'כל הזמן, גם היא חושבת שאני צריכה לרדת שני קילו'. חשבתי כמה אנחנו, האמהות, דופקות את הילדים שלנו מתוך רצון טוב, איך אנחנו משליכות עליהם את כל הבעיות שלא פתרנו עם עצמנו.

זו השיטה הבדוקה לגדל בנות מוצלחות ומוכשרות, אבל מלאות בתיעוב עצמי. בנות שיגדלו להיות נשים שמביטות במראה ושונאות את המידלדל מתחת לזרועות, את הצוואר שאף בוטוקס לא יכול לו, את הפיגמנטציה, את השיער היבש, את הבטן עם סימני המתיחה בלי תירוץ של היריון. אני יכולה להמשיך עד מחר, וגם מחר אני אמצא מה לא בסדר.

כשהחברה המוצלחת שלי עומדת מול המראה היא מחייכת ומנשקת לעצמה את הכתף. כשראיתי אותה עושה את זה בפעם בראשונה בכיתי מרוב צחוק, אבל אז באתי הביתה, צחצחתי שיניים לפני השינה ובהיסוס נתתי לעצמי נשיקה בכתף. ואז בכתף השנייה. באורח פלא, זה גם הצחיק אותי וגם נתן לי להרגיש טוב עם עצמי והלכתי לישון עם חיוך.

מתי בפעם האחרונה נישקתן את עצמכן? מתי בפעם האחרונה עמדתן מול המראה ואמרתן לזאת שנשקפת ממול: "את הדבר הכי טוב שיש לי? אני אוהבת אותך?" זה נשמע מופרך, אבל אהבה עצמית היא המפתח לחיים טובים יותר.

אנחנו האויב הכי גדול של עצמנו

רוב ימות השנה אנחנו מדברות לעצמנו כמו האויב הכי גדול שלנו, מעבירות ביקורת, שופטות ומקללות את עצמנו – תעצרו לחשוב רגע: האם הייתן נשארות עם מישהו שאומר לכן על בסיס קבוע: תראי איך הזדקנת; מטומטמת, היית צריכה לשתוק; שמנה; וכן הלאה? אני לא הייתי רוצה להיות שם.

הייתי רוצה להיות עם בן זוג שקורא לי מלכה, שבטוח בחוכמתי ולא מעיר על קו הלסת שנסוג ביחד עם החניכיים. אבל – וכאן מגיע האבל הגדול – אני לא אמצא בן זוג כזה עד שלא אאמין בזה בעצמי ואם הוא יגיע לא אדע לזהות את זה.

לכבוד יום האהבה העברי אני מציעה שתתנו לעצמכן מתנה - תאהבו את עצמכן ותתייחסו אליכן כמו מחזר נלהב. תשלחו לעצמכן פרחים (אני עושה את זה בכל שישי ובכל יום אהבה אפשרי), תביטו על עצמכן במראה ותגידו לעצמכן אך ורק דברים חיוביים, אך ורק מחמאות ופירגונים. מחזר בחיים לא יעביר עליכן ביקורת אכזרית, מקסימום הוא יגיד 'עשית הכי טוב שאפשר, אל תהיי קשה עם עצמך'. תדליקו נרות בערב, תמלאו אמבטיית קצף, תתמרחו בשמנים ארומטיים. אל תחכו שתהיו בחופשה בבית מלון כדי לפנק את עצמכן, פנקו את עצמכן עכשיו ולתמיד.

ביום הולדתו השבעים אמר צ'רלי צ'פלין: "כאשר אהבתי את עצמי באמת התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי: מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי למטה. בהתחלה לבי קרא לזה גישה אגואיסטית. היום אני יודע שזו אהבה עצמית".

מערכת היחסים היחידה ששווה לעבוד עליה היא עם עצמי, ואני לעולם לא ארגיש לבד כשאהיה החברה הכי טובה שלי. התייחסו לעצמכן כמו למלכות, והשינוי יתחיל בקרוב מאוד. אל תחכו לגיל שבעים.

יום אהבה עצמית שמח,

גאיה קורן

מנטורית אני מלכה לשינוי חיובי בחיים, מרצה בחוגי בית וארגונים, עיתונאית בידיעות אחרונות וגרושה באושר