שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כיצד מנציח הדור השלישי את זכר השואה?
    לקראת יום השואה הבינלאומי שיתקיים ביום ו', מוצגות חלק מהדרכים המיוחדות והיצירתיות של בני הדור השלישי לשואה להנציח את הזיכרון לנוכח דור הניצולים שהולך ונעלם

    הצגות תאטרון, קעקועים ונרות נשמה דיגיטליים הם רק חלק מהדרכים המיוחדות והיצירתיות של בני הדור השלישי לשואה להנציח את הזיכרון לנוכח דור הניצולים שהיו ילדים ברובם בזמן השואה.

     

    על פי נתונים רשמיים, בעולם ישנם כיום 174,800 ניצולי שואה בלבד. על פי הצפי, בעוד כעשור, לא יוותרו עוד ניצולים, אשר נושאים בזיכרונם ובגופם את הנצחת השואה. עצם המחשבה כי מדובר בדור שהולך ונעלם, הביאה מספר אנשים, עם קשר ישיר או עקיף להנצחת השואה בדרכים מיוחדות רק להם.

     

    בן גוטמן (30) מהעיר גבעתיים החליט לפני שלוש שנים לקעקע על זרועו את המספר ש"עונדת" סבתא שלו ונדה בת ה- 89: "נושא השואה קרוב אלי מאוד ומלווה אותי במהלך כל השנה. התקופה מסמלת בעיני בעיקר ניצחון של אלה ששרדו ובזכותם אני ורבים כמוני חיים.

     

    קיבלתי את ההחלטה לקעקע את המספר מהבנה שלא יהיה מי שיספר על אותה תקופה ממקור ראשון, במיוחד לאור העובדה שמרבית המשפחה של סבתי נספו בשואה. הקעקוע יישאר קרוב לליבי לנצח. אני מהווה עדות חיה לאלה שאינם עוד כדי לספר בגאווה את הניצחון שלהם, שלנו, כעם יהודי. לשמחתי סבתא ונדה שתיבדל לחיים ארוכים, זוכה ליהנות משני בנים ארבעה נכדים ושני נינים".

     


    זרועו של בן גוטמן עם המספר של סבתו ניצולת השואה

     

    אלישה יעקובי, אם ל-6 ילדים, שהם דור שלישי לניצולי שואה, החליטה שהיא מקימה עמותה להנצחת השואה בדרך השונה משאר העמותות. לעמותה היא קראה "שם ונר" שנועדה לקדם מסורת לאומית חדשה במדינה: " לצערי הרב מספר הניצולים בעולם הולך ומצטמצם. אני תוהה, מי יספר את סיפורם? מי ידליק עבורם נר זיכרון?

     

    ראיתי את הכאב שחווה בעלי ואת הרגישות שיש מול אימא שלו לדבר על השואה והחלטתי שאפעל, דרך מנהג קיים ומוכר, אך באופן חדשני, אישי ומחבר יותר, כדי לחזק את זיכרון הנספים. אנשים נוספים גם התלהבו מהרעיון, ויצאנו לדרך יחד. התחלנו ליצר ולחלק נרות אישיים במטרה להנציח כמה שיותר נספים, דרך המנהג הישן-החדש. יצרנו נרות וגם אתר, המאפשרים נגישות לכל בית בישראל להדליק נר נשמה עם שם של נספה הכולל פרטים אישיים וברקוד שניתן לסרוק כדי להכיר את סיפורו של הנספה קצת יותר לעומק", היא מסבירה.

     

    "בדיוק כמו שבחנוכה מדליקים חנוכייה וביום העצמאות מניפים דגלים, ביום השואה כולם ידליקו נר נשמה עם סיפור אישי. זו הדרך להנציח את השואה לא רק בקרב דור השלישי לניצולי שואה אלא גם עבור כל היהודים בין אם בקשר ישיר לניצולים או בקשר עקיף. השואה היא של כולנו ואנו קוראים לעם כולו לקחת חלק באחריותנו להנציחה. זו הסיבה שפנינו לגופים גדולים כמו משרד החינוך שמשתף אתנו פעולה ועוזר לנו בהפצת המסורת ומחלק עמנו בכל שנה למעלה מ- 700 אלף נרות לכל תלמידי בתי הספר".

     


    נרות הנשמה של עמותת "שם ונר" להנצחת השואה

     

    אסף בלאו (35) מהעיר תל אביב הוא גם דור שלישי למשפחה שלמה של נספי שואה. החיבור שלו לשואה התחיל מסבתו לולה מיטלמן שנפטרה לפני שנתיים: "היינו ביחסים מאוד קרובים. בכל יום שואה הלכתי איתה למוזיאון השואה בנצרת עילית. כשהתחלתי ללמוד את התואר הראשון שלי בתאטרון קהילתי, החלטתי לבחור קורס שמתייחס לתאטרון תיעודי להנצחת השואה בגלל הקרבה לסבתא.

     

    היה לי חשוב להנציח את דור השואה דרך תאטרון וידעתי שבהמשך ארצה להיות סוג של מורה לתאטרון בנושא השואה. הקורס משלב עבודה עם ניצולי שואה

    ובני נוער כשהמטרה שבני הנוער יחשפו לסיפורי השורדים דרך תיאטרון. כיום הקמתי לי קבוצה של ניצולי שואה אותם אני מלמד תיאטרון. מאז הרמתי איתם כבר 6 הצגות תיאטרון כשהשחקנים הם ניצולי השואה עצמם אותם הצגנו בתאטראות ברחבי הארץ. לצערי התחלנו עם עשרה שחקנים והיום אנחנו תשעה אחרי שאחד נפטר".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתוך ההצגה "לא איחרנו את הרכבת" בגבעתיים. קרדיט: אסף ברנר
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים