"הילדים שלי בני שלוש והם עוזרים בבית"

אנחנו ההורים מחכים לרגע הנכסף הזה שהילדים יתחילו לעזור בבית ולקחת חלק בכל המטלות המעייפות האלו של לנקות ולסדר את הבית. אצלנו זה התחיל ככה לקראת גיל שלוש. הילדים רוצים לעזור בבית - לתלות ולקפל כביסה. רבים ביניהם מי ישטוף כלים, ורק תנו להם סמרטוט והם יתחילו לנקות כל דבר (ריהוט הגינה שלנו מצוחצח).

כל פעולה כזו שהם עושים יכולה לקחת מלא זמן. תליית כביסה לוקחת חצי שעה במקום חמש דקות, ואחרי שהם שוטפים כלים אני צריך לעבור על כל הכלים שוב. לפעמים אני מוצא את עצמי מתגנב בסתר לתלות כביסה כדי לתקתק את זה, ואוי ואבוי לי אם הם תופסים אותי כשאני תולה בלעדיהם. מתחילות צעקות ובכי - "למה לא קראת לנו... אנחנו רוצים לעזור".

אני משתדל לטפח את המוטיבציה הזו של הילדים לקחת חלק בתפעול הבית ובאמת לשתף אותם בכל מה שאפשר. זה מפתח להם תכונות כאלו גם מחוץ לבית. אני שומע מהגננת שהם רוצים לעזור גם בגן, לנקות את הגן ולחלק תה לילדים האחרים.

לומר שזה קל לשתף תאומים בני שלוש בעבודות הבית - אני לא יכול. זה דורש הרבה שאיפות אוויר עמוקות ומנטרות של "תהיה סבלני, זה תכף מסתיים", " קח את זה ברגוע, כמה זמן זה כבר לוקח לנקות הצפה במטבח משטיפת כלים" או "שטויות, נכבס שוב את הבגדים הנקיים מהמכונה שנזרקו במכוון לחול".

אני חורק שיניים ומציע להם לעזור בכל מצב. אני מאמין שהתפקיד שלנו כהורים הוא לבנות את תחושת המסוגלות של הילדים שלנו, ובנייה של תחושת המסוגלות היא דרך התנסויות והישגים. מניסיון זה הילד בונה את האמונה בעצמו שהוא יכול לבצע פעולה כזו או אחרת. על מנת ללמד ילד להרגיש מסוגלות עצמית גבוהה תפקידנו לתת לו להתנסות בכמה שיותר פעולות.

(צילום: אלבום פרטי)

אתה ממש עוזר לי

חוויות הצלחה בביצוע מטלות יחזקו את תחושת המסוגלות והערך העצמי של הילד, יסייעו לו לפתח אמונה שהוא מסוגל ויכול לעשות מטלות בדיוק כמונו, ההורים שלו.

הרי הילדים צופים בנו כל הזמן, והזמן העיקרי שלנו איתם הוא בבית. לכן הם רואים אותנו מבצעים פעולות של תחזוקת הבית, וזו בעצם הזדמנות לתת להם לעשות את המטלות האלו ולפזר פידבקים חיוביים (להדגיש לפני הילד שההצלחה שלו אינה מקרית אלא נובעת מתוך הפעולה שעשה): "אתה ממש עוזר לי", "הצלחת לשטוף כלים מצוין" ו"אני סומך עליך שתנקה טוב את הכיסאות בגינה". הרעיון הוא לחזק את הביטחון שלהם בעצמם, שידעו שהם מסוגלים לעשות והם עושים טוב.

כשהורים מאמינים בילד שלהם (מאמינים באמת שיצליח), זה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה עבור הילד. היא גורמת לו להתאמץ יותר ולרצות להצליח וגורמת לו לתחושת מסוגלות גבוהה יותר. תחושת מסוגלות עצמית נמוכה מחלישה את הרצון למאמץ ואת המוטיבציה וגוררת מראש מחשבה שלילית.

לטורים הקודמים:

- אב לתאומים: "מרוסק על הספה בתשע בערב"

- כשהאבא טבעוני והילדים רוצים עוגת שוקולד

- נפרד מהילדים בגן ומנסה להסתיר את הדמעות

כדאי להזכיר לילד כל הזמן הצלחות שהיו לו בעבר וכמה שהוא מוכשר, כדי לדרבן אותו להאמין בעצמו שהוא יכול לעשות גם פעולות מורכבות יותר. ככל שהילד יהיה עצמאי יותר, כך הוא ירגיש יותר את תחושת המסוגלות העצמית שלו. התחושה הזו תגרום לו לאגור יותר הצלחות מאשר כישלונות, וכך הוא יבנה לעצמו תחושת מסוגלות עצמית גבוהה יותר לחיים.

התהליך הוא תהליך מעגלי. ההישג בונה את תחושת המסוגלות, ותחושת המסוגלות דוחפת לפעול כדי להשיג. כשהילד מצליח במשימה, הוא מקבל עידוד לחזור על ההתנהגות שהובילה להצלחת המשימה ורמת המסוגלות שלו עולה.

לתת לילד לעשות את המטלות ולהראות לו שסומכים עליו(צילום: אלבום פרטי)

אוסף את האוכל מהריצפה

חיזוקים חיוביים לאורך כל הדרך יחזקו את הדימוי העצמי של הילד, וזה גם כן גלגל - מסוגלות עצמית גבוהה מביאה לדימוי עצמי גבוה, ודימוי עצמי גבוה מוביל להצלחות גדולות יותר. כמובן שגם אם הילד לא הצליח במשהו מסוים, חשוב לתת לו את הביטחון שתמיד אפשר לנסות שוב ושזה חלק מהלמידה. לפעמים לוקח כמה פעמים עד שמצליחים וזה בסדר, וכך מתבצעת למידה.

אני משתדל לתת לילדים להתנסות בכל מה שאני יכול, חורק שיניים וממלמל לעצמי בשקט כל מיני משפטי מוטיבציה כשאני אוסף מהרצפה את האוכל של הכלב שהם שפכו, מקפל את אותה כביסה כמה פעמים וסוחט סמרטוטים ספוגי מים כשאני מנסה לייבש את הרצפה בזמן שהם שוטפים כלים. והכול כפול, אל תשכחו - יש לי תאומים.

ההשקעה הזו בילדים שלנו היא ההשקעה הכי קשה ותובענית שיש - והכי טובה שאנחנו יכולים לעשות בחיים. אנחנו מגדלים אותם להיות בעלי ערך עצמי גבוה ותחושת מסוגלות גבוהה, וזה הנכס הכי גדול שלנו כהורים - לתת לילדים שלנו נקודת פתיחה משמעותית לחיים, לחזק את הנכס הכי גדול של הילדים שלנו בחיים, והנכס הזה הוא הם עצמם.