שתף קטע נבחר

פיפ"א 18: הסקירה

אחד המשחקים להם מצפים רבבות גיימרים בעולם הוא הגרסה החדשה של פיפ"א. גרסה 18 נחתה על שולחננו ואביתר כהן משתף אתכם בחוויות החדשות-ישנות שלו. סקירה

פיפ"א הוא ללא ספק אחד ממשחקי המחשב המצופים והנמכרים ביותר בכל שנה וגרסה 18 הושקה לפני מספר שבועות ועוררה ציפייה גבוהה. ודי בצדק אם יורשה לי. אם נתחיל בסוג של שורה התחתונה, כמו פיפ"א 17, גם פיפ"א 18 הוא משחק מצוין. על אף הדמיון הרב ביניהם שבא לידי ביטוי באותו סגנון תפריט, באותן ליגות וקבוצות, ובאותם מצבי משחק, בכל זאת קיימים מספר הבדלים.

 

 

נתחיל במסע של אלכס האנטר, The Journey, אליו נחשפנו לראשונה בפיפ"א 17, בו התחלנו קריירה עם שחקן צעיר ומבטיח בשם אלכס האנטר, בדרך להיות השחקן הטוב בעולם.

 

המשחק מתחיל ברחובות ריו בברזיל שם מסתובב אלכס עם חברו הכדורגלן דני ווילאמס, איתו שיחק בהשאלה בליגה האנגלית השנייה. במהלך הסיור שלהם ברחובות הצבעוניים של ריו דה ז'נרו, הם מגיעים למגרש קט רגל ומשחקים שם עם הילדים שלוש על שלוש. מצב משחק הזה מעניין וכיפי.

 

מתרועע עם כוכבי עבר (צילום מסך) (צילום מסך)
מתרועע עם כוכבי עבר(צילום מסך)

 

לתומי חשבתי שתהיה קיימת אפשרות לשחק קט רגל גם מחוץ למסע, אבל אחרי שעברתי על כל התפריט הבנתי שזה לא קיים, וחבל.

 

מעבר לכך, הסיפור של אלכס האנטר בעונה הנוכחית הוא מעניין ומלא בפרטים. לעיתים הסיפורים נראים קצת מופרכים כמו זה שאלכס מגלה לפתע שיש לו אחות חורגת אמריקאית בת 16 שלא ידע על קיומה, שגם היא במקרה משחקת כדורגל, ויוצא לנו אפילו לשחק משחק אחד בתור הדמות שלה בהופעת הבכורה שלה בנבחרת ארה"ב לנשים.

 

ממשיכים את המסע מ-FIFA17 (צילום מסך) (צילום מסך)
ממשיכים את המסע מ-FIFA17(צילום מסך)

 

אבל היא לא היחידה. במהלך העונה, דני ווילאמס החבר של אלכס ומי שהחליף אותו בקבוצה אותה הוא עזב (במקרה שלי אברטון), נקלע למשבר ולא מצליח להביא את הכישרון שלו לידי ביטוי. המשחק מאפשר לנו להיכנס לנעליים של דני למשך שישה משחקים ולהציל את הקריירה שלו, בסיום נקבל קלף של דני ווילאמס לאולטימט טים. קיימת אפשרות גם לא לקבל את המשימה ולתת לקריירה שלו להיכשל, הבחירה בידכם.

 

על אף שמאוד נהניתי מהמסע עם אלכס האנטר, היו כמה רגעים מתסכלים כמו יותר מדי קטעי וידאו ארוכים ולא הכרחיים לעלילה, אבל מנגד היה גם ממש כיף להיתקל באגדות כדורגל שעליהן גדלתי כמו ריו פרדיננד ותיירי הנרי שמשתתפים בג'ורני, ואפילו מקבלים כרטיס השאלה שלהם לאולטימט טים בסיום המשחק. בסך הכל עצם האפשרות למשחק יחיד עם עלילה במשחק ספורט מבורכת ואני סקרן לדעת לאן הם יקחו את דמותו של אלכס האנטר בפיפ"א 19.

 

שלוש על שלוש במגרש קט רגל (צילום מסך) (צילום מסך)
שלוש על שלוש במגרש קט רגל(צילום מסך)

 

תוספת מבורכת נוספת היא החילופים המהירים. במהלך המשחק באזור הדקה ה-60, תקפוץ חלונית קטנה שתציע למי שמשחק, להחליף שחקן מסוים בשחקן אחר. השחקן שיוצע לכם להחליף יהיה לרוב שחקן עייף, מוצהב או פצוע. ניתן גם לקבוע מראש מה יהיו החילופים המוצעים ואפשר גם לבטל לחלוטין את האופציה הזו. היתרון בחילופים המהירים הוא שהם חוסכים זמן כך שבמקום לעצור, להיכנס לתפריט ולהחליף שחקן, הכל נעשה בלחיצה אחת קטנה.

 

זה גם יתרון למי שלפעמים שוקע במשחק ושוכח לעשות חילופים. החיסרון היחיד במצב הזה הוא שלפעמים המשחק מציע להחליף שחקנים בעמדות שונות כמו להחליף קשר ימני בקשר הגנתי, או הצעה להחליף שחקן הרכב חשוב מבלי שהוא עייף או שיש איזו סיבה מוצדקת להחליף אותו. אבל עדיין זו תוספת טובה ומבורכת.

 

הקושי במשחק עלה (צילום מסך) (צילום מסך)
הקושי במשחק עלה(צילום מסך)

 

שינוי נוסף מגיע מכיוון האיצטדיונים והקהל. לראשונה ניתן להבחין באנשים אינדיבידואלים בתוך הקהל. אז נכון שרוב הדמויות נראות מאולתרות ודומות, וגם המחוות והתנועות שלהן דומות, אבל עצם ההחלטה לעבור תוך כדי המשחק לקהל שמגיב בהתאם היא מעניינת, כמו גם סוג האיצטדיון שבו משחקים.

 

לאיצטדיונים דרום אמריקאים יש סגנון אחר, חם יותר מאשר איצטדיונים באירופה, כר הדשא נראה שונה אם זה בקונפטי על הדשא ואם זה הדשא עצמו, הדגלים ביציע, התופים והשירים שמגיעים מהיציע, כל אלו מוסיפים מאוד לאווירת המשחק.

 

רררררררונאלדו! (צילום מסך) (צילום מסך)
רררררררונאלדו!(צילום מסך)

 

לאחר תלונות רבות שהגיעו בפיפ"א 17 על הקלות שבה הההגנות נפרצות, החליטו יוצרי המשחק השנה להעלות את דרגת הקושי ולשנות את סגנון המשחק. תנועות השחקנים הרבה יותר ריאליסטיות ויש קושי גדול יותר להניע כדור ולסכל את התקפות היריב, זה רלוונטי גם למשחק מול המחשב וגם למשחק מול חברים. דבר אחרון שהייתי רוצה לגעת בו הוא מצב הקריירה כמאמן בפיפ"א 18. מלבד זה שהכניסו קטעי וידאו אינטראקטיביים שמופיעים כאשר מחליטים להחתים שחקן חדש, אין הבדלים מהותיים ומצב הקריירה, שמנסה ללכת על הקו הדק בין פיפ"א לפוטבול מנג'ר, נשאר בעיקר מסורבל ולא מזמין כמו המשחק פוטבול מנג'ר, שמאפשר אינטראקציה עמוקה יותר עם השחקנים, עם התקשורת ועם ההתנהלות הפיננסית במועדון. מהבחינה הזו, למי שמעוניין לאמן קבוצה וירטואלית, פוטבול מנג'ר עדיין תהיה האופציה הטובה יותר.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים