שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    12 שנה ללא שכירות: בני 70 ישלמו 1.4 מיליון שקל
    זוג קשישים שלא שילמו לבעל הדירה בין 2002 ל-2014 הציגו גרסה מוזרה שלפיה העבירו את הכסף לאלמוני שנהג להגיע לביתם. ביהמ"ש דחה אותם
    בבית משפט השלום בתל אביב הסתיימה לאחרונה פרשה מוזרה שבמרכזה תביעה של בעל דירה נגד קשישים שלא שילמו שכירות במשך יותר מעשור: השופט אביים ברקאי חייב זוג בני 70 לשלם לבעל הדירה 1.4 מיליון שקל, ודחה את גרסתם שלפיה לאורך השנים נהגו להעביר את התשלום לאלמוני שהגיע לביתם. כך או אחרת, גם בבית המשפט לא התברר מדוע המתין בעל הדירה זמן כה רב עד שבחר לתבוע את הדיירים.

     

    את התביעה הגיש בעל הדירה בסדר דין מקוצר ב-2015. לדבריו, מ-1999 עד 2002 שילמו בני הזוג באמצעות המחאות, אולם מאז ועד שעזבו ב-2014 לא העבירו לו את דמי השכירות.

     

    בבקשת הרשות להתגונן שהגישו בני הזוג הם טענו שבמשך שנים ארוכות שילמו את דמי השכירות ל"אלמוני זר" שפרטיו אינם ידועים להם וזהותו עלומה. לדבריהם, ההסכם המקורי נחתם מול אשתו של התובע, שנפטרה מאז. ב-2002, הוסיפו, הגיע אותו אלמוני כדי לתקן ליקויים בדירה, והם סברו שהוא בן זוגה של בעלת הבית.

     

    לדבריהם, באותה תקופה הם קיבלו "מזוודה מלאה דולרים מארצות הברית", ולכן ביקשו ממנו שדמי השכירות ישולמו במזומן, בדולרים, מדי שלושה חודשים. על פי גרסתם הוא הסכים והגיע לגבות את התשלום באופן זה במשך שנים.

     

    לטענתם, רק ב-2014, כשהתובע ביקש לסיים את השכירות, התחוור להם שהאיש שגבה מהם את התשלום אינו בעל הבית. הם הוסיפו שמאחר שעמדו בהתחייבויותיהם על פי ההסכם ועל רקע "שתיקתו" של התובע לאורך השנים, יש לדחות את התביעה.

     

    "הגנת בדים"

    אבל השופט אביים ברקאי קבע שגרסתם לא עולה בקנה אחד עם ההיגיון והמציאות ומדובר ב"הגנת בדים" משוללת כל יסוד. לדבריו, בני הזוג לא הציגו בדל ראיה: למשל, לא הוצג כל תיעוד למזוודת המזומנים או לתשלום כלשהו שניתן לאלמוני.

     

    הנתבעים גם לא יכלו לתת תיאור מפורט של האיש או למסור לגביו פרטים מזהים כמו שם, טלפון או דואר אלקטרוני. כל שמסרו בהקשר הזה היה תיאור כוללני ומופשט של בחור בן 50 או 60, בגובה בינוני, שהיה "סימפטי ונחמד ולא עם קרחת". השופט ברקאי הוסיף שתמוה אף יותר שבפגישתם עם בעל הדירה ב-2014 בני הזוג "לא נזעקו" כשגילו את הטעות ואף המשיכו לשלם לאלמוני את דמי השכירות.

     

    בנוסף התגלתה אי התאמה בגרסת הנתבעים בין מועד הופעתו של האלמוני לבין התשלומים שכן ביצעו בתחילת תקופת השכירות, כך שכביכול הם שילמו סכומי כסף במזומן במקביל לפירעון השיקים שמסרו לתובע ורעייתו.

     

    השופט ברקאי סיכם שגרסת הנתבעים קרסה מאליה וברור שמדובר "בהגנה אשר אינה אלא בדותא". בנסיבות אלה הוא קיבל את התביעה והורה לנתבעים לשלם לתובע 1,395,875 שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 27 אלף שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובע: עו"ד אלי כהן, עו"ד יעד גורדון
    • ב"כ הנתבעים: עו"ד אברהם זיו כהן
    • עו"ד אבי ששו עוסק בדיני מקרקעין
    • הכותב לא ייצג בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים