ספסטיות: לא נעים להכיר, אך ניתן לטפל

דמו לעצמכם שאתם מנסים לדרוך על כף הרגל, אך היא לא נענית לכם כתמול שלשום. אינכם יכולים להרים את כף הרגל כראוי ולשוב לדרוך על העקב כדי ללכת בבטחה, אלא מבחינים שכף הרגל שלכם נוטה על צדה השמאלי ואתם מתהלכים על קצות האצבעות. כעת דמיינו שהעיוות שנוצר בכף הרגל שלכם מלווה גם בכאב, ותוכלו אולי להבין במעט מה קורה לאדם הסובל מספסטיות של הגפה התחתונה.

ספסטיות היא מצב קליני המקשה על התנועה בשרירי הגפיים. ספסטיות נגרמת לרוב לאחר פגיעה מוחית, בה נפגע הנוירון המוטורי העליון, כגון: שבץ מוחי, טראומה כתוצאה מפגיעת ראש, מום מולד של כלי דם במוח שעלול לגורם לדימום או פגיעה בחוט השדרה.

אנשים הסובלים מספסטיות מאבדים, באופן חלקי או מלא (תלוי בסוג הפגיעה והיקפה), את היכולת להניע את הידיים או הרגליים בשל כיווץ לא רצוני של השריר או מתיחה שלו ללא יכולת להרפות.

העיוות שנוצר בגפה כתוצאה מהספסטיות, למרות שלכאורה הוא נראה קוסמטי בלבד, הוא למעשה פגיעה תפקודית של ממש. כך למשל, חולים שסבלו מספסטיות בכף היד אשר גרמה לכך שאצבעות הידיים 'ננעלו' פנימה, סבלו מפצעי לחץ כיוון שלא יכלו להרפות את האצבעות.

'נעילת' האצבעות גם מובילה במקרים רבים לבעיה היגיינית שכן לא ניתן לנקות את האיברים. אחרים סבלו מ'קפיאה' של הברך, מה שהפריע להם לשבת ולכופף את הברך או לעבור מישיבה לעמידה.

הטיפולים שיעזרו

הבשורה הטובה היא שברוב המקרים ניתן לטפל בספסטיות ולהיטיב עם החולה ואף לאפשר לו לחזור לתפקוד מניח את הדעת ולהפחית במידה ניכרת את הכאב.

טיפול תרופתי: לצד טיפול בפיזיותרפיה ותרגילי שיקום תנועתיים, ניתן לתת תרופות הגורמות להרפיה של השרירים במנגנונים שונים. מדובר בטיפול שמשפיע על כל הגוף ולא רק ספציפית על האיבר הפגוע, כמו כן הטיפול גורם לתופעות אחרות כמו פגיעה בעירנות ובריכוז.

בעוד חלק מהחולים נהנים מהטיפול הזה, אחרים עלולים לחוות ירידה גדולה בטונוס השרירים, דבר שלעצמו עלול לפגוע ביציבות ובהליכה.

בוטוקס: טיפול נוסף שתופס תאוצה גם בכל העולם, אך המודעות אליו בישראל (הן בקרב הרופאים והן בקרב המטופלים) היא נמוכה, הוא הזרקה מקומית של רעלן הבוטליניום (בוטוקס) - לאחר הזרקת החומר לתוך השריר, הוא נודד באופן סלקטיבי לחיבור עצב-שריר, מתחבר לקצה העצב ונספג לתוכו.

החומר מעכב את שחרור האצטילכולין (מוליך עצבי) לצומת החיבור בין העצב לשריר וכך נחסם תהליך התכווצות יתר של השריר, עם שיפור בתנועה.

מצב שעלול להתרחש בכל גיל

מצב של ספסטיות של הגפיים שכיח בעיקר בקרב מטופלים לאחר שבץ מוחי, אירוע שלמרות הנטייה לחשוב שהוא מנת חלקם של בני הגיל השלישי, עלול להתרחש בכל גיל. כך למשל, גלעד שלקה באירוע מוחי עם דימום עוד בטרם מלאו לו 30, סובל מחולשה ספסטית בפלג גוף ימין, בעיקר ברגל.

בטיפול משולב ואינטנסיבי של פיזיותרפיה והזרקות מקומיות של בוטוקס חל שיפור של 80%-90% בתפקודו. יד ימין חזרה לתפקוד של 99%, ואילו ברגל ימין הוא עדיין חש חולשה מסוימת אבל התפקוד שלה עלה בכמעט 80%.

כיום הוא נעזר בסד התומך בכף הרגל שלו ושומר עליה במצב מאוזן (כך שהיא לא נשמטת מטה ומקשה על ההליכה) ואין לו צורך כלל להסתייע בהליכון או במקל הליכה. למרות שמצבו השתפר פלאים, הוא ממשיך להקפיד על פיזיותרפיה, פעילות גופנית והזרקות מקומיות אחת לשלושה חודשים, שכן אחרת מצבו ידרדר שוב.

הטיפול בהזרקות מקומיות הוכיח את עצמו גם מקרה של אסתר בת ה-60 שסובלת ממחלות רקע רבות וחוותה מספר אירועים מוחיים, שהאחרון שבהם הותיר אותה עם שיתוק קשה.

אסתר מתקשה לעשות פיזיותרפיה בצורה עקבית ומסודרת אך היא החלה טיפול בהזרקות מקומיות לגפיים התחתונות והעליונות. אמנם בגלל היעדר פיזיותרפיה התפקוד שלה עדיין לקוי, אך הצלחנו להוריד את רמת הספסטיות, כך שהיא מתנהלת בעצמה ונוהגת בקולנועית שלה, מגיעה למכון לבד, כשהיא מצוידת באופטימיות אדירה מתעקשת לעשות כל פעולה הנדרשת ממנה ללא עזרה. כעת היא לומדת נהיגה במטרה לשפר עוד יותר את עצמאותה.

כאמור, הגורמים לספסטיות הם שונים ואינם קורים רק בגלל שבץ מוחי, ומקרים אלה פחות מוכרים. דורון, סטודנט בן 23, סבל מספסטיות ברגל ללא אירוע מוחי.

כשהיה נער צעיר הוא עבר ניתוח לתיקון בעיה בגב במהלכו הוחדרו לו ברגים וברזלים תומכים. לאחר כמה שנים בהן הכל התנהל כשורה, הוא החל לסבול מאפיזודות של שיתוק ברגליים.

ככל הנראה, הברזלים בגופו זזו וחדרו לכלי הדם הבטנים, פצעו את העורק הראשי והוא סבל מדימום פנימי שגרם לאיסכמיה של חוט השדרה והיה מחוסר הכרה. לאחר תקופת שיקום הוא נותר עם ספסטיות ברגליים שהקשה עליו עד מאוד את ההליכה. דורון קיבל אישור להזרקות מקומיות לרגליים ולמרבה השמחה הוא מתחזק מיום ליום ומתהלך ביתר קלות.

15 אלף חולים חדשים מדי שנה

בישראל חיים כיום כמאה אלף אנשים שלקו בשבץ מוחי ומדי שנה נוספים אליהם עוד כ-15 אלף בני אדם, מתוכם רבים ילקו בספסטיות. למרבה הצער, כאמור, המודעות לאפשרויות הטיפול נמוכה הן בקרב החולים והן בקרב הרופאים.

יתרה מכך, יש רופאים שמתייחסים בביטול לספסטיות כמצב שניתן וצריך לטפל בו. אחרים מתנגדים לטיפול בהזרקות מקומיות בנימוק שזה לא יעזור, אחרים לא מוסרים את האינפורמציה על אפשרויות הטיפול כיוון שהם לא עושים את התהליך בעצמם.

מחקרים הוכיחו שהטיפול בבוטוקס לספסטיות הוא יעיל, ולא פחות חושב מכך – בטוח וכמעט ללא תופעות לוואי וגם אם אלה מופיעות הן חולפות במהרה, שכן השפעת החומר היא קצובה בזמן. זו גם הסיבה שיש לחזור על הפעולה אחת לשלושה-ארבעה חודשים.

חשוב לזכור שאין מדובר ב'תרופת פלא' ויש חשיבות גדולה לשילוב בין טיפול תנועתי באמצעות פיזיותרפיה לטיפול בהזרקות מקומיות. הכיווץ שנגרם כתוצאה מהספסטיות מחמיר מיום ליום על רקע השבץ ללא פיזיותרפיה, אך אם השריר כואב מאוד זה יקשה על המטופל להקפיד בפיזיותרפיה.

הטיפול לא פותר או 'מתקן' את השיתוק, אלא שבגלל העיוותים שנוצרים נפגעים גם שרירים ומפרקים שמשנים מבנה ועלולות להתפתח דלקות וסיבוכים נוספים מה שיקשה על תהליך השיקום.

ההזרקה המקומית תשחרר את השריר ותאפשר בתחילה עבודה שיקומית פסיבית או אקטיבית עם הגפיים, שתלך ותהפוך לעבודה אקטיבית של המטופל והשיפור יראה בהדרגה, עד שחולים מדווחים על כך שהם הצליחו בעצמם להיפרד מכיסא הגלגלים ולהתהלך בעזרת הליכון.

הכותבת היא נוירולוגית, מנהלת מרפאה להפרעות תנועה בית חולים וולפסון, חולון