ביקורת סרט: "טופאק" - מתחמק מהדרמה הגדולה

סיפור חייו הקצרים והסוערים של הראפר השחור טופאק אמארו שאקור זכה למספר רב של התייחסויות קולנועיות. לפחות 14 סרטים תיעודיים נוצרו אודותיו אחרי מותו. שניים מהם, "ביגי וטופאק" (2002) ו"טופאק: התנקשות" (2007) מבקשים לשפוך אור על תעלומת הירצחו בגיל 25, ודמותו מופיעה בעוד חמישה סרטים עלילתיים. הוא עצמו הופיע במספר סרטים, בהם דרמת הפשע "Juice" מ-1992 ו"צדק פואטי" (1993) של הבמאי השחור החשוב ג'ון סינגלטון (שגם היה הבמאי המיועד של הסרט שיסוקר פה).

"טופאק". הטרדות מצד האף.בי.איי

עתה, 21 שנה אחרי הרצח שמעולם לא פוענח, הוא זוכה לביוגרפיה קולנועית - "טופאק: All Eyez on Me" - ששמה כשם אלבומו הרביעי והאחרון שיצא בחייו. מתבקש להשוות בין סרט זה לבין "Straight outta Compton" מ-2015, שעסק אף הוא בסצנת הגנגסטא-ראפ דרך סיפורה של להקת "NWA", אך השוואה זו אינה עושה חסד עם הסרט שלפנינו.

הסרט נפתח בראיון עיתונאי שנערך עם טופאק (בגילומו של דמיטריוס שיפ ג'וניור) בעודו מרצה עונש מאסר על תקיפה מינית. זהו סיפור המסגרת שממנו אנו עוברים אל ילדותו של הראפר. אמו (דאנאיי גורירה מ"המתים המהלכים") היא פעילה ב"פנתרים השחורים" ואביו המאמץ, שהעניק לו את שמו, הוא מיליטנט החבר בצבא השחרור השחור. האם וילדיה מוצאים עצמם מושא להטרדות חוזרות ונשנות של האף.בי.איי - כולם, ללא יוצא מן הכלל, לבנים - המבקשים ללכוד את האב. פרק זה בחייו של טופאק כולל לימודי משחק וחברות הדוקה עם ג'יידה פינקט (קאט גרהאם), לימים גברת וויל סמית.

עוד ביקורות קולנוע:

"בציר ראשון"

"חיבור פשוט"

"הפנים האחרונות"

עיקר הסרט מתמקד בקריירת ההיפ-הופ שלו בחברת התקליטים "דת' רואו". הסתבכויותיו עם החוק הופכות לחלק בלתי נפרד מההצלחה שלו: הוא יורה ופוצע שני שוטרים מוסווים שתוקפים צעיר שחור ברחוב, מואשם כאמור בתקיפתה המינית של צעירה בחדר מלון בו שהה, נשדד ונורה חמש פעמים בכניסה לאולפן הקלטות, ובעיקר מוצג בסרט כקורבן של מערכת משטרתית ומשפטית לבנה, גזענית ואדישה. נוכחותו הסמכותית והמאיימת של שוג נייט (דומיניק אל. סנטנה), המפיק המוזיקלי והבעלים-שותף של "דת' רואו", אינה מספיקה כדי להציג את הלייבל הזה במלוא מורכבותו וחשיבותו.

בעייתו הגדולה של "All Eyez on Me" טמונה בהיותו ביוגרפיה מסורתית שמנסה לכסות כמה שיותר פרקים בחייו של טופאק, מבלי להקדיש לאף לא אחד מהם תשומת לב מיוחדת. התוצאה נדמית כמו שיטוט בערך ויקיפדיה, מבלי שמשמעותו התרבותית והמוזיקלית של שאקור תבלוט בצורה מניחה את הדעת. תמיהה מיוחדת מעלה הבחירה הנרטיבית במסגרת של ראיון דווקא: אין להכרעה הזו כל ערך דרמטי, וממילא בשלב כלשהו היא נזנחת לטובת מעקב אחר המשך קורות חייו של הראפר עם שחרורו מהכלא.

אכן, נדמה שהבמאי בני בוּם, שלזכותו נזקפים קליפים של סנופ דוג ופיפטי סנט כמו גם כמה סרטי פעולה זניחים, העדיף לחמוק מהתמודדות עם הסוגיה המאתגרת באמת: מי עמד מאחורי הרצח של טופאק ב-7 בספטמבר 1996, בלאס וגאס, שעה שנסע יחד עם שוג נייט. סרטו התיעודי של ניק ברומפילד, "ביגי וטופאק" שהוזכר כבר, יותר מאשר רומז שהאיש שאחראי לכך - כמו גם לחיסולו של הראפר ביגי סמולס חצי שנה מאוחר יותר - היה נייט עצמו.

כסרט הראשון שמעמיד במרכזו את דמותו של טופאק, אין בהכרח סיבה להידרש לתאוריות קונספירציה מהסוג שמזין את סרטו של ברומפילד. לפני כחודשיים, אגב, מן הסתם בתזמון הקשור ליציאת הסרט, הצביע נייט על אשתו לשעבר ועל בכיר ב"דת' רואו" כמי שאחראים לרצח - לטענתו, השניים תכננו למעשה לחסל אותו עצמו במטרה להשתלט על החברה.

ואולם, לו היה סיפור הרצח מניע את הסרט ולא ראיון עיתונאי שרירותי - ניתן אולי היה לזהות בו פוטנציאל דרמטי נפיץ. חיסרון אחר נעוץ בעיצוב דמותו של טופאק שנדמית חד-מימדית - חמום מוח, תמים, ותמיד קורבן של נסיבות ושל צבע עורו (סצנה בסיום משפט האונס שבה הוא מוחה בפני השופט הלבן על שמעולם לא הישיר אליו מבט - נענית, איך לא, בהתעלמותו המוחלטת של השופט ממנו).

האם "All Eyez on Me" מיועד למעריציו הרבים של טופאק? קשה לומר שהסרט מעצב את דמותו באופן מעניין במיוחד, ואם דמיטריוס שיפ (שזוהי הופעתו הקולנועית הראשונה) אינו מצליח לסחוף אותנו - דומה שאין זו בהכרח אשמתו. מי שאינו בקיא בסיפורו של טופאק, לא יצליח להבין מהצפייה בסרט אודותיו מה בדיוק היה בו שהפך אותו לאייקון תרבותי ולמוקד של מוזיקת ההיפ-הופ. דמותו ראויה להרבה יותר מסרט קורקטי ויבשושי זה.