שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לעבור טיפולי פוריות ולצאת מהם מחוזקים
    תופתעו לגלות שהקשר הזוגי דווקא מתחזק במהלך טיפולי הפוריות, אבל לא אצל כולם. המוסכמות, הציפיות והלחצים עלולים להשפיע לרעה על הזוגיות שלכם, אולם שיחות, דיבורים ותמיכה הדדית, יאפשרו לכם לצלוח את התקופה המורכבת הזאת בשלום
    יוני ויונית (השמות בדויים כמובן) הגיעו אלי לטיפול כשנה לאחר לידת ילד בהפריית מבחנה (IVF). יונית היתה פגיעה וכועסת, יורה חצים לכל עבר, ויוני בעיקר הסתגר, אך גם דאג להגיב מפעם לפעם בירי מדויק שגרם לה להתפרצות. כל החוטים הוליכו אל תפקוד זוגי לקוי בעת תהליך טיפול הפוריות הממושך שבו, כבר בתחילתו, יוני היה נדרש לקיים יחסי מין בתאריכים ובשעות מוגדרים, בהמשכו לספק זרע לשיבוח והזרעה כי הזרע שלו היה קצת "חלש". אבל זה לא מסתכם רק בזה: במשך כל התהליך נאלץ יוני להתמודד עם פרצי סערת הרגשות שלה, תוצר של הוספת ההורמונים כדי לספק ביציות.

     

    הוא התקשה לעמוד לשרותה של אשתו "על פי פקודה", להגיע בזמן לתת את הזרע שלו או להתמודד עם הפגיעוּת ועם העוצמה הרגשית שלה. הם הוסיפו להגיע לעוד שלוש פגישות סוערות מאד, ונפרדו ממני וזה מזו זמן קצר לאחריהן. זרעי המפץ הגדול הזה נזרעו ונבטו עוד לפני טיפולי הפוריות, אבל זובלו והושקו היטב במהלך הטיפולים עצמם, ולא טופלו בזמן.

    טיפולי פוריות מגדילים את הפגיעות והעוצמה הרגשית (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    טיפולי פוריות מגדילים את הפגיעות והעוצמה הרגשית(צילום: Shutterstock)
     

    טיפולי פוריות יוצרים לחץ על בני הזוג, וקל להסיק מכך שהם מעלים את הסיכון לחיכוכים ולמריבות. אלא שמחקרים מצביעים על כך שיוני ויונית הם דווקא החריגים שבסטטיסטיקה. הקשר הזוגי של זוגות רבים דווקא מתחזק בעקבות טיפולי הפוריות, ובעיקר כאשר התהליך מסתיים בתוך לא יותר מאשר שנה או שנתיים. יותר מכך: מדדי האושר מצביעים על כך שבתהליך רגיל של כניסה להריון, זוגות שמתחילים את הקשר ברמה גבוהה של אושר, חווים ירידה ברמת האושר בשנתיים הראשונות שלאחר לידת הילד הראשון, עם חזרה לרמה "נורמלית" לאחר מכן.

     

    מתברר שאצל זוגות שילדם נולד בעקבות טיפולי פוריות, הירידה בשביעות הרצון מהקשר הזוגי לאחר הלידה מתונה יותר, והקשר המיני שלהם טוב יותר מאשר אצל זוגות אחרים. המחקרים משייכים זאת להירתמות למשימה המשותפת בעת התהליך הטיפולי, שרק מחזקת את הקשר הזוגי. יתכן שאפשר לשייך זאת גם לתחושת ההישג שלאחר המאמץ יוצא הדופן.

     

    בישראל סופגים משני העולמות

    אז מי הם החריגים? התשובה המובנת מאליה היא שלא כולם בנויים באותה מתכונת. זוגות שונים זה מזה ביכולת ההכלה וביכולת ההתנהלות בעת לחץ, ולכן זוגות שמתקשים גם כך להתמודד עם אכזבות ועם אי הסכמות, יגיבו קשה יותר ללחץ הנובע מטיפולי הפוריות. אלא שיש גם תשובה נוספת וחשובה ששווה התייחסות, ומגיעה מתחום הפסיכולוגיה החברתית. תשובה זו מסבירה את השונות שבין הזוגות - לא רק בשל אופי שונה, אלא גם בשל הבדלים ברקע התרבותי שמשפיעים על מוסכמות ותדמית חברתית.

     

    מלכתחילה, זוג שמגלה שיש לו בעיית פוריות חווה תחושת אי צדק ותחושת כישלון. מתברר שתחושת הכישלון משמעותית יותר במדינות מתפתחות מאשר במדינות מפותחות. הקשר, כך טוענים המחקרים, הוא הסטיגמה. הציפייה במדינות מתפתחות היא שזוג יביא ילדים לעולם די בסמוך לנישואיו. במדינות אלה, פוריות היא סימן להצלחה זוגית ולהליכה בתלם. במדינות מפותחות, לעומתן, כאשר מספר הילדים הממוצע למשפחה נע בין ילד לשניים או פחות, זוג שאין לו ילדים אינו "מסומן" חברתית. זאת בניגוד לחברות מתפתחות שבהן זוג חסר ילדים לא רק מוגדר כפגום, אלא גם חשוף ובולט לעין.

     

    אנחנו, בישראל, סופגים משני העולמות. מצד אחד, הטכנולוגיה של טיפולי פוריות זמינה, והיא יעילה ומסובסדת מעבר למה שמקובל במדינות מפותחות אחרות. מצד שני, ממוצע הילדים למשפחה עומד על כמעט שלושה ילדים. הצפי להבאת ילדים הוא נורמה, כאשר לכל קבוצה אתנית ודתית הנורמה שלה למספר הילדים הרצוי. החדירה לפרטיות של הזוג בחברה הישראלית דומה יותר לזו של מדינות מתפתחות מאשר לזו של מדינות אירופאיות מערביות, והקשר המשפחתי ההדוק, והציפיות של האמא, מצד הגבר ומצד האישה גם יחד, מוסיפים על הזוג לחץ ניכר.

     

    הלחץ גובר עוד יותר בשל הנטייה לעשות ההשוואה לחברות ולנשים אחרות בנות אותו גיל, ובעיקר כלפי אלו ש"הצליחו". שילוב הציפייה החברתית ליותר מילד אחד עם המודעות לשעון הביולוגי, מגבירים את הלחץ על נשים יותר מאשר על גברים. בשל כך, ומשום שמחזור הפוריות תלוי בפיזיולוגיה של האישה, האישה הופכת בטיפולי הפוריות להיות "משימתית" יותר מאשר הגבר, מה שמערער לפעמים גברים שמתקשים להתמודד עם איבוד השליטה בקצב התנהלות העניינים. אגב, גם כאשר הסיבה לאי הפוריות היא "גברית", כלומר זרע שתפקודו לקוי, נשים הן אלו שמטופלות בהורמונים, ונשים הן אלו שהתהליכים מתרחשים בתוכן והלחץ הרגשי עליהן מתעצם.

    תהליך לא פשוט. הפריית מבחנה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    תהליך לא פשוט. הפריית מבחנה(צילום: shutterstock)
     

    הגילוי שיש לזוג קשיים בפריון דורש עיבוד וזמן הסתגלות להכרה בבעיה. לאחר מכן, אחת ההשפעות הפסיכולוגיות המשמעותיות ביותר היא אי הודאות וחוסר הביטחון המתפתחים דווקא מההבנה שיש יותר מפתרון אחד. טיפולי פוריות הם אחד הפתרונות ובדרך גם כלל הראשון שפונים אליו, כי פתרון כזה, אם יצליח, משמר היטב את השאיפות הראשוניות והבסיסיות של הזוג. אלא שככל שהטיפולים מתארכים ללא הצלחה, מתחזקת המודעות לאפשרויות הנוספות, שהחשש מהן גדול.

     

    האפשרות הראשונה היא להחליט להישאר ללא ילדים. זוג בגרמניה או בדנמרק שמחליט שלא להביא ילדים לעולם בעקבות מספר טיפולי פוריות שנכשל, לא יהיה בולט בחריגתו מהמוסכמות החברתיות, ויהיה לו קל יותר, יחסית, לחיות בשלום עם היותו זוג חסר ילדים. בארץ, זוגות נרתעים מפתרון שכזה. האפשרות השנייה היא לחפש פתרונות גנטיים אחרים, כמו תרומת זרע או ביצית, או להחליט לאמץ ילד. האפשרות השלישית היא להיפרד ולנסות מחדש עם בן זוג אחר. אף אחד מהפתרונות האלה אינו אידיאלי, ועצם קיומם מכניס הרבה מאוד מתח לחיי הזוג.

     

    התמודדות מבוססת משמעות

    זוג שנדרש לטיפולי פוריות נוטה לתת כתף ולהתמודד ביחד עם המשימה. מתברר שההצלחה בכך רבה יותר כאשר הגבר מצליח להתגבר על הנטייה המקובלת אצל גברים, ובמקום להרחיק מעצמו את הבעיה ולהסתיר אותה, הוא מדבר עליה עם בת זוגו באופן פתוח. בריחה, הימנעות והסתרה גבריים עומדים בקנה אחד עם התערערות הקשר הזוגי בעת טיפולי פוריות.

     

    נשים, לעומת זאת, צריכות ללמוד להתמודד עם תחושת האשם, כי גם אם הסיבה לאי הפוריות היא גברית, התהליך שמצליח או לא מצליח מתחולל הרי בגופן. הן צריכות להתמודד גם עם העובדה הלא פשוטה לכשעצמה, שהן הראשונות לדעת שתהליך לא הצליח, ושהן אלו שצריכות לבשר על כך לבני זוגן.

     

    מה שעוזר לנשים בעת התהליך המורכב והמייגע הזה הוא "התמודדות מבוססת משמעות", שכוללת הערכה מחודשת וחיובית בכל שלב, התמקדות בפתרון בעיות, ושמירה על התקווה שנובעת מהאמונה בדרך, מהאמון בבן הזוג, וגם זו שמסתייעת באמונות דתיות ורוחניות. התמיכה של בן הזוג והאהבה שלו ברגעים הקשים, כולל ההכלה של תגובות טבעיות כחרדה, דיכאון וייאוש לאחר כל מחזור פריון שלא צלח, הם עזר בלתי יסולא בפז עבור האישה. בנוסף, נמצא שהן לגברים והן ולנשים, קבוצות תמיכה הן כלי עזר חשוב. במילים אחרות - הפתיחות, השיחה והתמיכה המקצועית והחברתית, הכרחיות לחיזוק הזוגיות בתנאים הלא פשוטים האלה, ואחר-כך גם להורות טובה.

     

    ד"ר אורן חסון, טיפול זוגי ופרטני.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Shutterstock
    תמיכה והכלה יעזרו לכם לעבור את התקופה הזאת בשלום
    צילום: Shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים