ישראל - אומת סטארט-אפ גם בתחום החברתי

אי אפשר היה להתעלם מהנוכחות הישראלית המרשימה בכנס השנתי של Zero Project שהתקיים בשיתוף עם האו"ם, ונערך במשרדי האו"ם בוינה. המודלים שפיתחו שתי העמותות שזכו בפרס הבינלאומי, עמותת קבוצת "שכולו טוב" ועמותת "אבני דרך לחיים", עוררו עניין רב בקרב משתתפי הכנס.

גם מבחינה טכנולוגית, היתה נציגות מפוארת של לא פחות מ-3 חברות סטרט-אפ ישראליות, שהציגו את החידושים הטכנולוגיים האחרונים בתחום ההנגשה. בכנס נכחו גם עמותות נוספות שלא זכו בפרסים, אך הגיעו לקחת חלק בו, ובין מארגני הכנס ניתן היה למצוא גם את עמותת "נגישות ישראל", שבהחלט "הנגישה" את ישראל לאו"ם.

אבל לפני הכל, החידוש המרענן הוא שישראל היא כבר לא רק אומת סטארט-אפ בתחום הטכנולוגי, הצבאי והחקלאי, היא אור לגויים גם במובן של מודלים בתחום החברתי. קבלת פרס שעוסק בתחום זכויות-האדם, מוועדה הכוללת נציגים מהאו"ם אינה דבר של מה בכך.

"זו הייתה גאווה לאומית אדירה לשבת על הבמה ולדעת שאנחנו מישראל הקטנה מייצאים מודלים חברתיים מתקדמים, שגרמו להרבה נציגים של מדינות מכל רחבי העולם לרצות ליישם אצלם", אמר עירד אייכלר, יו"ר קבוצת שכולו טוב ומייסדה. "פנו אלינו מאירלנד, מווייטנאם, מדרום אפריקה ומאוסטרליה. עכשיו אנו מקווים שלפחות חלק מההצעות לשיתוף-פעולה ייצאו לפועל".

Zero Project: לעולם עם אפס מחסומים

הפרויקט נקרא "Zero" (אפס) בשל מטרת-העל שלו: לפעול למען עולם עם אפס מחסומים. ואכן, ההנגשה צועקת מכל עבר. סוללה של מתרגמים לשפת הסימנים בשפות שונות, כרטיסי ביקור עם כתב ברייל עליהם ומסלולי עזר להגעה לשירותים. בכנס שנמשך כ-3 ימים, נכחו מעל 600 משתתפים, מ-70 מדינות שונות. מדי שנה יש נושא-על שמתקשר לתחום של אנשים עם מוגבלויות. השנה, הנושא היה "תעסוקה" והפרסים ניתנו לעמותות היו בעבור המודלים המשלבים אנשים עם מוגבלויות בשוק התעסוקה.

"פנו אלינו מאירלנד, מווייטנאם, מדרום אפריקה ומאוסטרליה. עכשיו אנו מקווים שלפחות חלק מההצעות לשיתוף-פעולה ייצאו לפועל" 

שכולו טוב: לא מקבלים תרומות ולא מעסיקים מתנדבים

קבוצת שכולו טוב, זכתה בפיתוח מודל שמשלב אנשים עם נכות נפשית של מעל 40% במקומות עבודה רגילים לחלוטין. "הייחוד של הקבוצה הוא בכך שהיא לא מקבלת תרומות ולא מעסיקה מתנדבים", אומר עירד אייכלר, יו"ר הקבוצה ומייסדה. "מהיום הראשון, מקבל השירות ('מתמודד נפש') מתנסה בעבודה עם הקהילה, כחלק מהליך השיקום שלו. הקבוצה מפעילה מרכזי הכשרה לתעסוקה בעשייה ולא על-ידי דיבורים, קורסים או סדנאות. זה מאפשר לכל אחד לבנות לעצמו זהות תעסוקתית בקלות רבה יותר, ולבוא במגע עם הקהילה".

לדבריו, "הבחירה היא מבין מגוון גדול שרק הולך ומתרחב: ניתן לבחור להתנסות בעבודה מול קהל, בייצור מוצרים אמיתיים שנמכרים בחנויות, במכירות, בשירות-לקוחות, בעבודה עם מחשבים, או בטיול עם כלבים. חלק מהרעיונות למיזמים, אגב, הגיעו ממתמודדי הנפש עצמם. ברגע שהמוצר שהם נותנים הוא בעל ערך לחברה מבחינתם, נבנית להם הזהות התעסוקתית והם מכירים בערך של עצמם. כדי שהמודל יצליח, המוצר חייב להיות בעל ערך. אם מישהו נהנה מהמוצר או השירות הוא יצרוך אותו שוב בגלל שהוא מרוצה, ולא בגלל שזהו 'מוצר חברתי'".

מחזור שנתי של 60 מיליון שקל ו-25% אחוזי השמה בשוק התעסוקה

זהו הפרס השני שמקבלת הקבוצה. הפרס הקודם, "יזם השנה", ניתן לה בשנת 2008 מטעם הפורום הכלכלי העולמי. "ביום הקמת הקבוצה (ב-2005) מחזור ההכנסות שלה עמד על 3 מיליון. כיום, בשנת 2016 המחזור הוא כבר 60 מיליון שקל בשנה", אומר עופר כהן, מנכ"ל הקבוצה.

"עולם העמותות, לרוב מתבסס על תרומות ועל פילנתרופיה, וזה בסדר גמור. אנחנו בחרנו לפעול אחרת גם בשל העובדה שאנו עובדים ממקום של עוצמה ולא של תלות ונזקקות וגם כדי לא לפגוע בתהליך. המודלים המסחריים והכלכליים שלנו לא יכולים להיות תלויים בתלות תקציבית של תרומות. כשמתמודד נפש בוחר לעבור תהליך הכשרה, זה כבר צעד גדול לכשעצמו.

הדבר האחרון שצריך לקרות הוא שתהליך כזה ייפסק בגלל שהתרומות נפסקו. בנוסף, פעמים רבות התרומות הן למטרה מאוד ספציפית. למשל, תורמים מיליון שקל להקמת מערך מחשוב, כשלא בטוח שכלל יש בו צורך. לא תמיד התרומה היא בהלימה לצרכים האמיתיים שיש לארגון. חוסר התלות בתרומות, מאפשרת הרבה יותר חופש ניהולי ועמידה במטרות שיש לארגון באותה נקודת זמן".

אילו תגובות קיבלתם בכנס?

"מאוד התלהבו מאחוזי ההשמה שלנו, שעומדים על כ-25% בשנה, בהשוואה לממוצע העולמי שעומד על 8-10% ממקבלי שירות שמשתלבים במקומות עבודה", אומר אייכלר.

מוגבלות נפשית היא "שקופה" מפני שאינה נראית לעין מיד – ומכאן מורכבותה

בעת שנשא דבריו, נשאל אייכלר על-ידי אחד הנוכחים כיצד הקבוצה דואגת שמתמודדי הנפש ירצו לצאת לשוק העבודה, ושהעבודה במרכזי ההכשרה לא תהפוך להיות מוסדית. "אנו עם בקרה מאוד גבוהה על משך ההכשרה, ומעודדים אותם לצאת החוצה", אומר אייכלר.

"המסלול הוא מאוד אישי, ולכל אחד יש את תוכנית השיקום שלו ואת הקצב שלו. יש כאלו שייקח להם ימים, ויש כאלה ששנים. במפעל אחד יכולים להיות 30 אנשים שלכל אחד מהם יש מסלול שיקום משלו. אין דד-ליין שמחייב אותם לסיים את ההכשרה, והם תמיד יכולים לחזור אלינו אם הם לא נקלטים בשוק התעסוקה".

במהלך הכנס, ישראל צוינה לשבח על היותה מאוד חדשנית גם במגזר הציבורי. "לא יכולנו להקים את כל המיזמים שלנו בלי שותפות מלאה של אגף השיקום במשרד הבריאות", אומרת הגר אלוש, סמנכ"ל שיקום בקבוצה, האחראית לפיתוח המודל המקצועי. "בכנס, נוכחנו לגלות ששיתוף-הפעולה בינינו לבין המדינה הוא חריג, בייחוד כשראינו כיצד דברים נראים במדינות אחרות. זה כלל לא מובן מאליו שגוף ממשלתי עם בירוקרטיה ונהלים יהיה פתוח לחשיבה מחוץ לקופסה.

פיתחנו יחד איתם מודל שמשלב שיקום עם הכשרה. לא קמנו בשביל למכור קפה, שוקולד או ספרים. קמנו כדי לעזור למתמודדי הנפש להתאמן בסביבת עבודה רגילה, שכוללת מגע עם הקהילה, אך מאפשרת להם גמישות. מה שעוזר להם להיקלט בחוץ הוא שהם חווים התנסות משמעותית במרכז ההכשרה, מפתחים מיומנויות וביטחון עצמי, ומבינים שלמעשה הם כבר מסוגלים לעשות את אותו הדבר בשוק העבודה בשכר. זהו אחד התמריצים שמעודדים אותם לצאת מרשת הביטחון שלנו".

נכות נפשית היא 'שקופה'. לא רואים אותה מיד

לדברי אלוש: "הייתה לנו מתמודדת שהגיעה להכשרה באחד מבתי-הקפה של הקבוצה. היא עבדה מספר חודשים במטבח, ואז ביקשה להתנסות במתן שירות לקוחות. תוך יומיים, שבהם החוויה שלה הייתה חיובית, היא הבינה שאין שום הבדל בין העבודה שלה אצלנו לבין עבודה בבית-קפה רגיל מעבר לכביש.

המעבר שלה לשוק התעסוקה היה מהיר במיוחד, אך עדיין אפשרנו לה שילוב הדרגתי. בהתחלה היא עבדה שם יום בשבוע, ובשאר הימים אצלנו ותוך מספר מצומצם של חודשים היא כבר לא נזקקה לנו ונקלטה במקום העבודה האמיתי, שם תוגמלה בהתאם. אפשרנו לה להתנסות, להתאמן ולצבור ביטחון".  

אבני דרך: מכינה המכשירה אנשים על הספקטרום האוטיסטי להשתלב בחברה

קבוצת אבני דרך לחיים, זכתה גם היא בפרס על פיתוח מודל בתחום בריאות הנפש. מקימות העמותה, שירלי קני וענבל וורטמן-שהם, קיבלו פרס עבור הקמת מכינה המאפשרת לצעירים על הספקטרום האוטיסטי לגבש זהות ולהיות מוכנים לנהל אורח-חיים עצמאי, לרבות השתלבות בשוק התעסוקה.

 "לאחר שנתיים במכינה, הצעירים הרבה יותר בשלים ובעלי מיומנויות חברתיות", אמרה קני, בעת שהציגה את המודל. כשנשאלה האם ישנם תחומי תעסוקה ייחודיים לאוכלוסייה זו, היא ניפצה סטיגמה. "אין דבר כזה. ההתפלגות לתחומי העסוקה של אנשים על הספקטרום האוטיסטי היא כמו של כלל האוכלוסייה. ההבדל הוא שצריך הרבה יותר סבלנות על מנת לאתר, לדייק ולהתאים אותה. התפיסה שלנו היא שעבור אוכלוסייה זו, המרוץ אחר מסגרת תעסוקתית הוא פספוס. הרבה יותר חשוב לפתח את הבשלות ואת תחושת ערך העצמי ומיומנויות ניהול העצמי. מתוך ההתפתחות האישית ישתפרו גם כישורי העבודה".