משפחת אמינוף עוברת לחיות בריא

בשיתוף תנובה

גם אתם משפחה גדולה ולא מצליחים לשמור על אכילה בריאה לכולם? מנסים להכניס אוכל בריא אבל רק אתם אוכלים אותו? או שאולי אחד הילדים אוכל מאוד לא בריא ואתם חסרי אונים מולו ולא יודעים מה לעשות?

קראו עוד:

"המשפחה שלנו לא מתלהבת ממזון בריא"

שלב אחר שלב: כך תכינו מאפה ברוקולי בריא

צפו במפגש של משפחת אמינוף עם רותי אבירי:

האם באמת אפשרי לקיים בית בריא שבו כל בני המשפחה אוכלים כל הזמן בריא?

לא קל לעשות שינוי באופן כללי, אז דמיינו כמה לא פשוט זה יכול להיות במשפחה מרובת ילדים כשלכל אחד מבני הבית תחושות, תפיסות, אהבות, העדפות והרגלים משלו.

אני רוצה להציע לוותר על הפנטזיה ולנסות לחשוב על משהו קצת יותר מציאותי ואפשרי. המשהו הזה הוא "בית מקדם בריאות" או במילים אחרות "בית בריא דיו" על משקל good enough mother ("אם טובה דיה") שתבע בזמנו הפסיכיאטר ויניקוט.

"בית בריא דיו" הוא בית עם אווירה נעימה, שבמסגרתה בכל רגע נתון חושבים מה הכי טוב שהיינו יכולים לעשות עכשיו כדי להשיג אכילה יותר בריאה, יותר בריאות נפשית, יותר תנועה, דימוי גוף תקין יותר, וכל זה תוך מתן אמון זה בזה ושמירה על כבוד!

הדרך בה ניתן להתחיל להשיג בית שכזה היא בשמירה על מודל חלוקת האחריות לפיו ההורים אחראים על "מה" אוכלים ו"מתי" אוכלים, ואילו הילדים אחראים על "האם" בכלל אוכלים, ואם כן "כמה" אוכלים. חלוקת אחריות כזאת שנשמרת בהקפדה, דואגת שבבית יהיה בד"כ אוכל בריא שההורים הכניסו כמו גם שלאחר מכן, סומכים על כל ילד שידע לווסת את תחושות הרעב והשובע הטבעיות שלו ולאכול בהקשבה להן ללא שנתערב.

חלוקת אחריות שכזאת יכולה לשמור על אווירה נעימה ומכבדת בבית לפחות סביב נושא האוכל והאכלת הילדים, וזה משמעותי בהשפעתו על סך כל האווירה בבית.

איך מעודדים את המשפחה לאכול את האוכל הבריא שהכנסתם הביתה?

כשאנחנו רוצים לעשות שינוי בתזונה של בני הבית, צריך לזכור "ששינוי הוא לא עינויי" וצריך לעשות את זה בנינוחות ובשלווה.

לצורך כך חשוב קודם כל לא להצהיר הצהרות לכל בני הבית שעלולות להשרות אווירת אנטי וחששות מהעומד לבוא, אלא פשוט לעשות את השינוי לא והדרגה באופן שנותן לכולם להסתגל להכל לאט לאט.

כך למשל, לא מתחילים בלהוציא מהבית מאכלים לא בריאים אבל שכולם רגילים אליהם ביום יום ואוהבים אותם, אלא מתחילים בלהכניס מאכלים בריאים חדשים כדי להגביר את הצד המאזן ליצור מינימום זעזועים בעת השינוי.

 לא חייבים להתחיל במזונות כגון "קייל" או "זרעי צ'יה"..ואפשר להתחיל במעבר עדין למשל לפסטה מלאה או אורז מלא. גם את השינוי הזה אפשר לעשות בהדרגה ובהתחלה לשלב בין שני סוגי הפסטה או האורז עד למעבר מדורג לאילו הבריאים יותר.

את השינוי לא מתחילים בשינוי הכי גדול שהכי רוצים לשנות, אלא במה שהכי קל לשנות. כשנחווה הצלחה משינוי שהיה לנו קל לעשות, נתמלא מוטיבציה להמשיך לעוד שינוי, וכך הלאה עד שנמצא את עצמנו מנהלים בית בריא לאחר שעשינו לא מעט שינויים מבלי שהרגשנו שסבלנו.

מבלי להצהיר הצהרות, חשוב לשתף את הילדים על דרך המשחק במה שרוצים לאכול. ילדים יאכלו הרבה יותר בשמחה דברים שעזרו בהכנתם.

ובכל מקרה, צריך לזכור שאין מציאות שבה כולם אוהבים ואוכלים כל מה שיש וכל מה שאנחנו מכינים וחשוב לאפשר לכל ילד וילד למצוא מתוך מה אנחנו חושפים אותו אליו, למצוא את אהבותיו והעדפותיו ולבחור לפיהן גם אנחנו לא אוהבים הכל ולפעמים פחות בא לנו מאכלים מסוימים מאחרים.

הילדה בת השנתיים רוצה בקבוק במקום אוכל?

זאת התמודדות לא פשוטה כשיש ילדה בת שנתיים שמנהלת את ההעדפות והאהבות שלה לגמרי בעצמה, ובגיל כזה שבו היא אמורה כבר לאכול אוכל מוצק וכמו של כל בני המשפחה, היא עדיין מרכזת את רוב תזונתה מבקבוקי התחליפי חלב שהיא מבקשת ומקבלת.

אין ספק שמאוד קל לתת בקבוק לילד רעב בזמן שהוא בוכה שזה מה שהוא רוצה ולהשיג במהירות את פיסת השקט שאנחנו כהורים כמהים לה לא מעט פעמים. את הטעות הזאת מתחזקת האמונה שבבקבוק יש "את כל מה שהילד צריך", שמקנה לנו את מצפון שקט בכניעה לבקשת הילד.

אך האמת היא שבגיל שנתיים, הילד כבר צריך לאכול את רב מזונו ממזון מוצק, ולהצטרף לכל מה שכל המשפחה אוכלת, בכמויות המתאימות לו כמובן.

מעבר לקבלת כל אבות המזון, לאכילת מזון מוצק יש משמעויות התפתחותיות רבות מבחינות רבות כגון מוטוריקה, הבשלת הלעיסה והבליעה, עצמאות באכילה, התפתחות מערכת העיכול לקבלת מזון מוצק וכו', ולכן יש חשיבות גדולה בללמוד לנהל סמכות הורית כלפי הילד כדי שהתפתחותו הכוללת התקינה לא תיפגע.

 
בשיתוף תנובה