שתף קטע נבחר

פינת קרליבך: הרבי שהפחיד את הרבנים

הוא היה הראשון שיצא בשליחות חב"ד עם 13 זוגות תפילין - אך הורחק מהתנועה עקב הליבראליות שלו. קירב רבבות היפים ליהדות והתחבר עם בוב דילן - אך ספג ביקורת על התנהלותו עם נשים. בביוגרפיה מקיפה ראשונה על רבי שלמה קרליבך מנסה ד"ר נתן אופיר לחשוף את הסוד שמאחורי הרב שזכה להכרה מגזרית רק אחרי מותו

"השליחות הראשונה שלו עם 13 זוגות תפילין למסצ'וסטס פתחה את מסעו היהודי על ידי אדמו"רי חב"ד" (צילום: אורות) (צילום: אורות)
"השליחות הראשונה שלו עם 13 זוגות תפילין למסצ'וסטס פתחה את מסעו היהודי על ידי אדמו"רי חב"ד"(צילום: אורות)
 

מה כבר לא נכתב על שלמה קרליבך? קראו לו “הרבי המרקד”, "הרב של ההיפים", "הרב הניו-אייג'י הראשון" ומאות סיפורים, אגדות, וכתבות נרקמו סביבו. בחייו הוציא הרב קרליבך כ-27 אלבומים, הופיע בכ-4,000 קונצרטים, והשפיע על עשרות-אלפי יהודים ברחבי העולם, עד עצם היום הזה – עם מאות "מנייני קרליבך".

 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

 

ובכל זאת, רק כיום מתפרסם לראשונה חיבור ביוגרפי שיטתי ומחקרי על האיש שנפטר לפני 23 שנים ("הרב שלמה קרליבך", הוצאת "ידיעות ספרים"). ד"ר נתן אופיר (אופנבכר), פילוסוף ומומחה לאנגלית אקדמית, הונע למחקר רק בעקבות חסיד מובהק של קרליבך, בנו שלו, מנחם.

 

עוד תרבות בערוץ היהדות:

 

"הלכתי לראות את רבי שלמה באירוע בשנת 1992 עם בני מנחם", הוא נזכר. "פגשנו אותו במסדרון בית הכנסת בבית-אל ורבי שלמה עצר והעניק למנחם בן ה-11 ברכה מיוחדת. הברכה עשתה עליו רושם רב, וברבות השנים הוא גדל והיה לחסיד קרליבך. כאשר נולד למנחם בן הוא קרא לו הוד שלמה, בעקבות חלום שבו פגש את רב שלמה שר את 'ממקומך' בהוד והדר מופלאים".

 

ברבות השנים והמאמרים הבין אופיר כי הגיע הזמן להוציא מסמך מסודר סביב האיש שהשפיע על חייהם של רבים כל כך: "באחד הכנסים סיפרתי שבאתרי דייטים דתיים נוצרה קטגוריה חדשה: 'קרליבכי'".  

 

 

כדי להוכיח את טענתו, נרשם הד"ר בעצמו לאתרי היכרויות, וביקש מן המשתתפים המעוניינים בכך לתת רשימת תכונות ההופכות אותם ל'קרליבכים', והופתע מההיענות. על הדרך, באותו הניסוי, מצא אופיר שחי אז בגפו את רעייתו הנוכחית – חנה לאה, לה נישא לפני שנתיים. והגם שאופיר ואשתו לא מגדירים עצמם כחסידי קרליבך, הם לא שוכחים לו את מופע השדכנות.

 

השליח הראשון של חב"ד

אז מי היה האיש שהשפיע על כל כך הרבה אנשים בחייו, ועל מספר רב יותר לאחר מותו? שלמה קרליבך נולד להוריו עם אחיו התאום, הרב אליהו חיים, בשנת 1925 בברלין. שהיה בן 14 היגרה המשפחה לניו-יורק, וקרליבך הצעיר החל את לימודיו ב'מתיבתא תורה ודעת' הליטאית, ומשם לישיבת לייקווד המפורסמת, בראשות הרב אהרן קוטלר, שבה למד כשש שנים.

 

"הוא היה אומר: 'צריך לרדת ולהציל דור שלם של צעירים וצעירות יהודים, והביקורת עלי היא ברמת הלק על הציפורניים'". ד"ר נתן אופיר ()
"הוא היה אומר: 'צריך לרדת ולהציל דור שלם של צעירים וצעירות יהודים, והביקורת עלי היא ברמת הלק על הציפורניים'". ד"ר נתן אופיר

 

בשנת 1949 הגיע עם אחיו לחצר הרבי מחב"ד הקודם – הריי"ץ (יוסף יצחק שניאורסון) שהותיר עליו רושם עמוק. שלמה הצעיר פנה אליו, ביקש ממנו הכוונה רוחנית, והפך לשליחו האישי ברחבי ארצות הברית על מנת לקרב יהודים.

 

שנה לאחר מכן נפטר הריי"ץ, ותחתיו מונה חתנו, רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי האחרון. קרליבך הפך לאחד האנשים הקרובים ביותר לרבי, ועד שנת 1954 פעל מטעמו בהפצת התורה, קירוב והצלת נשמות אבודות בכל רחבי העולם.

 

"אנשים לא יודעים, אבל ביחד עם חברו ר' זלמן שחטר-שלומי הוא היה חלוץ תנועת התשובה במאה הקודמת. השליחות הראשונה שלו עם 13 זוגות תפילין למסצ'וסטס פתחה את מסעו היהודי על ידי אדמו"רי חב"ד, והיא למעשה 'המוסד' הראשון של קירוב רחוקים שהיום נחשב לכל כך טריוויאלי, אך לגמרי בלתי מובן מאליו אז".

 

החסידים נבהלו מהרבי הליבראלי

למרות הקירבה שלו לרבי, וההצלחה הגדולה, נטש קרליבך את חב"ד בשנת 1954 ויצא לפעילות עצמאית. החלוציות שלו כ"מקרב יהודים" עמדה בעוכריו. פעילותו שהתנהלה בתערובת של בנים ובנות שאותם אפילו הביא לחצר חב"ד, קוממה עליו את החסידים שאף התלוננו עליו לרבי, ובשלב מסויים אפילו איימו עליו בגזירת זקנו.

 

קרליבך מצדו לא הבין את הביקורת: "רבי שלמה פחד מהלכות שירחיקו את הצעירים", אופיר מספר. "הוא היה אומר: 'צריך לרדת ולהציל דור שלם של צעירים וצעירות יהודים, והביקורת עליי היא ברמת הלק על הציפורניים'".

 

קרליבך יצא, אם כן, לדרך עצמאית ובמקביל פצח בקריירה מוזיקלית. הוא הוציא שני תקליטים – "הנשמה לך" ו"ברכי נפשי" - שהפכו מיד ללהיטים. היו אלה ראשית שנות ה-60, וילדי הפרחים שלטו ברחובות אמריקה. אחד ממעוזי הבוהמה האנטי-מימסדית היה גריניץ' וילג' שבמנהטן, לשם הגיע רב שלמה ופגש שלושה חברים: בוב דילן, ג'וני מיטשל ופיט סיגֵר.

 

ההיפים החסידים עם הצינגלה

אחרי שהופיעו יחדיו בפסטיבלים של "שלום ואהבה", הוזמן קרליבך לפסטיבל למוזיקת פולק באוניברסיטת ברקלי: "זה היה אירוע מכונן מבחינתו של רב שלמה. אז הוא הכיר שיש לו שליחות וייעוד לקרב את דור ההיפים בקליפורניה", מספר החוקר. "הרבי הזמין את ההיפים להגיע אל בית הכנסת שבו התפלל בליל שבת. הוא חשב שיבואו מניין אנשים, ולפתע הגיעו יותר מאלפיים איש".

 

ד"ר אופיר שמקדיש לתקופת "השלום והאהבה" פרק שלם, מספר כי קרליבך ביקש "לגלות את ניצוצות הקדושה" של "ההיפים הקדושים", ובשנת 1968 הקים את "בית אהבה ותפילה" כאלטרנטיבה יהודית לעשרות הקומונות בסן פרנסיסקו, העיר שמאות-אלפי הצעירים חגגו בה "קיץ של אהבה".

 

הבית של רבי שלמה משך אליו אלפי צעירים בבמשך עשור, והוא קיים בו התוועדויות חסידיות, שירה מסביב לנרות וחוויות אקסטטיות. בדרכים יצירתיות הוא הצליח לפשר בין ערכי החופש והאהבה ההיפיים – להלכה היהודית, כאשר אפילו הטבילה במקווה פורשה כטקס חדשני להיטהרות.

 

מצד שני, אופיר מספר כי במרתף הבית נוסדה "מחתרת" שכללה צעירים שעישנו סמים, אבל ר' שלמה שהיה עסוק מדי, לא תמיד נכח במקום. באותן השנים הפך לאחד המורים הרוחניים הגדולים בתנועה ההיפית, ונוצרה תחרות סמויה אך ידידותית בינו למורה הודי-רוחני בשם סוואמי סאטצ'יטאננדה שאותו העריצו מאות-אלפי צעירים.

 

"כשהתחיל רב שלמה לנגן ולספר סיפורים, הרגיש סוואמי שחסידיו נוטשים אותו, ושאל את הרב, 'האם אתה מנסה לקחת ממני את התלמידים שלי?' ר' שלמה השיב לו: 'אני רק מנסה להזמין אותם לשוב הביתה'".

 

ובבית של קרליבך היו מוזיקה וחוויות אקסטטיות לצד "ניאו-חסידיות" עם השפעות מחסידויות שונות כמו אמשינוב, חב"ד, ברסלב ופיאסנצה, שכללו את ההיבטים של החסידות - נגינה, דביקות ו"טיש" - רק במסגרת מודרנית יותר, עם גבולות נוקשים פחות. כך לילות שלמים רקדו ושרו או צעירים וצעירות ומצאו את היהדות שלהם.

 

ביקורת לא סמויה

ההצלחה הכבירה של הרב קרליבך בקרב ההיפים, ומאוחר יותר בפינות מרכזיות ונידחות בכל רחבי העולם היהודי, לא עברה בלי ביקורת שעלתה עד כה בעיקר בפרסומים בלתי רשמיים. בספר, כמסמך מחקרי, מייחד אופיר פרק שלם לנושא: ההתנגדות לפעילות קירוב מעורבת בין המגדרים, ואף הטענות בדבר היחס הליברלי שלו לנשים, שכללו נשיקות וחיבוקים.

 

 

"זה היה הפרק הקשה ביותר לכתיבה מבחינתי", אופיר מספר, "אבל לא יכולתי להתעלם ממנו. הנושא עולה שוב ושוב, והחסידים כמו גם המבקרים רוצים לדעת מה קרה, לטוב ולרע".

 

לצד זאת מבקש אופיר להדגיש: "אחרי כל האמור, אין ספק שעוצמה אדירה של נתינה ואהבה דחפה את רבי שלמה במשך כל ימי חייו. על המכתבים שלו היה חותם: 'שלמה בן פסיא, המשוגע מרוב אהבה לכל יהודי, משוגע מרוב אהבה לירושלים, וברוב שיגעון, עדיין מאוהב בכל העולם'".

 

"חבר קדוש שלי"

באחד הפרקים מופיע סיפור מאפיין: היה זה באחד מביקוריו בבית הכלא במדינת ניו-יורק. קרליבך כדרכו נכנס לכל תא לחבק ולנשק כל אסיר. כשפנה לעזוב, החל לרדוף אחריו אסיר שחור גדל-מידות שפניו מצולקות. "ראביי, ראביי", קרליבך ענה: "כן, חבר קדוש שלי?" האסיר השחור פרץ בבכי ואמר: "אף פעם לא חיבקו אותי, אתה הראשון. אם היו מחבקים אותי כך לפני 10 שנים, לא הייתי יושב פה היום".

 

"האהבה הזו", מסביר אופיר, "היא שהניעה את האיש הכל כך מיוחד הזה להיות אחד מגדולי האישים שהצליחו לנגוע ביהודים וגם בגויים במקומות הנידחים ביותר. מהפעילות בברית המועצות עם ההמנון 'עם ישראל חי', ועד למסע שלו עם הגיטרה בבתי החולים אחרי מלחמת יום הכיפורים. מעריכת חופות לתשושי לב ונפש, ועד לריקון כיסיו ממש מכל דולר שהיה לו לכל נצרך".

 

מכאן כנראה גם מגיעה ההצעה המרתקת שלו בשנת 1977 לראש הממשלה דאז, מנחם בגין, ערב ביקורו של סאדאת בארץ, להביא אלפי היפים שילוו את הנשיא המצרי משדה התעופה לכנסת. "אפשר להגיד שזה נאיבי", מסכם אופיר, "אבל זה היה רב שלמה, וזה מה שמושך את כל האנשים אז וגם היום, מתוך רצון לחדש את האהבה הטבעית הזו".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים