שתף קטע נבחר

שבתות וחגים בודדים: תלמידי הפנימיות שאין להם לאן ללכת

עבור חלק מהילדים ובני הנוער שחיים בפנימיות, סופי השבוע והחופשות שבהם המוסד פועל באופן מצומצם או סגור, הם זמנים של חוסר אונים ומצוקה. חניכה: "בתור ילדת פנימייה התביישתי לומר שאין לי היכן לעשות שבתות"

 

 

נייר עמדה שפורסם בשבוע שעבר חושף את עדויותיהם של חניכי פנימיות משרד הרווחה ומשרד החינוך - ילדים ונערים שמסתובבים בסופי שבוע ובשבתות ברחובות, ענישה באמצעות שלילת דמי כיס והיעדר פתרונות לבוגרי הפנימיות.

 

"אני זוכרת שאני בתור ילדת פנימייה התביישתי לומר שאין לי היכן לעשות שבתות, ולא באמת רציתי לחזור הביתה, אז מה שקרה זה שכל שבת חופשית הייתי מסתובבת בדרום תל אביב עם עוד חברות מהפנימייה. ולפעמים בלילה של יום שישי היינו מנסות לחזור לאזור הפנימייה ונכנסות בשקט לחדרים מבלי שיבחינו בנו. במקרה הגרוע היינו מבלות את כל השבת ברחובות ויצא לנו כמה פעמים לישון בחופי הים", אמרה בעדותה אחת החניכות.

 

"שבתות זה לטייל בין חברים, זה להסתובב בכל הארץ כדי למצוא סידור לינה", אמר נער אחר. "כשהייתי בכיתה י"א הייתי נשאר רק בפנימייה כי עבדתי שם. אבל התחלתי להשתמש בסמים, הגעתי למצב כלכלי גרוע והיה חסר לי כסף כדי לקנות אוכל. הרגשתי שאני לבד, שאין לי תמיכה. הפנימייה זה מה שמחזיק אותי, וכשהגיעו סופי השבוע לא היה מי שיחזיק אותי. זה אלכוהול, סמים ובלאגן".

 

"הייתה לך שיחה עם הצוות שבה אמרת שאין לך לאן לחזור?", שאלה המראיינת, והחניך ענה: "היה שיח כזה, אבל הם הסבירו שבפנימייה אין שבתות, היא סגורה בימי שישי ושבת".

 

אחד המדריכים סיפר בראיונות לנייר העמדה כי "יכול להיות מצב שתלמיד יוצא ביום שישי והוא טרוד, יכול להיות שאין לו לאן ללכת ולפעמים הם הולכים מחוסר בררה למקומות למרות שהם יודעים שהם יכולים להיפגע שם. הפנימייה סגורה ואין מענה. יש כאלה שממש קשה להם בבית וכל מה שאנחנו בונים כאן נהרס כשהם מגיעים הביתה. היה ילד שלא רצה ללכת הביתה, ולא היה לי לאן לשלוח אותו ובסופו של דבר הילד נשלח הביתה".

ארכיון. "מספר מצומצם של ילדים שנמצאים בקצה רצף הסיכון" (צילום: אבי מועלם) (צילום: אבי מועלם)
ארכיון. "מספר מצומצם של ילדים שנמצאים בקצה רצף הסיכון"(צילום: אבי מועלם)

נייר העמדה שנכתב בעבודתן המשותפת של צעירות בוגרות פנימיות מעמותת "מקום", יחד עם הקליניקה לשינוי מדיניות במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, שופך אור על עוד עשרות מקרים כאלו. א', בוגרת פנימייה שערכה חלק מהראיונות האלו, אמרה בראיון לאולפן ynet שאת הסיפורים האלו היא מכירה מקרוב: "יש הרבה אנשים שפשוט הלכו לסבתא או לחברה והיו מאוד מאוד תלויים בקשרים חברתיים. אם אין לי חברה טובה ללכת אליה לשבת, אין לי איפה להיות", היא אמרה והעידה על עצמה: "הרבה מהחברות הזמנתי אליי הביתה בשבתות כי באמת לא היה להן איפה להיות. לפעמים הן הולכות לאיש צוות או למדריך אבל זה לא במסגרת החוק, זה במסגרת 'טובה' שמישהו אחר עושה לך וזו לא הרגשה טובה. המשפחה שלי מאוד חרדית אז בחגים הייתי יכולה לאכול רק בבית מטעמי כשרות, וגם אם רציתי להיות במקום אחר לא יכולתי - רק לפנימייה הרשו לי ללכת, אבל היא הייתה סגורה".

 

דמי הכיס נשללים כאמצעי ענישה

הילדים השוהים בפנימיות זכאים לקבלת דמי כיס, שניתנים גם ככלי חינוכי שמפתח עצמאות והתנהלות כלכלית, וגם כדי לאפשר להם לצרוך שירותים הנחשבים ל"מותרות". אלא שעולה פער בקבלת דמי הכיס בין חניכי הפנימיות שמפעיל משרד הרווחה לאלו של משרד החינוך. בעוד שנער בן 14 יקבל דמי כיס שנתיים של 1,200 שקלים בפנימיות הרווחה, הסכום הממוצע לו יזכה בפנימיות משרד החינוך הוא 300 שקלים. המשמעות היא: 25 שקלים בשבוע.

 

מעדויות החניכים עולה שלעתים נשללים מהם דמי הכיס כאמצעי ענישה. "בענייני כסף, הפנימייה הייתה אמורה לספק לנו כסף כדמי כיס, מה שהתברר בסוף כ-50 שקלים לחודש, כולל נסיעות. אז יש בנות שיוצאות לעבוד בגיל 13 בניקיון, בבייביסיטר, בעבודות מזדמנות ובכל מה שאת יכולה לעשות ללא לימוד מקדים ובגילאים כאלו", העידה א'.

 

"הנתון אולי הכי מדאיג הוא שלא ממש יודעים מה גודל האוכלוסייה שנמצאת בפנימיות אבל בעצם לא יכולה ואין לה לאן לחזור בתקופה של חופשות ושבתות וחגים", אמרה לאולפן ynet עו"ד קרן שמש פרלמוטר, מנהלת הקליניקות המשפטיות במרכז האקדמי למשפט ולעסקים. "בתקופות הללו, הפנימייה עובדת במתכונת מצומצמת או לחילופין סגורה לחלוטין. עבור רוב הילדים זה בסדר, הם חוזרים לבית הוריהם, אבל יש מספר מצומצם של ילדים שנמצאים בקצה רצף הסיכון, שהם בעצם חסרי העורף המשפחתי. לעתים אלו ילדים שהוצאו מכוח צו בית משפט והורחקו מבית הוריהם, ובעצם הפרויקט מראה שיש כאלפיים ילדים שאין להם לאן לחזור, ואין פתרון הולם וראוי ומכבד בתוך מסגרת הפנימיות. יש פנימיות שאכן ערוכות ויש בית חם לילד 365 ימים בשנה, אבל מצאנו הרבה מאוד מקרים שאין כזה".

אחד הנערים סיפר: "שבתות זה לטייל בין חברים" (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
אחד הנערים סיפר: "שבתות זה לטייל בין חברים"(צילום: Shutterstock)

נייר העמדה גם העלה את הצורך בהמשך טיפולם של בוגרי הפנימיות לאחר הגיעם לגיל 18. צורך זה מצא ביטוי גם בדו"ח מבקר המדינה האחרון שפורסם לפני כשבוע ובו ביקורת חריפה על שרשרת ליקויים בהתנהלות הפנימיות. "הליקויים נמצאו לכל אורך התהליך, החל בהשמתם בפנימיות, עבור בזמן שהותם בהן וכלה בחזרתם לקהילה, וכן בכל ההיבטים הקשורים למערך הפנימיות - המענה הטיפולי, השיקום הלימודי, הפיקוח על הפנימיות והכנת החניכים לחייהם העצמאיים לאחר גיל 18", כתב המבקר.

 

ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים נמסר בתגובה: "מערכת הרווחה, ההשמה החוץ הביתית ובכללה מערך החופשות, מסודרת ומעוגנת בתנאי המכרז ובהסכמים. על פי המכרז וההסכם שעליו כל פנימייה חתומה, הפנימייה צריכה להיות פתוחה לטיפול בילדים כל השנה. בכל פנימייה, מתקיימת לפחות קבוצה אחת של ילדים עם עוגן משפחתי חלש, שאינם יכולים לצאת לבתיהם ולשהות בקרב משפחתם (נוהל 2.26).

 

"כל ילד השוהה בפנימייה בצו חוק נוער, טרם שליחתו לביתו, העובדת הסוציאלית של הפנימייה יוצרת קשר עם עו"ס חוק נוער בקהילה ומוודאת את אפשרות שליחתו של הילד לחופשה בבית וכי המשפחה ערוכה לקליטתו. בעשור האחרון, השירות יחד עם המועצה לילדים בסיכוי, פיתחו את תפקיד המשפחה המארחת. קבוצת למידה משותפת לאנשי מקצוע מהפנימיות, ארגונים ציבוריים, המועצה לילדים בסיכוי, מחוז ומטה שירות ילד ונוער, שקדו על פיתוח התורה המקצועית והפיקו מסמך מרשים על מהות תפקיד 'המשפחה המלווה', כאשר המוקד הינו שהמשפחה אינה רק מארחת את חסרי העורף המשפחתי, אלא מהווה מודל משפחתי עם דמויות משמעותיות, המעורבות בחיי הקטין ומלוות אותו לאורך חייו, אף בתום שהותו בפנימייה.

 

"לכן, כיום, מרבית הילדים, שאינם יכולים לצאת לחופשות במשפחתם, יוצאים למשפחה מלווה הקולטת אותם ומלווה אותם במהלך חייהם. בנוסף, כל פנימייה מקיימת מערך הסעות מסודר המלווה את החניך לביתו, או לנקודת מפגש עם הוריו או דמות בוגרת אחראית. אין מצב שבו חניך יוצא לחופשה ואין מסגרת משפחתית המקבלת אותו, או פתרון אחר המוסכם באישור המפקח במקרים חריגים. אם החניך ברח מהפנימייה או מביתו, אז מופעל נוהל ברור בתיאום המשטרה, הפנימייה והמחלקה לשירותים חברתיים לאתרו ולהחזירו למסגרת".

 

לנושא דמי הכיס אמרו במשרד כי: "יש בקובץ הנהלים: 'המעון ופעולותיו', נוהל ברור לגבי מתן דמי כיס (נוהל 2.19). מדובר בזכותו של החניך ועל כן אין אפשרות להטיל עונש ולשלול מהחניך את דמי הכיס המגיעים לו. כשמדווח לנו אירוע מסוג זה, הפיקוח המקצועי מתערב ומגיב בחומרה. בנוסף, וכדי לתת מענה לצעירים בגילאי 25-18, השר חיים כץ יזם והוציא לדרך לאחרונה את פרויקט 'יתד' לצעירים בסיכון, בעלות של כ-100 מיליון שקלים. מדובר ביוזמה חדשה שתספק לראשונה מעטפת שירותים רציפה לצעירים בפיתוח מסוגלות עצמית, סיוע וליווי בהשכלה, תעסוקה, תנאי מחייה נאותים ומענה לצרכים קיומיים. וכל זה על ידי הצמדת מנטור אישי, חונך לחיים, לכל צעיר ולכל צעירה שילווה אותם יד ביד ויתאים עבורם את התכנית לפיתוח עצמי".

 

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "כפרי הנוער והפנימיות החינוכיות מהווים בית עבור התלמידים המתחנכים בהם. דמי הכיס הניתנים לתלמידים נעים בין 300 ל-1,200 שקלים, בהתאם למאפייני התלמיד. בנוסף, התלמידים בכפרי הנוער מקבלים מעטפת חינוכית ושירותים רחבה, הכוללת דמי נסיעות, טיפולי שיניים, שיעורים פרטיים, ספרי לימוד, טיולים, חוגים וכיוצא באלה. יובהר שאין לשלול דמי כיס מתלמיד כאמצעי ענישה. זאת ועוד: בשבתות וחגים, תלמידים חסרי עורף משפחתי הזקוקים לכך נשארים בפנימייה שדואגת לכל הצרכים שלהם, או שהפנימייה דואגת למענה חלופי. כל תלמיד מקבל בכפרי הנוער מענה פרטני, בהתאם למצבו האישי והמשפחתי".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים