שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ביקורת סרט: "בייבי בוס" - החיתול מסריח מקפיטליזם
    תשכחו מהחסידה ומהציפורים והדבורים, ב"בייבי בוס" ילדים מגיעים לעולם כמוצר תאגידי ממפעל ייצור שמיימי, וכשהבוס שלהם מצטרף למשפחה נורמטיבית כדי לנטרל את המתחרים - גורי כלבים חמודים, העניינים מסתבכים. הצופים הצעירים אמנם יקבלו את מנת המסרים המתקתקים, אבל היא תגיע לצד מפלצת קפיטליסטית בגוף של תינוק

    חשבתם שאתם יודעים מאיפה תינוקות מגיעים לעולם? תחשבו שנית. "בייבי בוס" ("The Boss Baby") סרט האנימציה החדש של אולפני דרימוורקס, מציע הסבר חלופי. מקור ההשראה היה ספר הילדים של מרלה פראזי (2010) שהציג תינוק כבוס שהשתלט על הבית והכפיף את כל יושביו למרותו. הסרט מתרחק מנקודת מוצא זו למחוזות פרועים שהם בה בעת שבלוניים ובעייתיים.

     

    צפו: הטריילר של "בייבי בוס"

    צפו: הטריילר של "בייבי בוס"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    אין לי מושג עד כמה מוצלח היה יכול להיות סרט שהיה נצמד לעלילת הספר. מן הסתם אין בו יותר מאשר רעיון חביב לילדים קטנים שיכול היה להיות בסיס לסרט קצר. אבל סרט קצר הוא לא מוצר רלוונטי לפסי היצור של אולפני האנימציה הגדולים. כדי למכור במאות מיליונים מתחייב אורך של פיצ'ר, והמוצר צריך להיות מפגן של אנימציה משוכללת ורווית גירויים. שנדע על מה אנחנו משלמים.

     

    עם תוספת של מגה-היפר-טורבו, צבעי מאכל וויזואליים, ואינספור "השאלות" של דימויים ממגוון סרטים (כתחליף למקוריות), אפשר להפוך את ספר הילדים הצנוע לעלילת פנטזיה פרועה ומפוקפקת מבחינת תכניה. יותר מאשר הסבר מקורי על מקור הגעתם של ילדים לעולם, "בייבי בוס" הוא מוצר בידורי שבערכיו הנוצצים ספוג כולו בהגיון קפיטליסטי שבו רגש שווה לסחורה, וסחורה היא תמיד מהירה, גדולה, צבעונית וגדושה יותר. האם זה מפתיע שחלק האחרון של הסרט מתרחש בלאס וגאס? עיר שהיא סרט של דרימוורקס שקיים באמת.

     

    עוד ביקורות קולנוע:

    "פטרסון" - כשהשגרה לא מפסיקה להפתיע

    "לגו באטמן" - מורכב יותר מבן אפלק

    "שקית של גולות": ירגש מבוגרים וצעירים

     

    הצוות המקצועי של אולפני דרימוורקס הוא מהשורה הראשונה. לכן גם כשהם עושים פסולת היא בוהקת. יש הברקות ויזואליות, יש השקעה בדיבוב איכותי בתפקידים הראשיים (הדבר נכון בעיקר לגרסא האנגלית). אבל איכויות חיצוניות אלו מסיחות את הדעת מסט הערכים הנפסד של הסרט.

     

    קחו לדוגמא את סצינת הפתיחה. גיבור הסרט הוא ילד בן 7 בשם טים טמפלטון (מילס בקשי / איתי סולומון). הוא הילד שלתוך חייו אמור להגיע התינוק החדש שיהפוך את עולמו. טים המבוגר (טובי מגוויאר / ערן מור) מציג את חייו לפני הגעת התינוק. כיצד זכה לתשומת הלב המוחלטת של הוריו, כיצד חווה את עולם הילדות בדמיונו המשוחרר. בקטע שנמשך כשתי דקות הוא הרפתקן ג'ונגלים שפוגש גורילה כחולה, צוללן שנלחם בכריש, טייס חלל. בדרך נזרקים ציטוטים מסרטים כמו "הקוסם מארץ עוץ" ו-"טיטאניק". כל זה מוצב במסגרת תנועה מתמדת וקדחתנית בין הדמיון הפעיל והמציאות בה פעילויות יומיומיות עם ההורים מהוות נקודת מוצא לדמיון. מצד אחד קשה שלא להתפעל מהקצב המסחרר והחיבורים המהירים. מצד שני זהו מפגן של דמיון תאגידי והוא מבוסס בעיקרו על מיחזור ועטיפה מחדש.

     

    זהו הצד הראשון של המשוואה. פנטזיה על עולם ילדות טהור, נטול תחרות על תשומת הלב של ההורים. לתוך העולם הזה עומד להגיע תינוק. אך כאן יכנס המרכיב העלילתי הקונספירטיבי-מטריקסי, התינוקות הם בעצם מוצרים תאגידים שנוצרים במפעל תינוקות שמיימי. השוק של התינוקות נמצא במגמת ירידה בגלל שיש מוצר מתחרה – גורי כלבים חמודים – שגוזלים את משאב הרגש המוגבל שיש לזוגות הורים. לכן נדרשת פעולה דרסטית מצד תאגיד התינוקות.

     

    הקטע המוצלח שמוקרן בזמן כותרות הפתיחה, חושף את הצופים למנגנון המתוחכם המניע את התינוקות במערכת הייצור השמימית שממנה הם מגיעים לזרועות הוריהם. רשת מורכבת ובוהקת מלובן של פסים נעים ארוכים ופתלתלים, מגלשות אינסופיות שעליהן מחליקים התינוקות המבולבלים, מכונות מיון המפרידות בין זכרים ונקבות, מכשירים שאוחזים, מפדרים את ישבנם של התינוקות, מדגדגים אותם עם נוצה ותוקעים מוצץ בפיהם. לצלילי Cheek To Cheek בביצועו של פרד אסטר נדמה כי כל זה הוא סוג של הומאז' לנאמברים המפוארים של הכוריאוגרף הקולנועי בזבי ברקלי.

     

    למשולש של טים ושני הוריו (ג'ימי קימל ו-ליסה קודרו / לירון ברנס ו- הדר שחף-מעיין) נכנס בייבי בוס (אלק בולדווין / חיים זנאתי). תינוק לבוש בחליפה שנשלח מטעם התאגיד לזהות ולנטרל את מקור האיום העסקי על שוק התינוקות. הוא מבוגר ממראו ומתנהל כאיש עסקים מחושב שלוגם כוסות אספרסו, אך נשאר בגוף של תינוק בזכות שתיית פורמולה מיוחדת של חלב (רק פרט אחד בשלל אלמנטים קריפיים שיצוצו במהלך הסרט). תשומת הלב שהוקדשה רק לטים עוברת לתינוק ומתסכלת את הילד עד בלי די. זאת עד שטים מגלה כי התינוק יודע לדבר, ונחשפת הסיבה להגעתו לזרועות הוריו.

     

    לכאורה הסרט מוביל את צופיו הצעירים אל המסרים "הנכונים". להורים יש מספיק אהבה. טים יוכל, במתכונת סרטי "באדי מובי" לצאת להרפתקה שתחשל את הקשר עם התינוק-בוס וכך הלאה. בפועל בתוך המסרים המתקתקים יש הרבה רגעים של הומור מפוקפק ומגמה רעיונית בעייתית לכל אורכו. דמות הבייבי בוס היא גילום מושלם של שילוב של חמוד וציני. השניות קיימת גם ביחס בין "המסרים" המפורשים ואלו שהסרט מקדם בפועל. המפלצת הקפיטליסטית בגוף תינוק היא נקודת המוצא להרפתקה. אנו אמורים לצחוק ולחבב אותו. כשם שאנו אמורים להתפעל מההצגה של עולם חומרני במסגרת בידור תאגידי מושקע.

     


    פורסם לראשונה 09/04/2017 12:24

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים