ביקורת סרט: "באמאשל'ך" - איימי שומר וגולדי הון, ביאסתן

15 שנה חלפו מאז נצפתה גולדי הון בסרט ("לא דופקות חשבון" מ-2002), ולא לגמרי ברור מה היה בתסריט של "באמאשל'ך" ("Snatched") שגרם לה לשוב מפרישתה ולהיעתר להופיע בסרט הזה לצדה של איימי שומר.

הרעיון של יחסי אם-בת בעייתיים שנחתמים מקץ 90 דקות לא מצחיקות במיוחד בהפיכתן לחברות-הכי-טובות, הולם סרט שיוצא לקראת יום האם באמריקה. ואכן, התסריט של קייטי דיפולד ("מכסחות השדים") מציע מהתלה שמרנית שעניינה שיקומם של יחסים אלה מתוך קונטקסט גזעני ומתנשא. כל מה שצעירות לבנות חסרות ביטחון צריכות לשם כך הוא לחסל כמה קולומביאנים אכזריים ופרימיטיביים - והדרך לקירוב לבבות בין האם ובתה מובטחת.

שומר והון. סרט ליום האם האמריקני

בעיה אחרת היא איימי שומר, שאמנם ממותגת כ"קומיקאית-עם-הפה-הכי-מלוכלך-בסביבה", אבל הפעם חושפת רק את צדה הוולגרי. אישיותה הקומית המעצבנת ונטולת החן משולבת כאן עם דימויים נשים נלעגים ושמרנות אובססיבית. שומר הקולנית מדמה שהיא מייצגת איזושהי חריפות פמיניסטית, ואולם הופעתה בסרט הזה מעידה על כך שהפרסונה ההמונית שלה אינה אלא העמדת פנים פוליטית.

שומר מגלמת צעירה ניו-יורקרית שבתחילת הסרט מפוטרת מעבודתה ונזרקת על ידי החבר הרוקיסט שלה, פחות או יותר מאותה סיבה - היא מרוכזת יתר-על-המידה בעצמה. תוכניתה לנסוע לחופשה זוגית לאקוודור משתבשת, ומכיוון שלא ניתן להזדכות על הכרטיסים היא פונה בייאושה לאמה הגרושה והדאגנית (הון) שאיכשהו מתרצה.

מה שיכול להעיד על הכיוון שאליו תלך חופשת הרווקות הוא הרגע שבו גולדי יורקת את משקה קבלת הפנים שמוצע לה במלון המפואר באקוודור, אחרי שנדמה לה שהיא שומעת "שפיך לווייתן" במקום "welcome". ואכן, כאשר שומר סבורה שפגשה שם את גבר חלומותיה, מתברר שהוא אינו אלא משת"פ של כנופיית פושעים קולומביאנית שחוטפת את השתיים למדינה השכנה (הצילומים בפועל נערכו בהוואי).

הן מצליחות אמנם להימלט (אחרי ששומר מחסלת בטעות שניים מחוטפיה), ומוצאות עצמן לבדן בג'ונגלים של האמזונס, נרדפות על ידי ראש הכנופיה האכזר (הקטור מורגדו) ואנשיו. במקביל עוקב הסרט אחר ניסיונותיו של אחיה התמהוני והאגורפובי של שומר (אייק ברינהולץ) לפעול למען הצלתן של אחותו ואמו, כמו גם אחר צמד מטיילות לסביות, שאחת מהן כרתה לעצמה את הלשון (וונדה סייקס וג'ואן קיוזק), המשתתפות במבצע החילוץ. האם זה מצחיק? תלוי מה יחסכם לסצנה שבה רופא מקומי מפתה תולעת מעיים ענקית המקננת בבטנה של שומר בעזרת נתח בשר נא.

עוד ביקורות קולנוע:

"תחושה של סוף"

"קינג ארתור: אגדת החרב"

"המתקפה"

בשנות ה-70 וה-80 ניתן היה לדמיין את ג'ין וויילדר וריצ'רד פריור מככבים בגרסה גברית של הקומדיה הזו. כפי שיעידו "קו הכסף", "שיגעון על תנאי" ו"לא ראיתי, לא שמעתי", הכימיה בין השניים האלה הייתה הרבה יותר מוצלחת מאשר זו שלא ממש קיימת בין שומר והון. באופן משונה, מישהו גם ביים את הסרט הזה, ג'ונתן לוין (הדרמה הקומית המוערכת "50/50"), אבל גם הוא, כמו כמעט כל אחד כאן, אינו משקיע מאמץ מיוחד בחומר הירוד שהועמד לרשותו. כריסטופר מלוני ("חוק וסדר: מדור מיוחד") משעשע למדיי כמין אינדיאנה ג'ונס פאתטי, אבל הוא מעניק לסרט רגעי חסד מועטים בלבד לפני היעלמותו. 

הון הייתה בעברה קומיקאית משעשעת בעלת חוש תזמון מוצלח ועיני עגל תואמות ("תרגיל לבלשית מתחילה" בכיכובה היה ונותר אחת הקומדיות האמריקניות המוצלחות של שנות ה-70), אך דבר מכישרונה לא שרד אל הסרט הזה. כך יוצא שהדמות הסימפטית ביותר בסרט הוא דווקא ברון הפשע הקולומביאני, שנחישותו לחסל את אמא-גולדי ובתה מעוררת הזדהות אצל הצופה המוצא את חברתן של השתיים בלתי נסבלת בעליל.