שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "הסרבן": הגאולה הנוצרית של מל גיבסון
    הסרט החדש בבימויו של מל גיבסון נראה כמו ניסיון להתנער מהתדמית השלילית שנוצרה לו - באמצעות סיפור על חייל דמוי ישו שנמנע מנשק ודבק בהצלת חיי חבריו. "הסרבן" הוא שילוב מוזר אך אפקטיבי בין סרט קרב מדמם במיוחד לעיסוק באמונה ונצרות

    עושה רושם שמל גיבסון, הילד המופרע של הוליווד, החליט שנמאס לו מהכיתה הטיפולית. סרטו החדש, "הסרבן" ("Hacksaw Ridge"), הראשון בבימויו מזה עשר שנים, הוא בהחלט מה שנראה כניסיון לשקם עצמו מהתדמית שנוצרה לו בעקבות הערותיו האנטישמיות, השיחות הטלפוניות בהן הוא נשמע מקלל את חברתו ומאיים עליה, ומעצרו על נהיגה בשכרות. שכן "הסרבן" הוא סרט על פציפיסט ונוצרי אדוק.

     

    הטריילר של "הסרבן"

    הטריילר של "הסרבן"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    למען האמת, הסרט, המבוסס על סיפורו האמיתי של דזמונד דוס, סרבן המצפון הכי מעוטר בתולדות צבא ארה"ב, הוא סיפור על ישו בן זמננו. גיבורו (בגילומו של אנדרו גרפילד הטוב) מתנייע בשדה הקרב באוקינאווה, בשלהי מלחמת העולם השנייה, חובש את פצעיהם של לוחמים אמריקאים מדממים, חומל על חיילי האויב היפני, מחלץ את הפצועים מראש הרכס שעל שמו קרוי הסרט, והכל מבלי שיירה ירייה אחת. ליתר דיוק, מבלי שיאחז כלל ברובה (בשנת 2004 הביא את סיפורו הסרט התיעודי "The Conscientious Objector").

     

    ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע:

    פסטורלה אמריקנית

    לעבור את הקיר

    רואה החשבון

    ים של עצים  

     

    סירב לאלימות מכל סוג. אנדרו גרפילד ב"הסרבן"  ()
    סירב לאלימות מכל סוג. אנדרו גרפילד ב"הסרבן"
     

    הסרט נפתח בתיאור ימי נערותו של דוס בעיירה קטנה בווירג'יניה, בן לאב גיבור מלחמת העולם הראשונה שהפך לאלכוהוליסט מר נפש (הוגו וויבינג) ואם מוכה (רייצ'ל גריפית'ס). כאשר הוא נקלע לריב עם אחיו ומכה אותו בראשו באמצעות לבנה, הנער דזמונד חווה את הטראומה המכוננת שגורמת לו לסרב מעתה והלאה לכל אקט של אלימות (בין היתר משום שהוא מזהה בעצמו את היסוד המתעלל שמתקיים בדמותו של אביו). בבגרותו הוא פוגש באחות נאה (תרזה פלמר) ומתאהב בה, ועם פרוץ המלחמה מחליט להתגייס ולשרת כחובש קרבי בתנאי שלא יצטרך לאחוז בנשק ויוכל לשמור את השבת משום היותו אדוונטיסט של היום השביעי (זרם בנצרות הפרוטסטנטית המקדש את השבת).

     

     

    חלקו הראשון של "הסרבן" מוקדש לטירונות שבמהלכה מותקף דוס על ידי חבריו, ובהמשך עומד למשפט צבאי משום שהוא מסרב להחזיק נשק, אפילו באימונים. וינס ווהן המצוין מגלם גרסה מעודנת יותר של מדריך האימונים מהגיהינום ב"מטאלג'אקט", סם וורטינגטון מרשים כמפקד היחידה, וסצנות המשפט מבוימות ביעילות השמרנית המזכירה את סרטי הוליווד הקלאסית.

     

    חלקו השני של הסרט מתאר את המערכה בחופי אוקינאווה, ואו-הו פה משנה הסרט כיוון לחלוטין. להגיד שסצנות הקרב מזכירות את הפתיחה של "להציל את טוראי ריאן" יהיה בבחינת אנדרסטייטמנט. השילוב של ריאליזם מבעית וסמליות דתית מוביל אותנו היישר אל האסתטיקה הברוטלית של סרטיו הקודמים של גיבסון, "הפסיון של ישו" ו"אפוקליפטו". כאשר אחת הדמויות משתמשת פה בפלג גוף עליון קטוע כמגן מפני כדורים שורקים, אתה מבין שאתה נמצא בגיהינום על פי גיבסון.

     

    וינס ווהן מצוין בתפקיד מדריך האימונים ()
    וינס ווהן מצוין בתפקיד מדריך האימונים
     

    בתוך המציאות המדממת והמעשנת הזו מתרוצץ ישו-דזמונד, שרוצה להציל חיים במקום ליטול אותם, בין חבריו הפצועים ומרוטשי האיברים, מבלי שיאחז נשק להגן על עצמו. נשקו היחיד הוא ספר התנ"ך שהוא נושא עמו, וכמובן התפילה - "תן לי להציל רק עוד אדם אחד" הוא מתחנן בפני בורא עולם במהלכה של סצנה מתמשכת שבה הוא קושר חיילים פצועים ומוריד אותם מראש הצוק לתדהמתם המוחלטת של חבריו, שאינם מאמינים שמישהו עוד נותר חי בגיהינום שלמעלה (הוא הציל כך את חייהם של 75 חיילים אמריקאים וזכה במדליית הכבוד, עיטור הגבורה הגבוה ביותר בצבא ארה"ב).

     

    עיצוב דמויותיהם של החיילים היפנים לוקה, כמה לא מפתיע, בהתנשאות וגזענות מהסוג שנדמה היה כאילו לעולם כבר לא נראה בקולנוע האמריקאי, אחרי "מכתבים מאיווג'ימה" של קלינט איסטווד. דוס, מונע מכוח אומץ לבו ואמונתו הדתית (רגע הדרמה האמיתי בסרט מתרחש כאשר הוא מאבד את ספר התנ"ך), מטפל גם באחד מחייליהם הפצועים, ובסצנה שצריך לראות כדי להאמין אף נישא השמימה. ואמנם, אפשר לראות בסרט הקאמבק של גיבסון מעין מתאבן לפרויקט המגלומני הבא שלו, סרט ההמשך ל"פסיון של ישו".

     

     

    ואכן, מתבקש לקרוא את "הסרבן" כסרט שבו מבקש גיבסון, הבן המנודה של הוליווד, להתקבל מחדש בחברת בני האדם. כך, הוא מזהה את עצמו באביו האלים והשיכור של דוס אך גם בגיבור הפציפיסט והפטריוט של סרטו שמבקש לטהר עצמו מדחפיו האלימים (ברגע מכריע דוס מביט בציור ממוסגר של עשרת הדיברות ומתמקד בדיבר "לא תרצח"). זהו, על כן, סרט המערב בצורה משונה את הפשיסטי עם האפולוגטי, ואת הקיצוניות הדתית עם השאיפה לגאולה עצמית.

     

    "הסרבן" הוא שילוב מוזר, לא בלתי אפקטיבי, של סרט קרב עם גל הקולנוע הנוצרי (שהחל, למעשה, עם "הפסיון של ישו") ששוטף בשנים האחרונות את מסכי אמריקה ומיועד בעיקר למאמינים אדוקים. גיבסון, מבחינה זו, כגיבורו, נותר נאמן לעצמו ולאמונותיו גם באדמה האדומה מדם של רכס האקסו. דוס מוכיח לחבריו הלוחמים את כוחה של האמונה, ואלה בתורם יהפכו אותו לדמות מופת – הטוראי שסירב להכות ולירות נהפך לקדוש.

     

    "הסרבן" (אוסטרליה-ארצות הברית) - במאי: מל גיבסון. שחקנים ראשיים: אנדרו גארפילד, סם וורת'ינגטון, וינס ווהן, לוק ברייסי, הוגו וויבינג, תרזה פאלמר ואורי פפר. אורך הסרט: 132 דקות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים