שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "נמאס לי מהדמעות שלה. זו סתם מניפולציה"
    לא מעט גברים משוכנעים שנשים משתמשות בדמעות כדי לעורר בהם רגשות אשמה, וזה בעיקר מכעיס אותם. האם הם צודקים? ברור שדמעות הן סוג של תקשורת, אבל מה הן באמת מנסות לספר לנו? ד"ר אורן חסון עם המחקרים

    "עזוב", אמר לי שדרן הרדיו שראיין אותי לפני מספר שנים. "הרי ברור שזאת מניפולציה! כאשר היא בוכה ועושה את עצמה מסכנה, היא מצפה שאני אעשה את מה שהיא רוצה, ואני לא נופל בפח הזה". הראיון התקיים בעקבות פרסום של מאמר שלי על משמעות הדמעות כתקשורת, בעת עבודתי כחוקר נלווה באוניברסיטת תל אביב. לדעתו של השדר שותפים לא מעט גברים, המשוכנעים שהאישה משתמשת בכלי רגשי "לא לגיטימי" כמו דמעות, כדי לעורר בהם רגשות אשמה, וזה בעיקר מכעיס אותם. האם הם צודקים? ברור שדמעות הן תקשורת, אבל מה דמעות באמת אומרות?

     

    מספר מחקרים פורסמו בשנים האחרונות על דמעות רגשיות - דמעות שנובעות מהצפה רגשית, בניגוד לדמעות רפלקסיביות שנועדו להגן על העין מפני גירוי פיזי או כימי. יש לומר: דמעות רגשיות קיימות רק בקרב בני האדם, ואינן נוצרות אלא בעת הצפה של רגשות מסוימים. בהתאם, שחקני קולנוע או תיאטרון שרוצים להזיל דמעות ולא רוצים להשתמש בגירוי כימי כמו בצל, נעזרים בשיטת המשחק של סטניסלבסקי שאומרת: כדי לשחק נכון, יש להעלות בזיכרון רגע בחיים שיציף את הרגשות שרלוונטיים לסיטואציה.

    צר לי שאת בוכה אבל זה לא מרשים אותי (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    צר לי שאת בוכה אבל זה לא מרשים אותי(צילום: Shutterstock)
     

    מחקר חדש של שלושה פסיכולוגים חברתיים הולנדיים שנערך בשנת 2016, בדק מה מרגיש אדם כשהוא רואה אדם אחר דומע. המחקר הראה שאנחנו תופסים אנשים שעיניהם דומעות כאנשים חמים, אבל גם כאנשים בעלי יכולת התמודדות נמוכה. מחקר קודם, של פרוביין האמריקאי, הראה שאנשים מזהים טוב יותר הבעת פנים של עצב כאשר היא מכילה דמעות. שילוב המרכיבים הללו נראה כמסר מורכב למדי, אבל אולי יהיה קל יחסית להבין את תוצאות המחקרים האלה אם נזכור את מגוון המצבים שבהם אנשים בוכים.

     

    בשלבי החיים הראשונים שלנו כילדים דמעות באות לידי ביטוי כאשר כואב לנו, כאשר אנחנו נפגעים או נעלבים, או במצבים של תסכול. כאשר אנחנו מתבגרים, עינינו מוצפות בדמעות רגשיות גם במצבים אחרים, כמו בעת אמפתיה למצוקה של אחרים, גאווה בהצלחה יוצאת דופן שלנו או של קרובים לנו, או בעת פגישה מרגשת עם אנשים יקרים לנו. זהו המרכיב החם. במצבים של צער או אבל מתקיימים שני המרכיבים הללו גם יחד, כאשר החיבור הרגשי (החם) והמצוקה (האבל) מתערבבים זה בזה.

     

    מחקר בולט אחר על דמעות הוא של קבוצה בראשותו של פרופסור סובל במכון ויצמן. מחקר זה עסק בהשפעות הכימיות של הדמעות של נשים על גברים. במחקר זה התגלה שגברים מגיבים פיזיולוגית להרחת דמעות בירידה של רמת הטסטוסטרון והחשק המיני. איזה צורך של הנשים, כשהן מוצפות רגשית, משרת את התגובה הזו? במה זה משרת את הגברים? האם זו התגובה הגברית למניפולציה של הנשים?

    נמצא שגברים ונשים מגיבים להרחת הדמעות בירידה בטסטוסטרון (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    נמצא שגברים ונשים מגיבים להרחת הדמעות בירידה בטסטוסטרון(צילום: Shutterstock)

    להבין את הדמעות

    הפתרון להבנת הדמעות אמור להיות כפוף לעקרונות התקשורת הלא מילולית, ואלו נחקרו רבות בעולם החי דווקא. חוקרים של תקשורת בעלי חיים שאלו את עצמם מהו המסר ההכרחי שעובר, לאיזה צורך, ואיך הוא שומר על אמינות (ולכן שורד כתקשורת)?

     

    כאשר דמעות מציפות את עינינו, העובדה הוודאית בכל תנאי היא שהן מערפלות את הראייה. כאשר אדם נמצא במתקפה או במגננה, הוא זקוק לראייה צלולה וחדה שתעזור לו לעשות זאת כראוי. לעומת זאת, אדם שעיניו דומעות מעביר במודע או שלא במודע מסר שיכולות ההתקפה והמגננה שלו נפגעו. מכאן שהמידע המשותף לכל המצבים שבהם צפות דמעות רגשיות הוא של הורדת מגננות, שמבטאת וויתור על נכונות לתקוף או להתגונן. אלו תכונות שאפשר לראות בעולם החי הן במחוות של כניעה, והן במחוות של ידידות.

     

    כאשר מדובר באירוע אלים, דמעות הן מסר לא מילולי של כניעה. כשהן מגבילות את היכולת להגן או לתקוף, הן אומרות באופן מדויק את הדבר הבא: "אני נכנע, ולכן פורש מהמאבק. ניצחת ואני מוותר לך, רק תפסיק לפגוע בי עוד". בילדים, דמעות מלוות לעיתים קרובות גם בבכי בקול רם, שאינו אלא בקשה לעזרה מכל מי שיהיה מוכן לעזור: ההורים, הגננת או החברים. עם זאת, הסיבה לדמעות של מצוקה, כבר בילדים קטנים, אינה רק כאב פיזי, אלא גם מצבים של מצוקה נפשית, תסכול וחוסר אונים. זהו מרכיב חוסר היכולת להתמודד שאנחנו מזהים באדם שעיניו מוצפות בדמעות.

    בילדות בכי הוא סימן למצוקה, תסכול וחוסר אונים (צילום: ShutterStock) (צילום: ShutterStock)
    בילדות בכי הוא סימן למצוקה, תסכול וחוסר אונים(צילום: ShutterStock)
     

    אלא שבני אדם מוצפים רגשית ודומעים, עם בכי בקול או בלעדיו, לא רק במצבי מצוקה, אלא גם במצבים "חמים". כלומר, במצבים חברתיים שבהם יש חיבור נפשי עמוק. חישבו על פגישות בשדה התעופה לאחר פרידה של שנים; על טקס הכרה בהישג יוצא דופן שלכם או של אדם קרוב לכם כשלבכם מוצף בגאווה; על אמפתיה וחמלה בעת מצוקה של אדם קרוב; או כאשר אתם שומעים סיפור נוגע ללב (כולל צפייה בסרט שמדמה מצבים חברתיים ממשיים). במצבים החברתיים האלה, "החמים", דמעות ממשיכות לשרת את אותו תפקיד תקשורתי שממחיש את הסרת המגננות. הסרת המגננות בעזרת דמעות מצביעה על אמון הדדי ועל אכפתיות, לא פחות מאשר על קרבה פיזית וחיבוק.

     

    אז אם אתה והיא מדברים ועיניה שטופות דמעות, פירוש הדבר הוא שהיא הורידה את ההגנות שלה. למה? לפעמים בגלל תסכול מכך שהיא לא הצליחה לחדור את ההתנגדות והמגננות שלך, ולפעמים מההבנה שהיא כבר לא תצליח להשיג משהו שהיא רצתה. לפעמים בגלל שהיא משתפת אותך בחוויה טובה, או אולי בחוויה רעה שהיתה לה. כשאתה, בתגובה, מרים את ההגנות שלך, אתה מתקשח רגשית ומסרב לקבל בהבנה את הקושי או הצורך שלה.

     

    הבחירה לעשות את ההפך, כלומר, להסיר הגנות, אינה מחייבת אותך לדמוע ולבכות ביחד איתה. הסרת ההגנות שלך תוכל להתבטא בהקשבה ובהבנה לצורך שלה, ולא בהכרח ב"כניעה" לרצונה. הבנה אינה בהכרח הסכמה. היא דורשת סבלנות ורצון לעזור, להקל ולהסביר, והיא יכולה להתבטא בחיבוק של קרבה. האם בכי עדיין יכול להיות מניפולטיבי? בהחלט כן, בדיוק כשם שייתכן שהתפרצות של כעס וצעקות היא מניפולציה. המטרה בשני המקרים היא להשיג משהו שרוצים כנגד התנגדות. יש מי שלמד, אולי כבר מילדות, שהעצמת האכזבה, הפגיעה והעלבון, והחצנת הרגשות והתגובות הנלוות להם כמו: חרדה, בכי או כעס, יכולות להיות מתוגמלות היטב. לעיתים קרובות זה מתפתח על חשבון הניסיון לרכוש כלים תקשורתיים אחרים, יעילים יותר.

     

    אלא שפעמים רבות דמעות רגשיות הן באמת לא יותר מאשר מתן פורקן לרגשות שיש להן לגיטימציה מלאה. אז אולי יהיה לך קשה להוריד את ההגנות ולקבל את הלגיטימציה הזו, אם אתה משוכנע שהתוצאה היחידה של הסרת ההגנות שלך תהיה לעשות משהו שאתה לא רוצה. וזה לא יהיה לך קל אם אין לך כוח "להיכנס למצב הרוח השלילי" שלה, ואתה פשוט רוצה להוציא אותה מזה, או אם אתה מרגיש שאין לך יכולת להכיל את ההצפה הרגשית שלה. ובעיקר, יהיה לך קשה אם אין לך סבלנות. אבל לפעמים זו דווקא המגבלה שלך. דווקא בגלל שקשה לך, סבלנות היא עדות לאהבה.

     

    כולנו נבחנים כל הזמן, ואולי אתה לא צריך לפחד מהמבחן הזה של הסבלנות שלך. פעמים רבות, דווקא הסבלנות שלך, בהיותה עדות לרצון הטוב שלך, היא זו שתאפשר לה לקבל את עמדתך. סבלנות יכולה להיות כלי תקשורתי יעיל לא פחות מדמעות.

     

    בהצלחה!

     

    ד"ר אורן חסון, טיפול זוגי ופרטני.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Shutterstock
    מה היא מנסה לשדר לו בבכי הזה?
    צילום: Shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים