שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "למה עזבתי אישה, ילדה ומשפחה - והחלטתי להתגייס"
    כבר כילד בחסידות סאטמר בברוקלין, חלם חיים מייזלס על ישראל ועל שירות צבאי. לאחר שנישא בגיל 17 והוליד ילדה, הבין כי לא יוכל להמשיך לחיות בשקר שכפו עליו - ומשפחתו ניתקה עמו את הקשר. השבוע, עם קבלת דרגות הקצונה - הוא כתב בפוסט מרגש: "אני מקווה שיום אחד כשבתי תגדל, אוכל לחדש איתה את הקשר ולהסביר לה"

    חיים מייזלס   ()
    חיים מייזלס

     

    דרך ארוכה עבר חיים מייזלס, נינו של האדמו"ר מסאטמר, מאז ילדותו בחסידות הקיצונית בברוקלין, ארה"ב – ועד לקבלת דרגות הקצונה על רחבת המסדרים של בה"ד אחד, השבוע. בדרך הזאת היו מהמורות וקשיים והרבה כאב, אבל גם הצלחות עצומות. את כל אלה הוא חלק בפוסט מרגש שכתב בעמוד הפייסבוק שלו, תחת הכותרת: "אם יש רצון, יש דרך".

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    "למה עזבתי אישה, ילדה, משפחה, חברים, ועבודה מוצלחת והחלטתי להתגייס לקרבי?" הוא שואל – ומספר על אובדן האמונה ונישואיו בגיל 17, על הילדה שהוליד – היום בת ארבע – ועל החלום שריחף מעל לכול אלה: לשרת את מדינת ישראל שבה התאהב כבר בגיל 11, בביקורו הראשון כאן, על אף שטיפת המוח שעבר נגדה.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות :

     

    כבר כילד חרדי בברוקלין, הוא מספר בפוסט, "הייתה לי הרגשה שמשהו חסר לי, ולא ידעתי מה. הביקור הראשון שלי בארץ היה בגיל 11. גיליתי את מדינת ישראל, המדינה היהודית. עוד לא ידעתי איך זה ישפיע עליי, אבל הרגשתי שמצאתי את הבית".

     

    "כשחזרנו לברוקלין אחרי כמה ימים, הרגשתי בן אדם אחר. פתאום יש משהו שאני מתחבר אליו, מדינת ישראל. אבל בגלל שאני נכד של האדמו"ר מסאטמר, והקהילה שבה גדלתי לא תומכת במדינה - לא היה לי עם מי לדבר על זה".

     

    בגיל 17 - מתחת לחופה

    בגיל 15 שוב הגיע לארץ - הפעם כדי ללמוד בישיבה בבני ברק. "השפה היחידה שדיברתי באותו זמן הייתה יידיש, ולא הצלחתי לתקשר עם העולם בחוץ כמו שרציתי".

     

     

    "כשחזרתי לארה"ב שנה אחר כך, קניתי טלפון עם אינטרנט (שהיה אסור לנו בישיבה), והחלטתי ללמוד אנגלית, ללמוד על ישראל וקצת על העולם הגדול".

     

    בגיל 17 חל המהפך. אז, הוא מספר בפוסט, "הבנתי שאני רוצה לעזוב את העולם החרדי, אבל רוב האנשים שהכרתי שעזבו, לא הצליחו. הפער החברתי והשפה הקשו עליהם להתמודד עם חיים מסוג אחר".

     

    "החלטתי לפנות לרב ולספר לו ששנים אני כבר לא שומר שבת, שאני לא מתחבר. התשובה שלו הייתה שהגעתי לאן שהגעתי בגלל שאני עוד לא נשוי, וברגע שתהיה לי אישה משלי - כבר לא ארצה לעזוב, כי בנות כבר לא ישמחו אותי. הוא הסביר שכאשר אהיה נשוי אוכל לעשות יותר ולעזור מחוץ לישיבה - ואהיה יותר חופשי".

     

    "שבועיים אחר כך, אני בפגישה עם ההורים של הבחורה. שואלים אותי שאלות בגמרא וכו'. עברתי את המבחן. פגישה עם הבחורה, ההורים של שנינו בחדר ליד. שיחה של 50 דקות בינינו, והסכמתי. התארסנו באותו הלילה".

     

    אחרי כמה חודשים עמדו השניים מתחת לחופה, אלא שהבטחותיו של הרב מיאנו להתגשם. "מיד אחרי החתונה הבנתי שאני ממש לא מתחבר אליה. אני חושב על מדינת ישראל, ואילו היא חושבת על הדברים שאמר הרב.

     

    "שישה שבועות אחרי, אני מגיע הביתה ואשתי מספרת לי שהיא בהריון. הייתי שמח, התרגשתי מאוד, עד שלאט-לאט התחלתי לחשוב מה עשיתי. איך אני הולך לגדל ילד חרדי בעולם שאני לא מסכים איתו. ידעתי שמאוחר מדי, שעוד שנייה מגיעה הילדה לעולם, ועוד שנייה אהיה אבא.

     

    "לא יכולתי להישאר יותר, חשבתי על זה המון, ניסיתי לדבר עם אנשים מבחוץ, חברים שעזבו וכאלה שנשארו".

     

    "עזבתי. נפרדתי מאשתי ומהקהילה, ורוב המשפחה עזבה אותי", הוא כותב. "מצאתי עבודה טובה. התחלתי את החיים מאפס, וכמו ילד קטן למדתי איך להתלבש (בבגדים שהם לא שחור ולבן), ואיך לדבר עם אנשים".

     

    "אמרו לי שאין לי סיכוי להצליח בצבא"

    עכשיו נותר החלום לשרת את המדינה: "כמה חודשים לפני 'צוק איתן', כמעט שנה אחרי שעזבתי את הקהילה שבה גדלתי, החלטתי שאני רוצה להתגייס. נרשמתי דרך גרעין 'צבר' כדי לעלות לארץ, אבל אחרי שתי פגישות אמרו לי שבגלל שאני בן 19, גרוש פלוס אחת, אני לא מתאים לצבא. גם החברים סביבי אמרו שאני לא אצליח בצבא. שאין לי סיכוי בכלל".

     

    אבל מייזלס לא התייאש: "קניתי כרטיס טיסה והגעתי לבד לארץ. בהתחלה חבר קישר אותי לארגון 'חייל אל חייל', למרכז לחיילים בודדים על שם מייקל לוין ולציקי אוד שעוזר לי המון. באוגוסט 2014 התגייסתי לקורס עברית במחו"ה אלון. אחרי שלושה חודשים של טירונות וקורס הגעתי לגולני, עברתי גיבוש והתקבלתי ליחידת אגוז. לא סיפרתי לאף אחד את הסיפור שלי. פחדתי שכמו בגרעין צבר, יחשבו שאני לא מתאים.

     

    "בתחילת המסלול פתחתי פער מהחברים בצוות ולא הצלחתי להיות מהמובילים, לכן אחרי שנה במסלול, כשרציתי לצאת לפיקוד, לא התאפשר לי. אחרי התייעצות עם הרב הושע פרידמן אדמו"ר מפאשקאן (אז הקמל"ר תת אלוף), בחרתי לעזוב את היחידה ולהגיע לגדוד.

     

    "יצאתי לקורס מ"כים ואחרי עצירה קטנה בר"מ 2, חזרתי לפקד על לוחמים בגדוד 13. הייתי בתפקיד כמה חודשים ויצאתי לקורס קצינים, שם למדתי במשך שמונה חודשים איך להיות מפקד טוב ומקצועי, ואיך לעמוד בכל משימה שתידרש כדי להגן על מדינת ישראל".

     

    מתגעגע לבת שנשארה מאחור

    מייזלס גר כיום בגפו, ב"בית גיורא" שבקריית היובל בירושלים - בניין שכול הדיירים בו חיילים בודדים. "רבקה, הבת שלי, כבר בת 4. המשפחה שלה לא מסכימה שנהיה בקשר בגלל שאני לא חרדי", הוא כותב.

     

    "אני מקווה שיום אחד כשתגדל, אוכל לחדש איתה את הקשר ולהסביר לה למה הייתי חייב לעזוב אותה ולעלות לארץ; להסביר לה שבחרתי בדרך שונה ממה שהיא מכירה. אני כל כך אוהב את משפחתי שפשוט לא מבינה ולא מקבלת את הזווית שלי על העולם. בחרתי בדרך ביהדות ששונה מהם - יהדות שבה לקום ולהגן על מדינת העם היהודי זה דבר עצום וחשוב לא פחות מללמוד תורה".

     

    לקראת סיום הפוסט הוא מספר: "משבוע הבא אהיה מפקד מחלקה בקורס מ"כים, ואשקיע בלבנות את המפקדים החדשים של צה"ל.

     

    "הסיבה שאני מספר לכם את זה, היא כדי שתלמדו שאם יש רצון יש דרך. לא משנה מה אומרים לך או מי אומר לך - אם אתה באמת רוצה להצליח ומוכן להשקיע, בסוף תצליח. יש לנו את הצבא הכי טוב בעולם, וזה לא משנה מאיפה באת ומה עשית עד עכשיו. אם תיתן את המאה אחוז שלך, אתה תמצא את הדרך".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים