כשהטוניסאי פגש את האשכנזייה: סיור בשוק נתניה
למה כדאי לכם לאכול בוריק בתוך פיתה, איפה המפרום הכי טעים, מה יש בחומוס עוזי שכל כך הרבה אנשים מכורים אליו ומה הקטע של "האשכנזייה" שמוכרת סנדוויץ' טוניסאי? השף גיא גמזו ממשיך במסע השווקים שלו ומגיע לשוק נתניה הסוער
לטורים קודמים של גיא גמזו:
השף גיא גמזו בסיור קולינרי בשוק התקווה
השף גיא גמזו מבקר בשוק רמלה
למרבה האכזבה, לא מצאתי שם אף בולנז'רי שמציע מאפים צרפתיים או אפילו מתוקים אלג'יראים. לאן הצרפתים נעלמו? או אולי פספסתי? תחושתי היא, שבניגוד לזמנים קודמים החידושים הלאומיים לא באמת הגיעו לשוק, ורק המוסדות הוותיקים מציעים למבקרים משהו לאכול באווירה אותנטית. אבל אני מקווה שאני טועה, ואת הנתנייתים אני מזמין להוכיח לי אחרת בתגובות.
צפו - סיור בשוק של נתניה:
השוק של נתניה הוא שוק פתוח עם דוכנים הממוקמים באמצע השדרה, ויש בו המון סמטאות קטנות שמתפצלות מהשביל הראשי. אם חסרים לכם פירות בבית, עכשיו זו העונה לקנות הדרים מכל הסוגים (כולל תפוזים סיניים קטנטנים ומעולים לריבה או לוויניגרט), והרבה תפוחים יפים מהגבול הצפוני.
הפייבוריט שלי הוא פינק ליידי ואחריו הגרני סמיט. עדיף גם לתזמן את הביקור בשוק ליום שקונים בו דגים, ולבקר ב"דגי חן" של שְׁמֵעַ וגֶ'ף. יש להם דגים סופר טריים, מכל השפע של הים התיכון, מהלוקוסים הלבנים ועד פלמידות לבנות וברבוניות.
באמצע השדרה תמצאו דוכן פירות יבשים שאפשר להשיג בו גם דבש ממש טוב, משמשים אוזבקיים, צימוקים איראניים, וזרשק, שהוא סוג של פרי יער פרסי אדום וחמצמץ, שלא מוצאים בכל מקום. לחובבי הפיצוחים אני ממליץ בחום לגשת לפיצוחי היהלום. שאומרים "קלייה מקומית" אני משוכנע שמתכוונים לפיצוחי היהלום.
אפשר כמובן לקחת את הבוריקה בלי הפיתה, אבל אני ממליץ חד משמעית לטרוף את הפלא הזה בתוך פיתה ולהוסיף צ'רצ'י וירק. ולמה בפיתה? כי כשאוכלים בוריק הברירה היא תמיד כזאת: או שהביצה תמיד נוזלת מאיפשהו, או שישרף לך הפה. כשאוכלים בוריק בפיתה, אתם מקבלים את הקראנציות של הבוריק, את הטעמים של החריף והירק, ובסוף של הפיתה מסתתר את הביס הכי טעים שתאכלו בחיים שלכם, שמורכב מכל הטעמים שנספגו עם הביצה בבצק.
בפינה של השוק ראיתי סוחר ותיק. מיד הבנתי שהוא יודע משהו שאף אחד לא יודע. שאלתי אותו איפה כדאי לי לאכול, והוא ענה לי באלה המילים: "לך תאכל אצל האשכנזייה". וכך עשיתי. אצל האשכנזייה היה לי ממש טעים. שם משפחתה של הגברת הוא פדלון, ואצלה אוכלים סנדוויץ' טוניסאי קלאסי בבגט, עם כל התוספות הקבועות. המקום פופלארי מאוד, ובצדק.
אם אתם רוצים לאכול איפה שעובדי השוק אוכלים (ואתם רוצים), לכו לפינוקי האוכל של כרמל. כרמל זאת מסעדה טריפוליטאית משפחתית, לאימא קוראים מלכה ולבן מומי. אכלתי אצלם מפרום מהטובים שטעמתי, ומרק בשר עם מנגולד ושעועית לבנה שהיה מעולה. פשוט תשאלו מה יש היום כדי לא לפספס משהו טעים, ואל תוותרו על התה בסוף. אם אתם יכולים תחנו קרוב, כי מניסיון אני יכול להגיד לכם שקשה ללכת אחרי זה.
ועכשיו תשמעו איך בזכות דוכן בשוק נתניה למדתי משהו חדש על אוכל: אכלתי ב"פלאפל מוסא". פלאפל זה דבר שיחסית לא רואים משום מה בתוך שווקים, והפלאפל של מוסא היה מצוין. זה היה פלאפל עשוי בסיר ברזל ענק, מלא בשמן רותח על להבה, כמו פעם, בלי צ'יפסר. בעודי זולל כדורים פריכים של פלאפל טרי (אפשר לבקש להוסיף לפיתה ביצה), שאלתי את עצמי למה בכלל קוראים לפלאפל פלאפל.
בתור מצרי למחצה אני יודע שבמצרים מכינים את הפלאפל מפול, אז חשבתי שאולי זאת הסיבה, אבל אז נזכרתי שבכלל קוראים לזה טעמיה. התקשרתי לחבר שף ושאלתי אותו אם הוא יודע מה המקור של השם פלאפל. הוא לא ידע, וכנראה חשב שהתחרפנתי ולא הבין מה אני רוצה ממנו.
בלית ברירה פניתי לגוגל והנה המסקנות: ככל הנראה המילה פלאפל מקורה במילה הארמית Palpel, שהפירוש שלה הוא כדור קטן. מקורי. אם יש למישהו טיפ על איפה אפשר למצוא טעמיה אמיתית אשמח לשמוע, כי אני מתגעגע לפלאפל מפול.
המשכתי לשוטט ומצאתי את חומוס עוזי. לעוזי יש פול על פתיליה ממש בכניסה למקום, והוא מכין גם את החומוס במקום. כשאתם מגיעים תבקשו את הקומפלט: חומוס, פול, טחינה, ביצה ותבלינים. מי שאוהב חומוס נוזלי ממש יהנה מהחומוס הזה, שבאמת מאוד מאוד טעים. הפול מבושל כמו שצריך, לא מפורק ולא קשה. אם אתם צריכים ממליצים חוץ ממני, התמונות שעוזי תולה בכל המקום, של אנשים בחו"ל שהצטלמו עם שלטי הלל לחומוס שלו – ישכנעו אתכם.
ולסיום המלצה משובחת במיוחד: אל תחמיצו, בשום מחיר, את מעדניית חיים בוקובזה. מבחר אדיר של סלטים יפהפיים לצד גבינות ונקניקים, המוצגים בצורה מעוררת תיאבון ובניקיון מופתי. גולת הכותרת: טונה כבושה מדהימה תוצרת בית. שווה ביותר.
