שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    היועמ"ש נגד הגבלת עתירות לבג"ץ: "לבצר את כוחו של העליון"

    בטקס הפרישה של אליקים רובינשטיין הביע היועץ אביחי מנדלבליט התנגדות להצעה שמקדם הליכוד להגביל את זכות העמידה בעתירות לבג"ץ, שמשמעותו הגבלת הגשת עתירות: "אעשה הכול כדי לשמור על כוחו של בית המשפט העליון". רובינשטיין מסר את פסק דינו האחרון: "יורחב שטח מחיה של אסירים"

    היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הודיע כי יתנגד להצעת החוק להגבלת זכות העמידה בעתירות לבג"ץ, שמשמעותו הגבלת הגשת עתירות. "צריך לבצר את כוחו של בית המשפט העליון ואעשה הכול כדי לשמור עליו", אמר היום (ג') מנדלבליט לפני תחילת הטקס לכבודו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין שפורש מכס השיפוט.

    "צריך לבצר את כוחו של בית המשפט העליון". מנדלבליט (צילום: אוהד צויגנברג) (צילום: אוהד צויגנברג)
    "צריך לבצר את כוחו של בית המשפט העליון". מנדלבליט(צילום: אוהד צויגנברג)

    הצעת החוק קובעת כי עתירה לבג"ץ תוגש רק על-ידי ארגון או אדם שהנזק מושא העתירה שנגרם או שעלול להיגרם הוא להם באופן אישי. הצעת החוק מקודמת על-ידי הליכוד מתוך כוונה להגביל את ארגוני השמאל הפונים לבג"ץ ומבקשים לפנות קרקעות ביהודה ושומרון, דוגמת המאחז עמונה, שפונה בתחילת חודש פברואר השנה בעקבות עתירה שהוגשה ויצרה מהומה פוליטית בימין. הצעת החוק היא למעשה תיקון לחוק יסוד: השפיטה - המבקש להגביל ולצמצם משמעותית את זכות העמידה של עותרים. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בישיבת ראשי הקואליציה ביום ראשון כי הוא יבחן את הצעת החוק.

    השופט אליקים רובינשטיין, היום (צילום: אוהד צויגנברג) (צילום: אוהד צויגנברג)
    השופט אליקים רובינשטיין, היום(צילום: אוהד צויגנברג)

    רובינשטיין, שחוגג היום יום הולדת 70, הספיק ב-13 שנות כהונתו לפסול את הקווים הנפרדים באוטובוסים, לבטל את מתווה הגז ולעסוק בנושא גיור. לפני כחצי שנה שכל רובינשטיין את בתו הבכורה שרי ז"ל שנפטרה אחרי מחלה ממושכת. עם זאת, למחרת השבעה התייצב כהרגלו בבית המשפט העליון. הוא לא הסכים להיעדר אפילו רגע אחד נוסף מכס השיפוט, והסביר שאין מקום לגרום עינוי דין לאף מתדיין או להעמיס תיקים על עמיתיו השופטים.

     

    את טקס הפרישה באולם ג' בבית המשפט העליון פתח רובינשטיין בהקראת פסק הדין האחרון שלו, אשר עוסק במרחב מחיה של אסירי שב"ס: "שטח המחיה לאסיר עומד על 3.1 מ"ר. הגענו למסקנה שהשטח הזה איננו עולה בקנה מידה עם טובת המדינה להבטחת הזכות לקיום בכבוד". בפסק הדין נקבע שבתוך 18 חודשים יעמוד מרחב המחיה הראוי יעמוד על 4 מ"ר.

     

    "אני בהתרגשות עמוקה", אמר רובינשטיין בנאום שנשא לרגל פרישתו. "היום מסתיים פרק משמעותי בהיפרדי מביהמ"ש העליון, שהיה ביתי ב-13 השנים האחרונות. תודה לרעייתי מרים שהולכת עמי 40 שנה", הוסיף.

     

    "בימים אלה ימלאו 40 שנה לשיחת טלפון ממשה דיין שביקשני לבוא למשרד החוץ", אמר רובינשטיין. "עבדתי במחיצת מנהיגים חשובים של המדינה ואמנה רק חלק מהם דוגמת משה דיין, מנחם בגין, יצחק רבין ואריאל שרון. הם היו שונים, אבל איחדה אותם אהבת המולדת".

     

    רובינשטיין הבהיר: "עלינו לשמור על המדינה מכל משמר. ביהמ"ש העליון הוא חלק חשוב בחוסן הלאומי - מערכת מקצועית לתפארת מדינת ישראל, גם אם אינה מושלמת. ביהמ"ש זוכה לקיטונות וביקורת, לעיתים לגיטימית, ופעמים רבות לא ראויה".

     

    נאור: "עילוי", שקד: "דרכו התאפיינה בסגנון יהודי טוב"

    שרת המשפטים איילת שקד נפרדה גם היא מרובינשטיין בטקס: "דרכו השיפוטית התאפיינה מאז ומעולם בסגנון יהודי טוב. אפשר לומר כי סיפור חייו המרתק שזור בנבכי הסיפור הציוני המופלא. בקריירה הארוכה שלו נכח בצמתים חשובים שאין כמעט אנשים בישראל שזכו לשרת בכל התפקידים האלו יחד. יהיה זה בלתי אפשרי להתאימו לתבניות צרות ומקובלות. השופט מעולם לא ראה סתירה בין היותו יהודי דתי ובין היותו ציוני". שקד התייחסה בדבריה למותה של בתו של רובינשטיין, ואמרה לו בקול רועד: "צר לי כי בתך לא נמצאת כאן ביום זה". גם רובינשטיין עצמו מחה דמעה.

    "תיקי האימוץ מדירים שינה מעינינו, הם אולי הקשים שבהכרעות השיפוטיות". השופט רובינשטיין (צילום: אוהד צויגנברג) (צילום: אוהד צויגנברג)
    "תיקי האימוץ מדירים שינה מעינינו, הם אולי הקשים שבהכרעות השיפוטיות". השופט רובינשטיין(צילום: אוהד צויגנברג)
     

    גם נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור נשאה דברים מרגשים וסיפרה על היכרותה רבת השנים עם רובינשטיין. "אני חשה צער עם פרישתו של אלי. אנחנו מכירים קרוב ל-45 שנה. רעייתו מרים ואני חלקנו חדר קטנטן בפרקליטות המדינה ודרכינו הצטלבו כשכיהנו בביהמ"ש המחוזי בירושלים ונפגשנו כאן בביהמ"ש העליון. ישבנו יחד במאות הרכבים".

     

    נאור הוסיפה: "רובינשטיין תמיד נתפש בעיניי כעילוי והפרידה קשה. אלי שופט מעולה, רודף צדק ומחפש תמיד את דרך הפשרה. ניסיונו העשיר היה לנו לנכס. לפעמים נשמעת הטענה ששופטים חובשי כיפה הם שמרנים, אבל למדתי תמיד על ניסיונות תיוג אלו שהם אינם ריאליים. במקרים לא מעטים לא ניתן לחזות מראש את פסק הדין כיוון שהשופט פוסק לפי מיטב הכרתו את הדין והדין נגזר מהעובדות".

     

    על הפרידה מרובינשטיין אמר היועץ מנדלבליט: "אנחנו שמחים בשמחתו שהוא יוצא לחופשי, למרות שאני בטוח שהוא עוד יתרום הרבה למדינה. אין סיכוי שהוא ינוח. מצד שני כולנו מתגעגעים אליו כבר וצריכים אותו, יש ייחודיות בשילוב בין אוהב אדם ואוהב הארץ - משהו שהוא הרבה יותר משופט. כל הזמן קיבלתי ממנו עצות ותמיד היינו בקשר".

     

    הפסיקות וההחלטות הקשות

    ההחלטות הקשות ביותר, לדברי רובינשטיין, היו בתיקי אימוץ. אחד המקרים הקשים שהובאו להכרעת הרכב שופטים שבו השתתף נגע בקטין שנמסר לאימוץ שעה שזהותו של אביו הביולוגי לא הייתה ידועה, אולם בהמשך חזר האב לתמונה וביקש לקבל את בנו. רובינשטיין היה שותף לדעת הרוב שבצעד נדיר ביטלה את הכרזתו של הקטין כבר אימוץ. רובינשטיין תיאר את הרגשתו נוכח ההכרעה הקשה וכתב כי "מדי תקופה באים לפנינו תיקי אימוץ שעל ההכרעה בהם נזדמן לי לומר בעבר כי 'זו קשה עליי כקריעת ים סוף, בחינת אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי, בין פטיש לסדן, בין צור לחלמיש'. תיקים אלה, וארשה לעצמי לדבר בהקשר זה גם בשם חבריי, מדירים שינה מעינינו, והם אולי הקשים שבהכרעות השיפוטיות. תיק זה מבליט זאת שבעתיים. דומה שלא היה כמותו שהדיר שינה מעיניי. אין לכחד, אין נביא בעירו, ואיש מאיתנו אינו יודע מה יוליד יום. מדי פעם אתה סבור כי הגעת לקשה-מכל-קשה".

     

    את שנות לימודיו עשה רובינשטיין בבתי ספר דתיים בתל-אביב. ב-1972, אחרי התמחות בפרקליטות המדינה, בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובמשרד הביטחון, הוא הוסמך כעורך דין. רובינשטיין עבד בלשכת היועץ המשפטי למערכת הביטחון כששר הביטחון היה משה דיין. בין השנים 1977–1986 עבד במשרד החוץ כעוזר שר החוץ וסמנכ"ל, כיועץ משפטי למשרד החוץ בתקופת כהונת משה דיין ולאחר מכן כציר ישראל בוושינגטון. בתקופה זו התרחשה אחת הטראומות הגדולות שלו: ראשי הממשלה דאז יצחק שמיר ושמעון פרס הורו למנוע מג'ונתן פולארד להימלט לשגרירות ישראל בוושינגטון ולמצוא בה מקלט - צעד שעליו נודע לרובינשטיין רק לאחר מעשה. פולארד נתפס על ידי אנשי ביטחון אמריקנים, הורשע בריגול ונכלא לשנים רבות. רובינשטיין עסק שנים - וביוזמתו - במאמץ לשחרור פולארד, שלא עלה יפה. אבל המאמץ לשחרור רעייתו הראשונה אן פולארד הצליח.

     

    במהלך הקרייה המשפטית שלו זכה רובינשטיין להשתתף במו”מ לשלום עם מצרים בקמפ דיוויד ב-1978, להיות בין הדנים עם מצרים על נורמליזציה ואוטונומיה ולשמש כאחראי ליישום חוזה השלום. בהמשך השתתף גם במו"מ עם לבנון ובמו"מ לשיתוף פעולה אסטרטגי עם ארה"ב.

    רובינשטיין נותן את תוצאות הבחירות ב-2013 לנשיא פרס (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    רובינשטיין נותן את תוצאות הבחירות ב-2013 לנשיא פרס(צילום: גיל יוחנן)

    בין השנים 1994-1986 כיהן רובינשטיין כמזכיר הממשלה תחת ראשי הממשלה יצחק שמיר ויצחק רבין. ב-1995 מונה לשופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ושנתיים אחר כך, בעקבות פרשת בר-און חברון, נקרא לשמש כיועץ המשפטי לממשלה, תפקיד שמילא במשך שש שנים.

     

    שנות כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה היו סוערות. פרשה רדפה פרשה, ולקראת פרישתו נהג לומר כי "דרוש אדם שפוי לתפקיד, אך רק משוגע ייקח אותו". בין השאר עסק בפרשת המתנות וההובלות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפרשת העמותות של אהוד ברק, בפרשת האי היווני ובפרשת הנשיא עזר ויצמן ואדוארד סרוסי.

     

    רובינשטיין היה היועץ המשפטי לממשלה הראשון שהביע בפני בית המשפט עמדה ליברלית ביחס לנושא הזכות למות בכבוד. אף שהוא איש דתי מאוד, הוא קבע כי כאשר חולה מסרב בדעה צלולה לטיפול מציל חיים - לא חלה על הרופא חובה משפטית לטפל בו, ולפיכך רופא שיעמוד מנגד לא יהיה צפוי לאישום בגין גרימת מוות או הריגה.

     

    עזיבתו את משרד המשפטים לוותה באקורד צורם כשקבע כי יש להדיח את ראש אגף החקירות במשטרה דאז, משה מזרחי, שלקה לדעתו ב"להיטות יתר" בהפעלת סמכותו בהאזנות הסתר בחקירות שניהל, בין השאר נגד הח"כ דאז אביגדור ליברמן. רובינשטיין ניצב אז כמעט לבדו מול פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל ויועציה, שסברו כי בשם המלחמה בשחיתות הציבורית יש להחליק את הסיפור הזה.

     

    ב-2004 מונה רובינשטיין לשופט בבית המשפט העליון. בכל שנות כהונתו דגל בשוויון, דו-קיום וסובלנות כלפי ערביי ישראל. כך למשל, כשעמיתו סלים ג'ובראן סירב לשיר את "התקווה" בטקס בבית הנשיא, מיהר רובינשטיין לצאת להגנתו. בעתירה נגד קווי האוטובוסים לחרדים "מהדרין" שהפעילו אגד ודן ובהם הונהגה הפרדה בין נשים וגברים, קבע רובינשטיין כי מדובר במתכונת בלתי חוקית. כמו כן, בבג"ץ שעסק במתווה הגז תמך רובינשטיין בדעת הרוב שפסלה את פסקת חוסר היציבות, וחייבה את הממשלה להימנע במשך עשר שנים מלעשות שינויי רגולציה במשק הגז.

     

    מורן אזולאי השתתפה בהכנת הידיעה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים