השנה חרגתי ממנהגי ולא נסעתי לישראל לחגוג את החגים כפי שאני נוהג מדי שנה. השהיה בעיר, בתקופה החשובה לי מבחינה רוחנית, היא סוג של התמתחות ויחד עם זאת אני מחויב להצלחה שלי ולכן עלי לבצע בחירות שגורמות לי להרגיש לא נוח.

יום שישי בערב, רוח סתווית נעימה לא מצליחה לטשטש את העובדה שהעיר כמרקחה. המכוניות, הרכבות, הקידוחים והצופרים לא מפסיקים או נחים אפילו לרגע, גם אחרי 5 שנים בעיר הזאת עדיין אני לא מצליח להתגבר על החוסר שיש באווירת חג או שבת. את ראש השנה שנחגג רק לפני כמה ימים בחרתי לעשות מחוץ לעיר, ולו כדי להרגיש קצת אחרת.

כאשר בתחילת השבוע התקבלה הודעה בצג הטלפון שלי מהרב אביעד להשתתף בארוחת שבת לישראלים, חשבתי שזאת הזדמנות מצוינות להכיר אנשים נוספים וליהנות מחוויה ישראלית בתפוח הגדול, מצאתי את עצמי צועד ברחוב סטנטון לבית הכנסת העתיק שנמצא ברחוב הציורי הזה.

בעודי עושה את דרכי ברחוב הקטן והצר חשבתי על זה שיש משהו קסום בחלק המזרחי התחתון של העיר, זה לא מקום שאני מבלה בו בדרך כלל. נראה שהזמן כאילו עצר שם מלכת הבתים נמוכים ויש המון חנויות קטנות ובית הכנסת שאני הולך אליו עכשיו נשאר בדיוק כמו שהוא לפני קצת יותר ממאה שנה.

הרב שהגיע לניו יורק רק לפני שנתיים, לקח על עצמו יוזמה לארגן ארוחת ערב לישראלים בבית הכנסת, ובכלל בדעתו לייצור תוכנית מותאמות לקהל ישראלי, ובכלל ולהנגיש אותו לאוכלוסיות שמעולם לא היו מגיעות לשם.התפילה הייתה נעימה וקולחת עם הסברים והנחיה ברורה כיצד ואיפה להסתכל בסידורים, בקיצור גיליתי לשמחתי הרבה שהרב הצעיר ידע להביא למקום את האווירה הנדרשת והקסומה והייתה לי סוף סוף תחושה חזקה של שבת.

את הארוחה ביצענו בקומה התחתונה של בית הכנסת למקום הגיעו ישראלים רבים והייתה אוירה כאילו שאנחנו בתל אביב או בירושלים. תהיתי כיצד רב צעיר יחסית שהגיע לעיר רק לפני שנתיים הצליח ליצור ממש מהפכה בכל הנוגע לבית הכנסת שאותו הוא מנהל. בתום הארוחה היה לי הכבוד לשבת לידו ולשמוע ממנו

איך זה קרה, איך הוא הצליח לעשות משהו שקודמיו אפילו לא חשבו להתחיל, והנה כאן זה כאילו מובן מאליו וזאת כבר פעם השנייה שיש ארוחה בבית הכנסת.

"כמו שאתה בוודאי יודע הכל מתחיל בחזון, רציתי שלבית הכנסת יגיעו גם משפחות ישראליות, זה היה מאתגר להיות בעיר בלי האווירה המיוחדת של שישי בערב שהורגלתי אליה בכל השנים בישראל, ולכן חשבתי שלעשות פעם בכמה שבועות ארוחה שתהיה רק לישראלים זה רעיון לא רע”.

אני מבין את הצורך שלך ויחד עם זאת מעניין אותי לדעת איך הצלחת להביא לכאן ישראלים שאין לך מושג מיהם ואיפה הם, איך הצלחת להתגבר על ההתנגדות שיש להרבה ישראלים כנגד המוסד הדתי?

"אני בן אדם כזה, אני אוהב לקחת על עצמי מחויבות ואני לא מסתפק בכך אלא תמיד בודק איפה אני יכול להימתח”.

תסביר מה זאת אומרת, הרי מספיק שאתה מתחייב, המחויבות עומדת בפני עצמה לא?

הוא חייך את החיוך המבויש שלו ושאל.

"אתה יודע מה הרקע המקצועי שלי?"

ברור, אתה רב. עניתי.

"נכון שאני רב ויחד עם זאת הרקע המקצועי שלי הוא בתחום עריכת הדין, למדתי משפטים במקביל ללימודי ההסמכה שלי כרב. השילוב הזה של לימודים מורכבים בשני תחומים קשור להתחייבות והתמתחות, כאשר אני מחויב למשהו אני הולך עם המחויבות הזאת עד הקצה. כלומר אני גם מחויב וגם מותח את עצמי. יש אנשים שלוקחים חופשה ארוכה או מפסיקים לעבוד על מנת ללמוד למבחני לשכת עורכי הדין, אני הייתי צריך ללמוד גם למבחני ההסכמה וגם למבחני הלשכה ביחד, צריך לזכור שרק כאשר פועלים ממקום כזה מצליחים לייצור תוצאות יוצאות דופן”.

אז אתה בעצם אומר שאתה מביא את הניסיון האישי שלך לתוך העשייה שלך.

"לגמרי, ואני חושב שזאת הזדמנות מעולה, במיוחד בימים אלו שבהם אנו עושים סוג של חשבון נפש, לבדוק מה ההתחייבות שאני לוקח על עצמי השנה ושאני יודע שאלה המחוייבויות. שרק מי שלוקח על עצמו התחייבות וגם מותח את עצמו, יצליח לראות תוצאות יוצאות שעשויות להפתיע גם את זה שעושה את הפעולות”.

לא נותר אלא לומר שזה תענוג, וההזמנה להגיע לארוחה הייתה ממש שווה, כי למדתי שעל מנת לייצור משהו אחר צריך לפעול אחרת. כולנו לוקחים על עצמנו מחויבות אבל לא כולם בוחרים להתמתח במקום הזה, מה שבטוח שאם תחליטו להתחייב וגם להימתח כנראה שגם השמיים הם לא בדיוק הגבול.