שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ארנונה בוטלה: אי נחת מהתנהלות עיריית ת"א
    ישראלי המתגורר בגרמניה גילה שהעירייה מנסה לממש דירה בבעלותו בגין חוב של 236 אלף ש' על עסק שהיה בבעלות חלקית שלו. ביהמ"ש נזף בעירייה
    בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל לאחרונה חוב ארנונה של 236 אלף שקל שעיריית תל אביב ניסתה לגבות מישראלי המתגורר בחו"ל, בגין בית קפה שהיה בבעלותו החלקית ונסגר עקב קריסה כלכלית. השופטת גיליה רביד מתחה ביקורת על ההתנהלות של העירייה, שלאורך שנים לא פעלה כראוי ליידע את "החייב", ובמקום זאת ניסתה לממש דירה שבבעלותו.

     

    התובע הוא ישראלי שהיגר לגרמניה לפני יותר מ-20 שנה, וב-1999 החליט להשקיע בעסק בארץ. הוא חבר לשני שותפים ויחד הם הקימו את חברת "ירקון ספורט-בר", שהפעילה בית קפה ברחוב הירקון בתל אביב. עקב מעילה כספית שביצע אחד השותפים, החברה קרסה תוך כשנתיים והמשקיע מגרמניה נאלץ לכסות בעצמו כמה מחובות החברה.

     

    ב-2009 הודיע לו אחיו שעיריית תל אביב החלה בהליכים למימוש דירה שירשו עקב חוב ארנונה בסך 236 אלף שקל שרובץ על בית הקפה. לאחר שניסיונותיו להסביר לעירייה שלא החזיק בנכס באופן אישי לא התקבלו, הוא הגיש עתירה לביטול הליכי הגבייה.

     

    העותר טען שמדובר בחוב השייך לחברה ולא לו באופן אישי, וכי הוא לא ביצע אף עבירה המצדיקה לחייב אותו במקום את החברה. לדבריו הוא לא היה מעורב בניהול המקום ומעולם לא הודיע לעירייה שהוא מחזיק בו. הוא הוסיף שהעירייה לא פנתה אליו בנושא במשך שנים והוא כלל לא היה מודע לחוב. לו הייתה מעדכנת אותו בזמן, הסביר, החוב לא היה תופח למאות אלפי שקלים.

     

    העירייה טענה מנגד ששלחה הודעות רבות לכתובת המגורים הרשומה של העותר בארץ וכן לאחיו, שבוודאי יידע אותו לגבי עניין כה מהותי. היא הוסיפה שהעותר חתם בזמנו על הסכם השכירות של הנכס – מה שסביר להניח שלא היה עושה אם לא היה מחזיק בו.

     

    חוסר נחת

    אבל השופטת גיליה רביד האמינה לעותר שלא ידע על החוב במשך שנים, וציינה שהתנהלות העירייה בעניין יוצרת "חוסר נחת". כך למשל, היא לא הוכיחה שהעותר ידע על החוב לפני 2009. המכתבים נשלחו לכתובת לא נכונה והיא אף קיבלה אחת מהם בחזרה בהיעדר נמען.

     

    בנוסף קבעה השופטת רביד שחתימתו של התובע כבעל מניות על הסכם השכירות אינה מעידה על כך שהחזיק בנכס באופן אישי.

     

    בהתחשב בכך שחשבון הארנונה נשא את שם החברה בלבד, נקבע שהרישום על שמו של העותר לצורכי ארנונה נעשה בטעות ואינו מחייב.

     

    משכך קבעה השופטת רביד שהעיירה נכשלה להוכיח שהעותר היה "מחזיק" בנכס, וקיבלה את העתירה. בהתאם, השופטת הורתה על ביטול הליכי הגבייה, וחייבה את העירייה בהוצאות בסך 10,000 שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ העותר: עו"ד נאור יאיר ממן, עו"ד עמית גנס
    • ב"כ המשיבה: עו"ד דוד ששון, עו"ד עידן אדרי
    • עו"ד פנחס קובן ממשרד גרייף את קובן עוסק במיסוי עירוני
    • הכותב לא ייצג בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים