תפסיקו להתלבט על כל דבר: קבלו החלטה
לא כל דבר בחיים הוא ברור וחד. והגיוני שלפעמים נתקשה לבחור. אבל אם זה הופך אצלכם לדפוס מחשבה קבוע ולהרגל בלתי נשלט, אתם נמצאים בבעיה. תנו לעצמכם הזדמנות להחליט - גם אם לא תמיד תעשו את ההחלטות הנכונות
אתם מתיישבים במסעדה. אתה מעיין בתפריט. את רוכנת לעברו ומתעניינת: "תגיד, מה אתה מזמין?".
אתם יוצאים מהמסעדה. נכנסים למכונית. יושבים זה לצד זו. ושותקים. אתה שואל אותה: "טוב, לאן נלך עכשיו?".
אתם מגיעים לקולנוע. מביטים ברשימת הסרטים. וחוזרים להסתכל עליה. את אומרת בייאוש: "אוף, נורא קשה לבחור".
וככה אתם חיים. עם התלבטויות אינסופיות. שיחות. דיבורים. מבטים. והמתנה זה לזו, או זו לזה, שיגיד משהו, שתיתן איזה כיוון.
לבחור זה בשבילכם סיוט. אתם לא מסוגלים להגיע להכרעה. לא מצליחים להחליט. ומבזבזים דקות ארוכות, ולפעמים אף יותר מכך, בדיונים מתישים ובוויכוחי סרק רק כדי להמשיך ולהתלבט. עד מתי?
לא כל דבר בחיים הוא ברור וחד. והגיוני שלפעמים נתקשה לבחור. אבל אם זה הופך אצלכם לדפוס מחשבה קבוע ולהרגל בלתי נשלט, אתם נמצאים בבעיה. המתלבטים הכרוניים חווים סבל יומיומי. הפחד לטעות, החשש הזה מלהיכשל, או הדאגה מכך שאולי תפשלו, מקפיאים, עוצרים, בולמים, מונעים מכם להתקדם ולהמשיך הלאה בחייכם.
כמעט כל פעולה, מעשה, או החלטה, כרוכים בשיחה פנימית מתארכת, או בהתייעצות אל תוך הלילה עם חברים, או בחקירה מעמיקה של הנושא על פני ימים או שבועות. כמה זמן הולך לאיבוד. כמה שנים מחייכם נזרקות לפח. רק משום שאתם לא לוקחים אחריות על חייכם ומחליטים, סוף סוף, להחליט.
כי שום דבר לא נראה לכם מוחלט. סגור. או מובן מאליו. הכל, מבחינתכם, נתון לשינוי, פתוח, מבלבל, או מעורפל. וכל פתרון למצב נראה נכון או אפשרי. חוסר הבהירות אצלכם זו דרך חיים. והבחירה בדרך הזו מאפשרת לכם לדחות החלטות. ודחיית ההחלטות, בכל נושא שהוא, מסייעת לכם לא להתעמת. לא לריב. ולא להשמיע את קולכם. ולומר מה דעתכם.
בסופו של דבר, אתם נאלצים לבחור, בלית ברירה, לאן לצאת לבלות, איזו מנה להזמין, או איזה מזרון לקנות - רק שזה עולה לכם בדמים. אתם לומדים להחליט רק מתוך לחץ. וכשמחליטים מתוך לחץ, שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה. הכישלון ידוע מראש.
אבל מה יקרה אם לא תפחדו מהכישלון? מה יקרה אם תגידו לעצמכם: אז אני אכשל, אז מה? אם אפסיק לחשוש, לא אבזבז זמן רב כל כך על החלטות פעוטות כל כך. אם לא אפחד יותר, אוכל להתקדם, אגדל, אצמח, אשיג הישגים ואגשים את חלומותיי הכמוסים ביותר. הרי הכישלון, או הטעות, אינם מרכז החיים או סוף המסע, כי אם חלק הכרחי מהדרך.
אל תפחדו להחליט - גם אם זו החלטה שגויה
דווקא הכישלונות שלנו עשויים לדרבן אותנו שלא לוותר, להמשיך ולהשקיע, ואז גם להצליח. אם ניקח דוגמאות מההיסטוריה, נגלה שבדרך לכל הצלחה מסחררת תמיד תמצאו אכזבות, שגיאות ולא מעט כישלונות.
תומאס אלווה אדיסון ערך למעלה מ-2,000 ניסיונות עד שפיתח נורת חשמל שפועלת לאורך זמן. ד"ר סוס ספג דחיות חוזרות ונשנות מ-27 הוצאות ספרים עד שההוצאה ה-28 פרסמה את ספרו הראשון. הביטלס, הלהקה הגדולה בתבל, לא הוחתמה בחברת תקליטים שהחמיצה את הכישרון המתפרץ. ואפילו ליאו מסי ממשיך לחוות מפחי נפש עם נבחרת ארגנטינה. האם הוא מוותר? לא ולא.
הכישלון מלמד אותנו לא מעט על עצמנו. הוא מאפשר לנו לדייק, מאלץ אותנו להשתפר ומאתגר אותנו להיות טובים יותר במה שאנחנו עושים. אי אפשר לחיות מבלי להיכשל. ואין כמו הצלחה מתוקה שמגיעה אחרי מספר כישלונות מרים. אם נפסיק להתלבט ולהתחבט בכל דבר ועל כל נושא ונאפשר לעצמנו מדי פעם לטעות, נוכל לשחרר את הלחץ, לסלק את המועקה ולהיות נינוחים יותר, מחושבים יותר, ממוקדים יותר ומצליחים יותר.
אז תנו לעצמכם הזדמנות, אולי תטעו, ייתכן שתיכשלו, העיקר שתעשו. ותיהנו מהדרך. רק מי שמסכים לחוות בדרך גם מפחי נפש ואכזבות, יכול, בסופו של יום, להגיע אל היעד הנכסף ולומר לעצמו בסיפוק: הצלחתי.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
