שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    שקית ביום לכל אדם, 100 שנות פירוק בטבע
    כל ישראלי צורך כ-350 "שקיות גופיה" בשנה, וכולנו יחד כ-2.7 מיליארד. חיי המדף שלהן קצרים, כ-20 דקות, אם כי כמוצר חד פעמי נעשה בהן שימוש חוזר רב. וגם: כמה דלק נדרש לייצורן ולמה לחוק החדש אין שיניים? עדי וולפסון עם כל מה שרציתם לדעת על המוצר שהפך לסמל תרבות הצריכה המזהמת

    חוק שקיות הפלסטיק (ולא הניילון!), או בשמו המלא "החוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות התשע"ו", נכנס לתוקפו עם כניסת השנה האזרחית החדשה.השקיות הללו הן חלק בלתי נפרד מחיינו, ממש "מוצר צריכה בסיסי".

     

    לשלם או לא לשלם? הישראלים מתרגלים לחוק

    חוק השקיות: בלגן הסלים הרב פעמיים

    מקס סטוק גבתה על שקיות והתחרטה

    חוק השקיות - לערוך קניות בסטייל 

     

    אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שכל ישראלי משתמש בממוצע בכ-350 שקיות נשיאה בשנה (או בשמן המסחרי - "שקיות גופיה"), כלומר כשקית ליום, וכולנו יחד בכ-2.7 מיליארד שקיות, כאשר כ-60% מהן נצרכות ברשתות המזון הגדולות.

     

    בניגוד לשמן ולהתייחסות אליהן כחד-פעמיות, ובשונה ממוצרי פלסטיק רבים אחרים שמשמשים אותנו לרגע ונזרקים לפח, הרי שדווקא השקיות מהסופר משמשות לא פעם לשימוש חוזר, אם לנשיאה של מוצרים אחרים ואם כשקיות זבל. כלומר הפחתת הכמות של שקיות הנשיאה עלולה להוביל לעלייה בצריכה של שקיות זבל.

     

    בנוסף, ההשפעה הסביבתית של הפחתת השימוש בשקיות נשיאה מפלסטיק קטנה יחסית להפחתת השימוש במוצרים רבים אחרים, וחלקן בכלל הפסולת בישראל זניח. יחד עם זאת השקיות הן סמל. סמל למוצר שאנחנו משתמשים בו ללא הפסקה, כל הזמן, מבלי לשים לב, וזורקים. סמל לתרבות הצריכה והצמיחה שאנחנו חיים בה. ולכן הפחתת השימוש בשקיות יכולה להיות צעד ראשון בדרך להוביל שינוי.

     

    מעקב אחר מחזור החיים של שקיות אלה, מהפקת חומרי הגלם, דרך ייצור השקיות והשימוש בהן ועד לפירוק שלהן, מגלה כי ההשפעה שלהן על הסביבה לא מאפשרת לנו להמשיך ולצרוך אותן בלי הבחנה.

     

    הייצור של שקיות הפלסטיק מתחיל בהפקה של נפט, תהליך שמצריך אנרגיה ומים רבים וכרוך בזיהום רב של האוויר, מקורות המים והקרקע. חימום של הנפט מאפשר להפיק, בין היתר, אתילן שנדחס לפוליאתילן, שהוא השם הכימי של החומר ממנו מיוצרת השקית.

     

    כל ק"ג של פוליאתילן מופק מיותר מ-2 ליטר של דלק, אחד לייצור חומר הגלם ואחד להפקת האנרגיה הדרושה לתהליך. כך שאם נסכם את סך האנרגיה והמים הדרושים לייצור של 350 השקיות בהן כל אחד מאיתנו משתמש בשנה, מדובר בכ-5 ליטר של דלק וכ-15 ליטר של מים.

     

    אבל לא רק הייצור של השקיות גורם לזיהום, גם השימוש בשקית ובעיקר ההשלכה של השקית בסוף השימוש, גורמים לזיהום סביבתי נרחב. התכונות של השקית, ובעיקר העובדה שהיא קלה ומתעופפת ברוח, גורמות לכך ששקיות הפלסטיק נמצאות בכל מקום. הן מלכלכות את הרחובות, את הפארקים, את השטחים הפתוחים, את חופי הים ואת הים עצמו, וגורמות לפגיעה בבעלי החיים שלועסים אותן ומתים.

     

    בעיה משמעותית נוספת נעוצה בעובדה שבעוד שחיי המדף של כל שקית קצרים מאוד, בין כמה דקות ל-20 דקות בממוצע, הרי שזמן הפירוק שלה באתר הפסולת (או בטבע) ארוך עד מאוד, ומגיע למעל מ-100 שנה.

     

    אם כן, מהן החלופות?

    1. מיחזור של השקיות: תהליך המאפשר לייצר מהשקיות מוצרי פלסטיק שונים. במקרה זה, כמויות האנרגיה והמים הדרושות למיחזור השקיות גבוהות מאלה המושקעות בייצור שקיות חדשות. כמו כן, המחיר של המיחזור גבוה מהמחיר של ייצור שקית חדשה, ולמוצרים הממוחזרים אין כמעט שוק. כל זאת מבלי להתייחס לקושי באיסוף הוולונטרי של השקיות.

     

    2. שימוש חוזר: תהליך המאפשר שימוש נוסף באותן השקיות ולמעשה הארכת זמן חיי המדף שלהן. באופן זה המשאבים שהוטמעו בייצור השקית מנוצלים בצורה יעילה יותר לפני שהם מושלכים לפסולת. עם זאת, חלופה זו מחייבת ייצורשל שקיות טובות ועמידות יותר, והמשמעות היא שימוש בכמות גדולה יותר של פלסטיק, שמובילה לשימוש במשאבים רבים יותר ולפליטות גבוהות יותר לסביבה.

     

    3. שימוש בשקיות נייר: על אך תדמיתן הנקייה, אומנם שקיות הנייר מתכלות מהר יותר אך הן צורכות פי 2.3 דלק ופי 26 מים בתהליך הייצור שלהן, וחלקן בפסולת מבחינה נפחית גבוה פי 7 מאלה של שקיות פלסטיק.

     

    4. שימוש בסלים רב פעמיים: סלים אלה עמידים וגדולים יותר משקיות הגופייה, וניתנים גם לניקוי ולשימושים נוספים. בנוסף, הייצור שלהם מאפשר שימוש בחומר ממוחזר באחוזים גבוהים יחסית. לכן שימוש בסלים רב פעמיים הוא פתרון בר-קיימא.

     

    אז איך מפחיתים את השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות? משיתים עליהן תשלום או "מס ירוק", כזה שמטרתו להפחית את השימוש בשקיות ולעודד מעבר לחלופות טובות יותר.

     

    אבל בישראל כמו בישראל, אחרי שנים ארוכות של דיונים מרתונים בכנסת, מחקרים ושיחות עם בעלי העניין השונים (יצרניי השקיות, היבואנים וראשי הרשתות הגדולות) ואחרי הבטחות רבות של שרים ופקידים, מקבלים חוק חדש נטול הישגים.

     

    בעוד שהמשרד להגנת הסביבה מצא שכדי שהחוק יהיה אפקטיבי יש למסות כל שקית בכ-60 אגורות, החוק קבע מס של 10 אגורות בלבד (ועם יד הלב, הייתם מרימים מהרצפה מטבע של 10 אגורות?). כמו כן, בחוק הקיים יש יותר שקיות שלא נכנסו לרשימת המיסוי מאלה שנכנסו לרשימה, למשל שקיות לקנייה של ירקות ובשר במרכולים, שקיות גופייה בחנויות מכולת קטנות, שקיות נשיאה בחנויות בגדים ועוד.

     

    מה עומד מאחורי כל זה, לחץ של בעלי ההון? פחד להרגיז את הציבור ממס חדש? אפשר אולי לשאול את השר להגנת הסביבה לשעבר והמתפקד החדש למפלגת העבודה, אבי גבאי, שחתום על החוק ולא מזמן סיפר על שיטות השקשוקה השונות להן היה עד במהלך כהונתו הקצרה.

     

    מה שבטוח, במצב הקיים, צרכן יכול לשלם 35 שקלים לשנה ולהמשיך לצרוך שקיות פלסטיק במרכולים ללא שינוי. המס הירוק הופך למס של צחוק, ובמקום לקרב את אזרחי ישראל לשמירה על הסביבה, הוא אפילו מרחיק אותם.

     

    צפו - כך הישראלים הגיבו לחוק החדש:

    צלמים: אלי סגל ואורי דוידוביץ

    צלמים: אלי סגל ואורי דוידוביץ

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    הכותב הוא מומחה בתחום הקיימות וההנדסה הכימית ופעיל סביבתי, ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד " (פרדס, 2016). 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים