עיריית פ"ת חויבה למכור בחזרה קרקע שהפקיעה

לפני כ-20 שנה תכננה העירייה להשתמש בשטח בבעלות פרטית. מאז השתנה ייעוד הקרקע בחזרה למגורים, אבל העירייה לא עמדה בחובתה

עו"ד שמעון חזןפורסם: 31.05.17 , 07:54

בית המשפט לעניינים מנהליים בלוד חייב לאחרונה את עיריית פתח תקווה למכור בחזרה 95 דונם לחברה שממנה הפקיעה אותם לפני יותר מ-20 שנה, במטרה להשתמש בשטח לצורכי ציבור. מאז השתנה הייעוד של הקרקע בחזרה למגורים, והשופטת ורדה מרוז קבעה שהעירייה ניסתה להתחמק מחובתה החוקית למכור בחזרה את השטח.

לפי העתירה שהוגשה בשנה שעברה, ב-1996 הפקיעה העירייה מחברת "ירון ישעיהו בע"מ" את הקרקע בעקבות תוכנית לשינוי הייעוד ממגורים לשטח ציבורי (תמורת הקרקע העניקה העירייה לעותרת קרקע חלופית בשכונה שלימים הפכה יוקרתית). עד 2003 לא נעשה דבר ב-95 הדונמים, והעירייה החליטה להחזיר את הייעוד המקורי ולמכור אותם. במצב כזה, לפי סעיף 195 (2) לחוק התכנון והבנייה, מחויבת העירייה לתת לבעלים המקורי זכות קדימה לרכוש את הקרקע, וכך היא אכן פעלה.

נדל"ן

אופס, שכחנו: כך איבדה דלית אל-כרמל 5 דונם

עו"ד כנרת שמיר מסיקה

ב-1988 רכשה המועצה המקומית שטח ששימש אותה כמזבלה, אולם לא רשמה אותו על שמה. הבעלים המקורי ניצל זאת ומכר את השטח בשנית

אופס, שכחנו: כך איבדה דלית אל-כרמל 5 דונם

החל מ-2004 התנהל בינה לבין החברה מו"מ שארך לא פחות מ-10 שנים, ולבסוף גובש הסכם שנחתם על ידי העותרת בתחילת 2014, אך בסופו של דבר לא נחתם על ידי העירייה זו הודיעה כי מועצת העיר לא אישרה את המכירה והחליטה לשנות שוב את ייעוד הקרקע לצורכי ציבור.

החברה עתרה לבית המשפט בטענה שהעירייה הפרה את חובתה כלפיה ולמעשה התנהלה מולה בחוסר תום לב. לדבריה, העירייה לא יכולה להתנות את תוקף ההסכם באישור מועצת העיר ובכך לרוקן מתוכן את הוראת החוק המחייבת אותה למכור לה את הקרקע.

מנגד, העירייה טענה כי משהחליטה לשנות את הייעוד בחזרה לציבורי היא לא כבולה להוראת החוק, וציינה שההחלטה באה על רקע מחסור חמור בשטחים ציבוריים בעיר. היא הוסיפה שאישור מועצת העיר להסכם אינו טכני אלא מהותי, ותוקפו של ההסכם תלוי בו.

אבל השופטת ורדה מרוז החליטה לקבל את העתירה והורתה על השלמת הליך המכירה. לאחר שסקרה את השתלשלות האירועים לאורך התקופה היא קבעה שמאחר שכיום ייעוד הקרקע הוא למגורים, החוק מחייב את העירייה למכור את הקרקע לעותרת (רק אם העותרת מעוניינת בכך כמובן).

השופטת הבהירה כי החלטתה העקרונית של המועצה לשנות את הייעוד בחזרה לצורכי ציבור לא יכולה לסכל את המכירה שעה שאין בידיה תכנית קונקרטית לשינוי ייעוד.

בהקשר זה צוין בפסק הדין כי החלטת מועצת העיר בנושא "התקבלה בחופזה" ומתוך מטרה למנוע את המכירה, ובכל מקרה, למועצה אין סמכות לקבל החלטה הסותרת את הוראות החוק.

יתרה מכך, השופטת מרוז קבעה שגם בהיבט החוזי העירייה לא יכולה לחזור בה מהמכירה "בחלוף שנים של הידברות בהן היו לעירייה אין ספור הזדמנויות לחזור בה".