באטלפילד 1: הסקירה

"מלחמה זה לא למות למען המדינה שלך, זה לגרום לממזר השני למות בשביל שלו". ~ ג'ורג' פטון

המאבק בין סדרת המשחקים של באטלפילד (BattleField) לסדרת המשחקים של קול אוף דיוטי (Call Of Duty) בקטגורית ה- First Person Shooter, הגיעה השנה לנקודת רתיחה. בעוד ש-COD נחשבה תמיד לסדרת משחקים טובה יותר, השנה BF הצליחו להתעלות עליה בכל הפרמטרים. בראש ובראשונה היוצרים של באטלפילד החליטו להקשיב לקהל הגיימרים שמאסו בכיוון העתידני שבו חוטאת בעיקר COD והחליטו לחזור אחורה אל מלחמת העולם ה-1.

התוצאה - משחק מלחמה ריאליסטי במיוחד שבו אתה מוצא את עצמך רץ בין השוחות, עם רובה חצי אוטומטי עם סכין בקצה שלו, איתו תמצא את עצמך הורג לא מעט, במרחק מטרים ספורים נמצא האויב ושניכם נכנסים לקרב עד המוות.

מנוע הפרוסבייט של באטלפילד עושה עבודה טובה והגרפיקה מדהימה, מעצימה את התחושה של שדה הקרב, בין אם בפרטים הקטנים כמו גופות שפזורות, בוץ, דם, אש, ערפל שמונע ממך לראות מטר קדימה, ועד לפרטים רציניים כמו הרס של מבנים. אחד הדברים המעניינים במשחק הוא שניתן להרוס כל דבר שקיים, כל גדר, כל עמוד וכל מבנה בין אם בית ובין אם טחנת רוח וזה פשוט כיף, במיוחד אם אתה בתוך הטנק.

גם עבודת הסאונד מדהימה מוזיקות מעבר במקצב מלחמתי מכניסות אותך לשדה הקרב וגם במהלך המשחק ניתן לשמוע צעקות של אדם שנפגע או אדם שמסתער ועוד פעולות שקורות בשדה הקרב בשלל שפות. גם הרעשים המכנים של כלי הנשק, של הטנקים או המטוסים מאוד ריאליסטים. אבל היופי האמיתי נמצא בקטעים הסינמטים.

בקשר למשחקיות, הדבר הראשון שרואים כשעולה המשחק הוא סרטון הפתיחה שמצליח להעביר את תחושת הכאוס והבלבול שבתוך שדה הקרב, משם אתה מוצא את עצמך לפתע בתוך שדה קרב בלי להבין מי אתה איך נלחמים ומה עושים. אתה מנסה להדוף את הצבא הגרמני עד שאתה מת ואז מופיע שמו של החייל ששיחקת עם השנים בהם הוא חי ואז אתה מוצא את עצמך שוב בתור חייל הפעם בעמדה אחרת עד שגם שם אתה מת. אז אתה מוצא את עצמך בתוך טנק שוב עד שאתה מת עם השם והשנים.

החלק היפה הוא דווקא בסוף, בסיום הלחימה חוזר הסרטון ובו רואים החייל מתחילת הסרטון נעמד עם הרובה מול חייל של האויב, שניהם מביטים אחד על השני דרך הכוונות ולאט לאט מרפים את האחיזה, ומתירים אחד לשני ללכת בהבנה שהמוות של שניהם יהיה מיותר לנוכח העובדה שהם שם לבד.

(צילום מסך)

כל תמצית המשחק מתנקזת בסצנה הזו, לאורך כל המשחק יש תחושה אנטי מלחמתית. דווקא בגלל הירידה לפרטים, והמחזות הקשים אתה מוצא את עצמך מהרהר למה בכלל התקיימה המלחמה הזו או בכלל למה יש מלחמות, וכמה מוות מיותר קיים בעולם הזה. התחושות האלו עוברות הכי טוב בקמפיין של השחקן היחיד.

בעוד שידוע שנקודת החולשה של BF היא בדרך כלל בשחקן יחיד (Single Player), גם פה נעשה שינוי ובאטלפילד הצליחו לייצר קמפיין של שחקן יחיד עם דמויות מעניינות, שמאחוריהם סיפורים מרגשים שפרוסים על כל מיני אזורי לחימה שהיו במלחמת העולם הראשונה באירופה ובמזרח התיכון. אמנם הקמפיין עצמו לא ארוך במיוחד וניתן לסיים את כל המשימות של כל חמשת הדמויות עוד באותו היום, אבל זה מהווה כר תרגול טוב לשחקנים חדשים ובעיקר מצליח להעביר את אותן תחושות אנטי מלחמתיות שדובר עליהן קודם.

בין משימה למשימה ישנו סיפור על הדמות אותה אתה מגלם (טנקיסט צעיר, טייס קרב שבורח מחייו האמיתיים, לוחם שמאבד את אחיו בשדה הקרב ועוד) ובין משימה למשימה עולים נתונים עובדתיים על אותה מלחמה שנוטים לזעזע קצת, כמו לדוגמא "יותר מ-60 מיליון חיילים נלחמו במלחמה שתסיים את כל המלחמות - היא לא סיימה דבר". לאורך הקמפיין תמצא את עצמך לא מעט עם צמרמורת , תחושת הזדהות ובעיקר מחשבות הרהור על אותה מלחמה, ועל מלחמות באופן כללי.

(צילום מסך)

"אין דרך מכובדת להרוג, אין דרך עדינה להרוס. אין שום דבר טוב במלחמה - חוץ מזה שהיא מסתיימת." ~ אבהרם לינקולן

ועכשיו לחלק המרכזי של המשחק - המולטי פלייר (משחק רשת) שהוא גם החלק החזק במשחקי באטלפילד בכלל ובנוכחי בפרט. ישנם כמה סוגי משחק שהמוכר ביניהם הוא Conquest, בו יש חלוקה לשתי קבוצות ומטרתה של כל קבוצה היא להחזיק בכמה שיותר עמדות במפה לכמה שיותר זמן, יש את האפשרות גם ללחימה עד המוות ויש את המשחק של היונה שבעצם מחליפה את משחק הדגל האגדי, בו עלייך לתפוס את יונת הדואר ולשדר לארטילריה נ"צ של האויב. הקבוצה הראשונה שמצליחה לשלוח 3 יונים ניצחה.

דבר נוסף ומעניין שהתווסף למשחק הוא Operations, שזה בעצם משחק רשת עצום שכולל המון שחקנים, אבל החלוקה פה היא להגנה והתקפה, כך שאתה בוחר באיזה צד להיות. אם בחרת בהתקפה, אז ממש כמו ב Conquest עלייך לכבוש ולהחזיק בכמה שיותר עמדות במפה הנוכחית. כשמסתיים הקרב הזה המשחק לא נגמר ועוברים לחלק אחר במפה אותו עליכם לכבוש והקבוצה השנייה אמורה להגן וכך המשחק נע בין מי שדוחף קדימה לבין מי שמנסה להדוף, המשחק הזה הוא הקשה ביותר, וגם הארוך ביותר - ללא הכרעה המשחק יכול להימשך גם כשעה, אבל הוא גם הכיפי ביותר ומצריך יכולות משחק ושיתוף פעולה אדיר עם אנשים זרים שמעולם לא פגשת, מומלץ לא להתחיל שם אלא לנסות כמה משחקי רשת זריזים כדי להבין מי נגד מי ואיך המשחק עובד במיוחד למי שלא בקיא במשחקי FPS ורוב הסיכויים שימצא את עצמו מת בלי הפסקה עוד לפני שיספיק להרוג חייל אחד של הקבוצה היריבה.

(צילום מסך)

בלי קשר מומלץ כבר בהתחלה להשקיע זמן בשינוי הגדרות כדי להתאים את המשחק לסגנון ולרמה שלכם, בעיקר ברגישות של הכוונות, אם אתם על PC אז אתם כבר בפחות בעיה כי משחקים מהסוג הזה תמיד יהיה נוח יותר לשחק עם עכבר ולא עם הג'ויסטיק של השלט, במידה ולא, נסו למצוא את האיזון הנכון ברגישות של הג'ויסטיק שהתנועה לא תהיה חדה מדי ולא כבדה מדי, המלצה נוספת היא לשנות את צבע הכוונת לצבע שאין יותר מדי סיכוי שיופיע בשדה הקרוב כמו סגול לדוגמא, כל שינוי קטן ככל שיהיה יכול לשפר את רמת המשחק והביצוע שלכם בשדה הקרב, ויכול גם להציל את חייכם.

לסיכום:

הטוב: הגרפיקה, הסאונד, ההשקעה הניכרת בבניית הסיפורים ובמשימות של השחקן היחיד, ובקיצור כל מה שנכתב כבר למעלה, המשחק הזה שואף וגם קרוב מאוד לשלמות כמשחק יריות וגם כמשחק מחשב שלעצמו.

הרע: על אף השלמות של המשחק יש גם כמה דברים שלילים שאולי יראו קטנונים לכמה מכם אבל, זה הפורמט. הראשון הוא זמן ההמתנה למשחק או בין משחק למשחק. מכיוון שהמנוע הגרפי כבד, ויש כל כך הרבה מידע ויזואלי לעבד בכל שלב, לוקח למשחק המון זמן להכין את עצמו לשלב או לקרב הבא, ונוצרת המתנה ארוכה מהרגיל או מהמצופה ממשחקי מחשב.

הדבר השני הוא האמינות של כלי הנשק. המשחק כל כך נוטה לריאליזם בכל כך הרבה אספקטים, אבל מנגד כמות הנשקים האוטומטים במשחק מוגזמת ולא ממש תואמת את מלחמת העולם הראשונה. אני לא אומר שהנשקים במשחק לא היו במלחמת העולם הראשונה, סביר להניח שהיו, אבל בטח בדרגים הגבוהים או ליחידות מיוחדת ולא לכל חייל וחייל כמו שהמשחק מצייר זאת וזה קצת אבל ממש קצת פוגע באמינות כאשר התחושה היא יותר של מלחמת העולם ה-2 ולא הראשונה. יכול מאוד להיות שלמלחמת העולם ה-2 הם כיוונו מהתחלה, אבל אז הבינו שזה לא יהיה נכון לתת את האפשרות לשחקנים לשחק את הצבא הנאצי, גרמניה של מלחמ"ע ה-1 זה כבר מותר.

דבר אחרון, הייתי מצפה שלמשחק בסדר גודל כזה תהיה הדרכה כלשהי לגבי איך לשחק גם כשחקן יחיד אבל בעיקר במשחקי רשת, שחקן חדש יכול ללכת לאיבוד בין שלל האפשרויות ולא למצות את האפשרויות הקיימות עד הסוף.

המכוער: מלחמה, כל מלחמה.