הדרך להציל 8,000 איש מדי שנה - שלא מיושמת בישראל

דום לב הוא אחת מהסיבות המובילות לתמותה בעולם. בישראל מתועדים כ־8,000 מקרים בשנה, כמחציתם מתרחשים מחוץ לבית חולים. הסיבות השכיחות ביותר להופעת דום לב כוללות אוטם חד בשריר הלב והפרעה באספקת החמצן לשריר הלב. סיבות נוספות כוללות מומי לב מולדים, בעיות מבניות של הלב ובעיות במערכת ההולכה החשמלית של הלב.

הסיכוי לשרוד אירוע דום לב פתאומי מחוץ לבית החולים הוא נמוך, ונע בין 5% ל־10%. הטיפול כולל התחלת החייאה (בייחוד עיסוי לב) והסדרת קצב הלב במהירות האפשרית. במקרים אלה לזמן יש תפקיד קריטי, וכל דקה שחולפת מהאירוע ועד להסדרת הדופק מקטינה את הסיכוי לשרוד בעשרה אחוזים.

הדפיברילטור החשמלי הוא מכשיר המחזיר את קצב הלב לפעולה סדירה על ידי מתן שוק חשמלי באמצעות שתי אלקטרודות המוצמדות לגוף החולה בסמיכות ללב.

"מכשיר החייאה בבית הספר היה מציל את בר"

מצילים בכל מקום: הושק מכשיר ההחייאה הקטן בעולם

למה חוק מכשירי החייאה במקומות ציבוריים תקוע?

השוק החשמלי משתק רגעית את פעולת הלב וכך, כאשר הלב חוזר לפעולה, הוא יכול לפעום בצורה סדירה. בתחילת שנות ה־60 הוחל לראשונה בשימוש בדפיברילטורים ניידים באמבולנסים, דבר שהיווה פריצת דרך בטיפול בדום לב מחוץ לבית החולים. השימוש בדפיברילטור הוא אחת מהדרכים המוכחות היחידות להחיות אדם שנמצא בדום לב והוא עדיין במצב של פרפור חדרים או טכיקרדיה חדרית (דופק מהיר) בזמן הגעת הצוות הרפואי.

יש מגבלה אחת: השוק החשמלי חייב להינתן בתוך שבע הדקות הראשונות מתחילת אירוע דום הלב. הפעלת הדפיברילטור בתוך דקה מרגע ההתמוטטות עשויה להציל כ־90% מהאנשים הלוקים בדום לב. עם זאת הזמן הממוצע שלוקח לאמבולנס להגיע לנפגע מדום לב הינו 8 דקות, ולרוב מעבר לארבע הדקות הראשונות שהינן קריטיות לחולה. לאחריהן כל עיכוב נוסף בייצוב הדופק עלול לגרום לנזק מוחי משמעותי, בשל היעדר אספקת הדם והחמצן למוח.

היום דפיברילטורים ניידים הם אחד מהכלים החשובים ביותר שיש באמבולנסים. במהלך השנים בוצעו שיפורים הדרגתיים בעיצוב דפיברילטורים שהביאו לפיתוח ולהנגשה של דפיברילטורים חיצוניים אוטומטיים.

אלה מסוגלים לנתח את קצב הלב בעצמם, לאבחן את המקצבים שניתן לטפל בהם בעזרת הלם חשמלי ואז נטענים בהתאם כדי לטפל. משמעות הדבר היא ששום מיומנות קלינית לא נדרשת בעת השימוש בהם, מה שמאפשר לאנשים חסרי מיומנות רפואית להגיב למקרי חירום ביעילות. חשוב לציין כי במקרה ואדם מאבד הכרתו באופן פתאומי, יש קודם כל לקרוא לעזרה, ובמידת הצורך להתחיל בהחייאה עוד לפני חיבורו למכשיר הדפיברילטור.

ד"ר קובי שחם. לשים את הדפיברילטור בכל מקום ציבורי

ומה בישראל?

ב־2008 אושר בכנסת חוק מכשירי ההחייאה. החוק, שמכונה גם חוק הדפיברילטורים, מחייב באופן גורף להתקין מכשיר החייאה (דפיברילטור אוטומטי) בכל מקום ציבורי שבו יש מעל 500 איש. על המכשיר להיות מוצב במקום נגיש בעסק או בבניין עם שלטי הכוונה בכל קומה. החוק חל למשל על קניונים, מועדונים, תיאטראות, חדרי כושר, שדות תעופה, אולמות אירועים, איצטדיונים, בתי אבות ועוד. החוק חל גם על מטוסים ואוניות עם מעל 100 נוסעים ועל חדרי מלון או אירוח שבהם מעל 250 חדרים.

החלטה זאת התקבלה לאור החלטות דומות שנחקקו במדינות מובילות בעולם. כבר ב־2001 חוקקו כל המדינות בארה"ב חוקים בנוגע להצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים, כך שכל אדם הנדרש לכך רשאי להשתמש בהם למטרת הצלת חיים. בבריטניה החלו כבר בשנת 2000 לצייד מקומות הומי אדם במכשירי החייאה על פי חוק להצבת מכשירי דפיברילטור במקומות ציבוריים. התוצאות לא איחרו לבוא: ב־2006 דיווח משרד הבריאות הבריטי על 76 אנשים שניצלו מדום לב כתוצאה מהימצאות ומתפעול של מכשירי החייאה, ושיעור ההצלחה של ההחייאה עומד על כ־75%, עד לקבלת הטיפול.

כיום, קרוב לעשור לאחר אישור החוק בישראל (וכשנתיים לאחר שהתקנות ליישומו נקבעו סופית), ואף שמאות אנשים בארץ חבים את חייהם מדי שנה לקיומו ולזמינותו המיידית של מכשיר זה לאחר דום לב שהם חווים, החוק עדיין מיושם רק באופן חלקי, ומוסדות רבים עדיין נמנעים מלהצטייד במכשירי דפיברילטור. מנתונים עולה שקיימים דפיברילטורים אוטומטיים רק בכשליש מהמוסדות המחויבים באחזקתם, ובהיעדר יכולת אכיפה וענישה של משרד הכלכלה, מוסדות רבים עדיין נמנעים מלהצטייד במכשיר.

מעבר לכך, בהתייחס למוסדות חינוך קבע החוק כי רק במוסדות להשכלה על־תיכונית שלומדים בהם 500 איש לפחות חלה החובה להציב מכשירי החייאה ולא קבע חובה להצבת מכשירים בבתי ספר יסודיים ועל־יסודיים, נוכח העובדה כי שכיחות אירועים אלה בקרב ילדים ובני נוער היא נמוכה ביותר. לאחר כמה מקרים טרגיים של דום לב בקרב ילדים ונערים בזמן שהיו בבית ספר ובהיעדר מכשיר דפיברילטור אוטומטי במוסד המליץ צוות של משרד הבריאות שלא לחייב אלא לעודד ועדי הורים ורשויות מקומיות להצטייד ולהציב מכשירי החייאה בבתי הספר.

נראה אם כן שהאחריות היא של כולנו לוודא את קיומו של מכשיר מציל חיים זה בקניון, במגרשי הכדורגל, בחדרי כושר, בבתי הספר ובכל מקום ציבורי אחר.

הכותב הוא מ"מ מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב במרכז הרפואי איכילוב

הכתבה מתפרסמת במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"