שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    יצאנו לבדוק: כמה זמן תאלצו לחכות בכל חדר מיון
    במסדרונות בתי החולים החורף כבר התחיל ו"הקשישה במסדרון" היא לא רק ביטוי, היא מציאות. מסע בין חדרי המיון בבתי החולים בישראל מציג תמונה מדאיגה: עומס חולים מול מיעוט מיטות ורופאים. "לא רק המטופלים חולים", אומרת עובדת ותיקה באחד מחדרי המיון, "כל מערכת הבריאות חולה"
    בכל שנה, כשיורדות הטמפרטורות והגשם הראשון מפציע, חדרי המיון מתמלאים ועולים על גדותיהם. הצוות הרפואי שממילא כמעט וקורס תחת הנטל בכל ימות השנה, מתקשה לעמוד בקצב. זמני ההמתנה מתארכים, עוד ועוד מיטות מתגלגלות למחלקות הפנימיות, והחולים ובני משפחותיהם מתקשים לשמור על הסבלנות.

     

    חדרי המיון הם הבבואה של מערכת הבריאות בישראל. מצד אחד הם משקפים את מצבה העגום של רפואת הקהילה שמפנה חולים לחדרי המיון ולא מצליחה לתת להם מענה מקיף וכולל בקופות החולים או במוקדי החירום, ומהצד השני הם שער הכניסה למחלקות האשפוז בבתי החולים העמוסים ומלמדים על הכאוס שמתחולל במחלקות הפנימיות, על הלחץ במחלקות הכירורגיות ועל החוויה הקשה של המטופלים שמוצאים את עצמם ממתינים שעות עד למפגש עם רופא, ומתאשפזים בבתי חולים בהם אחוז התפוסה מכפיל את עצמו.

     

    כל שנה מחדש

    עומסים כבדים בחדרי המיון: 180% ברמב"ם; 200% בשיבא

    "ילדים מאושפזים במסדרון? לא זכור לי מצב כזה"
    מש' הבריאות הורה: רמב"ם סגור עקב עומס חריג

     

    על פי נתוני משרד הבריאות, המעודכנים לשנת 2015, 1.7 מיליון ישראלים ביקרו בחדרי מיון לפחות פעם אחת. כשני שליש (67%) מהמטופלים פנו פעם אחת בלבד, 26% פנו 2-3 פעמים ו-7% פנו 4 פעמים ומעלה במהלך השנה. כמחצית הפונים בגיל 85 ומעלה ביקרו לפחות פעמיים במשך בשנה בחדר מיון. בתי החולים בהם נרשמו הכי הרבה פניות למיון הם סורוקה, איכילוב, שיבא, מאיר ואסף הרופא.

     

    זמן ההמתנה הממוצע בחדרי המיון בישראל היה 3.79 שעות. מעל הממוצע נמצאים בתי החולים בני ציון, שערי צדק, הדסה עין כרם ורמב"ם. זמן ההמתנה הקצר ביותר נרשם בבית החולים יוספטל (1.97 שעות) ובלניאדו (1.9 שעות).

      

    הניסיון מלמד שהחורף מחריף את המצב הקשה בכל ימות השנה. מה קורה בחדרי המיון בישראל? זוהי תמונת המצב.

     

    שיבא, תל השומר, רותם אליזרע

    על הקירות בחדר המיון החדש של בית החולים תלויים מסכי פלזמה ועליהם משודרים ללא הרף מספרים, "מטופל כעת" ו"הבא בתור", אך במשך שעות ארוכות בליל שישי האחרון, המספרים כלל לא זזו. מול חדר האורתופד הצטבר תור של 14 חולים. כל אחד זקוק לתשומת הלב, לקשב, לבדיקה מעמיקה ומקיפה. איך אפשר לעשות זאת כשמחוץ לדלת העומס הופך בלתי נסבל? אמנם ימי שישי "ידועים לשמצה" בחדרי המיון, אך המראות אינם פשוטים. בעקבות השיפוץ ההמתנה קלה יותר: ספסלים נוחים, שקעים רבים בקירות והפרדה בין קומת הטראומה לקומת הרופאים המטפלים. אך התורים הבלתי נגמרים מעיבים על הכל.

     

    באחד מכסאות הגלגלים יושבת אישה בת למעלה משמונים, מלווה בביתה. היא רעבה מאוד, אבל לא יכולה לאכול. לפני כמה שעות היא עברה בדיקת סי-טי אך עד שהתוצאות יתקבלו אסור עליה להכניס דבר לפיה. הבדיקה כבר מעובדת ומוזנת למחשב, אך טרם הגיע תורה להיכנס לרופא שיציג לה אותם. בכל פעם שדלתו נפתחת מזנקים ממתינים רבים ומנסים להידחף. לה אין כמעט סיכוי. היא רק מביטה בהם ואומרת בשקט: "אין לכם סבלנות? אני לא מבינה". בתה כבר כעוסה מאוד. אחות שעוברת במקום מנסה להרגיע אותן, אולם גם אותה מקיפים ברגע עשרות שואלים ולה אין תשובות.

     

    "אבא, שב פה", אומר גבר לאביו בן ה-65 שמדדה בצליעה קלה אחריו. הם נמצאים במיון כבר עשר שעות. האב עייף, בנו מאבד סבלנות. לחולים ולמלווים מצפה עוד לילה ארוך.

     

    ממתינים לטיפול. בית החולים שיבא (צילום: אמיר לוי) (צילום: אמיר לוי)
    ממתינים לטיפול. בית החולים שיבא(צילום: אמיר לוי)

     

    הדסה עין־כרם, יעל פרידסון

    חולה בת 96 עם פרפור לב שמחכה שתתפנה מיטה במחלקה, זקן בן 83 שיושב במשך שמונה שעות על כסא וילד עם פרכוסים שיושב ארבע שעות במסדרון - כך נראה חדר המיון בבית החולים הירושלמי העמוס.

     

    החולים השוכבים על מיטות במסדרונות אינם מחזה חריג למרבה הצער. אפילו המיטות ליד עמדת האחיות הן בהתאם לתקן של משרד הבריאות. במסדרון מאושפזת כבר יממה אישה צעירה עם זיהום בכליות. "יש מחסור נוראי בכוח אדם", אומר בעלה עזרא, לשעבר מתנדב במד"א. "כנראה שלשר הבריאות יותר חשוב לאיים בפרישה מהממשלה בגלל עבודות ברכבת מאשר להוסיף תקנים לרופאים ולמיטות".

     

    ההמתנה לבחינה ראשונית על ידי אחות דווקא מהירה. רוב החולים מדווחים שנלקחו להם מדדים ראשונים והם ראו רופא בתוך שעה-שעתיים. הבעיה היא בהמשך הטיפול - המתנה להחלטת הרופאים אם לשחרר אותם הביתה או להעלות אותם למחלקה, במידה ויש מיטה פנויה בכלל. צביקה למשל, נמצא שם עם אביו בן ה-83. רופא המשפחה הפנה אותם לסדרת בדיקות סי.טי ואולטרסאונד, שמתבצעות יחסית באופן יעיל, בתוך כשלוש שעות, אך הם מתעכבים בגלל שהרופאים עסוקים בטיפול בחולים דחופים יותר ולא מתפנים לנתח את תוצאות הבדיקה. במשך שמונה שעות אביו של עזרא נאלץ לשבת על כיסא באזור ההמתנה.

     

    סורוקה, באר־שבע, אילנה קוריאל

    החורף שמאחר להגיע תופס את בית החולים סורוקה בבאר שבע במצב רגוע יחסית. למרות שמדובר בבית חולים שמשרת כמעט את כל תושבי הנגב, האווירה יחסית רגועה. "בשבוע שעבר היה עמוס", מספרים סעיד ושרה, זוג מורים למוד אשפוזים בעקבות סחרחורות של הבעל. "לפני שבוע היה מלא. באנו בשמונה בבוקר ורק בתשע בערב עברנו למחלקה פנימית".

     

    בערב יום שני הם כבר הספיקו לראות רופא תוך רבע שעה לאחר שסעיד פונה לבית החולים באמבולנס. "מיון זה עניין של מזל", קובעת שרית פרטוק, שמלווה את אביה חולה הסכרת. "יש ימים שהיינו איתו שעה וחצי ונכנסנו ויש פעמים שאפשר לחכות שעות על גבי שעות. הצוות עושה הכל ומשתדל לטפל בכולם". אשר אלז'רת מירוחם, המלווה את אשתו, פחות רגוע. "זו הפקרות מה שהולך כאן", הוא אומר ומספר שאשתו ראתה רופא רק לאחר שלוש וחצי שעות, "אנחנו מתייבשים פה".

     

    וולפסון, חולון, מאיר תורג'מן

    לילה צ'ולפה לא מוכנה לחכות יותר. צ'ולפה (42), אדריכלית במקצועה, נפצעה אתמול כשמעדה באתר הבניה בו היא עובדת. היא הגיעה למיון בשתיים בצהרים, ואתמול לאחר השעה שמונה בערב כבר איבדה את סבלנותה. "אני רוצה הביתה", צעקה בחדר המיון, "אני רעבה וכואב לי".

     

    איש הצוות מעבר לדלפק מזהיר שיקרא למאבטחים. הרופא אומר לה שהיא צריכה לעבור צילום חזה, אבל היא מסרבת, בטענה שעברה כבר צילום של חלקים אחרים בגופה שנפגעו. "תחתמי לנו שאת מסרבת לצילום חזה ונשחרר אותך", אומרים לה אנשי הצוות. אחת האחיות מנסה להרגיע אותה ואומרת שהרופא שטיפל בה מיד יסיים ניתוח ויחזור, אך צ'ולפה כבר ממררת בבכי."רק תנו לי ללכת הביתה".

     

    בשיחה עם "ידיעות אחרונות" היא אומרת בהמשך: "אחרי שמונה שעות אני לא מבינה למה גרמו לי להתחיל לצעוק ולעזוב בלי טופס שחרור". בחדר המיון, ששופץ לאחרונה ונראה נקי, יש מיטות פנויות. גרגורי יעקב (70) מספר שהוא כבר תשע שעות במיון. אחרי שעבר סדרת בדיקות, כולל צילום בטן, הוא ממתין למעלה משלוש שעות לרופא. "כאילו שכחו אותי פה", הוא אומר, "אף אחד לא ניגש, אבל אני לא יודע לצעוק ואני ממתין בסבלנות".

     

    בילינסון, פ"ת, קורין אלבז־אלוש

    בבית החולים בילינסון האווירה רגועה יחסית. חדר המיון מטופח, בחדרים יש גם מיטות ריקות ולמלווים ישנם כסאות המתנה. העומס ניכר בעיקר בתור לאורתופד. המטופלים עצמם לא מתנחמים בכך שיחסית בית החולים הזה אינו עמוס.

     

    "הגעתי בשתיים בצהריים ואני עדיין ממתינה", מספרת דינה, "כל פעם שולחים אותי לרופא אחר ולעוד בדיקות ואני לא יודעת מתי אשתחרר מכאן. זה מתיש". מטופלת נוספת שיושבת לידה מוסיפה: "חשבנו שאחרי השיפוץ שעשו פה השירות יהיה טוב יותר. אבל חוץ מזה שהכל פה חדש שום דבר לא השתנה. אנחנו עדיין מחכים שעות בתור. אני פוחדת לצאת מפה יותר חולה ממה שנכנסתי".

     

    בית החולים ברזילי. "המצב רק מחריף" (צילום: בראל אפרים) (צילום: בראל אפרים)
    בית החולים ברזילי. "המצב רק מחריף"(צילום: בראל אפרים)

     

    ברזילי, אשקלון, רותם אליזרע

    בחדר המיון בברזילי באשקלון יש רק 20 כסאות בחדר ההמתנה אבל למעלה מארבעים חולים מצטופפים בעמידה. האחיות לא עוצרות לרגע, הרופאים טרוטי עיניים. בכל רגע פורק אמבולנס מטופל חדש. רוב המטופלים משתדלים לשמור על איפוק - בין אם בגלל הכאבים הקשים ובין בגלל הייאוש שבהמתנה של שש שעות ארוכות. מפעם לפעם מאבד אחד החולים את הסבלנות. ״הילדה מעולפת ושוכבת פה על הרצפה. אני לא מבין למה היא לא נכנסת״, צועק אבא של ילדה בת 4 לעבר פקידות הקבלה, ״תאמיני לי כולם יברחו לכם לבית החולים החדש באשדוד בדיוק כמו שכל האחיות ברחו לשם. אני לא מבין, אתם מחכים שהיא תמות?!", הוא כמעט בוכה.

     

    המבנה של חדר המיון ישן. הדלתות חורקות, הציוד מיושן. המבקרים נאבקים על דקות אחרונות ויקרות של סוללה בטלפון הסלולרי כי מספר השקעים להטענה מצומצם. עוד ועוד אמבולנסים של מד״א מזרימים חולים ״מרגישים שהתחיל החורף״ אומר אחד הפראמדיקים שנאלץ להמתין דקות ארוכות בכניסה למיון כי לא התפנתה מיטה פנויה. "אני עובדת פה יותר מחמש עשרה שנה וזה קורה יום יום כל היום. המצב רק הולך ומחריף״, סיפרה אחת מעובדות המשק בייאוש. ״לא רק המטופלים חולים, כל מערכת הבריאות חולה".

     

    מאיר, כפר־סבא, איתן גליקמן

    לאה מכפר סבא מרגישה דווקא בת מזל. אחרי שעה וחצי היא נכנסה לצילום. "העסק כאן די מתקתק. כשיתחיל החורף האמיתי יהיה יותר עמוס והזמן לא יהיה סביר". גם מאושפזים אחרים מדווחים על קליטה מהירה, לצד המתנה קצת יותר ממושכת לפענוח הבדיקות ומפגש עם רופא. לקראת שעות הערב המיון הולך ונעשה עמוס יותר, אך הסדר והניקיון נשמרים. כחמישה מאבטחים מסתובבים ברחבי המיון, עדות לאחת הבעיות הקשות שמערכת הבריאות סובלת מהן: אלימות כלפי צוותים רפואיים.

     

    בביקור נוסף למחרת התמונה כבר שונה. חדר המיון עמוס, חלק מהחולים נאלצים להמתין במסדרון במיטות או כסאות אשפוז. "המיון היום עמוס מאוד אז אני במסדרון המעבר על כיסא אשפוז וכשאני רואה קשיש שגם אינו דובר את השפה היטב כשהוא שוכב במסדרון זה פשוט צובט את הלב", אומרת אחת המאושפזות.

     

    איכילוב, ת"א, קורין אלבז־אלוש

    המיון בבית החולים איכילוב עמוס לעייפה. חולים ממתינים בכל מקום, במסדרונות, על כיסאות גלגלים ובעיקר בדלפקי הקבלה, שואלים ומעלים טענות כלפי זמני ההמתנה. "כמה זמן צריך בשביל לקבל תוצאות?" רועמת אישה מבוגרת. בחור שעומד לידה מציע לה להיות לפניו בתור אך בקבלה מסבירים לו שאין טעם. שיגיעו הבדיקות היא תקבל אותם. "הצוות מנסה לעשות את הכי טוב שהוא יכול, אבל הם קורסים", אומרת אלינה, שמלווה כבר שעות את אמה המבוגרת שנפלה ונפצעה. "היא כבר מותשת ולא רואה מתי זה יסתיים".

     

    על אחת המיטות במסדרון יושבת בחורה צעירה, בהריון, מנסה שלא להידבק במחלות אחרות באמצעות כיסוי פניה. כבר חמש שעות שהיא מחכה לטיפול. "חייבים פה עוד כח אדם", אומרת אמה שעומדת לצידה מפאת חוסר במקומות ישיבה. "יום ארוך ומתיש ולא רק לחולים. גם למלווים שלהם". אך יחד עם זאת יש גם קולות אופטימיים. בחורה צעירה שהגיעה אחרי תאונת דרכים קלה ונזקקה לצילום כף הרגל מספרת שהיא הגיעה רק לפני חצי שעה וכבר לקראת סיום. "חשבתי שאני הולכת להתייבש פה" היא אומרת, "נראה לי שיש לי מזל".

     

    קפלן, רחובות, מאיר תורג'מן

    השקט בחדר המיון כמעט מפתיע. הקבלה הראשונית זריזה מאוד, ותוך דקות האחיות לוקחות מדדים ראשונים מהחולים. על המסכים מופיע המסלול שעובר כל מטופל: מהקבלה דרך מצב הבדיקות ועד לשחרור המיוחל.

     

    גם לעזרה החיצונית יש משמעות: מתנדבים של עמותות "עזר מציון" ו"לשובע" עוברים עם עגלות ומחלקים שתייה חמה, עוגיות וסנדביצ'ים. "איפה כל הסיפורים על צעקות ומכות לרופאים?", אומר מנחם יובוב מנס-ציונה שנפל מסולם במהלך עבודה, "אחרי שעה וחצי אני כבר בדרך הביתה אחרי גבס ובדיקות. מאז שפתחו מיון באשדוד פחות מגיעים לקפלן, וכאן נלחמים עלינו החולים".

     

    רמב"ם, חיפה, ליאור אל־חי

    בחדר המיון ברמב"ם מורגלים לעומסים, וכזה אכן היה גם בעת ביקורנו. 64 מיטות יש במיון על פי תקן משרד הבריאות, בעוד שבפועל שהו בחדר המיון 128 חולים. באגף "המהלכים" אין כסא פנוי אחד לרפואה. באגף "השוכבים" החדרים מלאים. המראה, למרבה הצער, שגרתי ומוכר.

     

    "התכוננו מראש להיות כאן הרבה שעות", אמרו בטי ואבי גרשט מקרית ים שהגיעו לבית החולים בעקבות סחרחורות קשות מהן סבלה בטי. את דלפק הקבלה היא עברה בתוך דקה, האחות הגיעה כעבור רבע שעה. ההמתנה הממושכת יותר היתה לרופא נוירולוג. בינתיים הם משתתפים בניסוי של בית החולים לשיפור השירות, במסגרתו הם מקבלים הודעות לטלפון ובהם הנחיות לאן לפנות בכל שלב.

     

    "זה שירות נחמד ומקל על החולים", הם מסכמים. "הגענו לחדר המיון ב- 17:35 ועזבנו בשעה 22:05", אומרים בני הזוג, "זה נשמע הרבה שעות, אבל לא הרגשנו בזמן שעובר. בגלל שעברנו בין אנשי המקצוע באופן מהיר יחסית".

      

     כך נראה העומס בחורף שעבר ברמב"ם:

     

    צילום: עידו בקר

    צילום: עידו בקר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    שערי צדק, ירושלים, ישי פורת

    כמו ברמב"ם, גם בשערי צדק הצפיפות היא תופעה שגרתית מצערת. כמות המאושפזים במסדרון זהה ולעיתים אף גבוהה מכמות המאושפזים בתאים. האחיות מנסות לספק מענה, אך לא יכולות לעשות זאת עבור כולם. חלק מהחולים במיון ישנים מתחת לקבלה, מיטות מונחות לאורך כל המסדרון, וגם במעברים המחברים בין המסדרונות מוצבים חולים. גם המלווים נאלצים לשבת על מיטות המאושפזים או לעמוד לצידן בגלל מיעוט הכסאות.

     

    קשיש בשנות השמונים לחייו מספר שהוא הגיע למיון בשל סחרחורות. הוא התקבל לאחר חצי שעה בלבד, אך זמן ההמתנה לרופא היה ארוך. "קיבלו אותי בשתיים בצהרים ועד שמונה לא ראיתי רופא", סיפר. שעה אחרי שהרופא ראה אותו הוא שוחרר. את שעות ההמתנה הארוכות עשה במסדרון סמוך לדלפק הקבלה.

     

    האחיות מקפידות להסיט את הוילון ולשמור על פרטיותם של מי שהתמזל מזלם לא להיות במסדרון. העומס עליהן גדול. כשאחד המאושפזים מאבד את סבלנותו ומרים את קולו בטענה שלא מתייחסים אליו משיבה לו האחות בקול תקיף: "תמתין. המקרה שלך לא דחוף".

     



     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים