שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בשורות חברתיות טובות לצעירים בסיכון
    "העמותות והארגונים פעלו במשך שנים במימון פילנתרופי וללא עורף ממשלתי. בשנים האחרונות הצטרפה המדינה למאמץ, ומימנה, ועדיין מממנת ויוזמת, תכניות התערבות רבות לצעירים וצעירות במצוקה". רעיה לוי, מנהלת פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, בטור אישי חיובי

    משדרי סיכום השנה יפסחו כנראה על הנתון הזה כי הוא לא דרמטי מספיק, אבל 150,000 הצעירים בסיכון החיים בישראל יודעים שהשנה שחלפה הייתה אולי שנת מפנה בנוגע לגורלם: במאי האחרון הושקה "יתד", התכנית הלאומית לצעירים וצעירות בסיכון בהובלת משרד הרווחה, ומאז היא מיושמת בהדרגה ברחבי

    הארץ. אלו חדשות טובות עבור עשרות אלפים בישראל המוגדרים צעירים בסיכון, אבל מאחורי המהלך החיובי מסתתרת עוד בשורה חברתית גדולה, הקשורה באופן שבו נהגתה ונבנתה תכנית זו.

     

    צעירים בסיכון (גילאי 18-25) הם ברובם מי שהיו ילדים ובני נוער בסיכון, ובגרו מבלי שגורמי הסיכון נעלמו מנוף חייהם. עם אוכלוסיה זו נמנים צעירים חסרי עורף משפחתי, בוגרי מסגרות חוץ ביתיות (פנימיות ואומנה), צעירים מרקע סוציו-אוקונומי קשה, צעירים בעלי היסטוריה אישית מול גורמי האכיפה, צעירים יוצאי המגזר החרדי ועוד. ברגע הגיעם לגיל 18 עליהם להתמודד בבת אחת עם ההכרח לעצמאות, ללא עורף משפחתי וכלכלי תומך. זו מציאות חיים קשה המסכנת אותם ועלולה להחזיר אותם שוב, וביתר שאת, אל נקודת ההתחלה.

     

    אל החלל הזה נכנס בשני העשורים האחרונים המגזר השלישי. בנקודת המעבר הקריטית הזו מנערות לבגרות פוגשים צעירים בסיכון עמותות וארגונים, שמלווים אותם במסע ההישרדות הכלכלי והחברתי, ומעניקים להם ליווי, תמיכה ותיווך.

     

    מציב נוסחה ייחודית ומעניינת בנוף החברתי

    העמותות והארגונים פעלו משך שנים במימון פילנתרופי וללא עורף ממשלתי. בשנים האחרונות הצטרפה המדינה למאמץ, ומימנה, ועדיין מממנת ויוזמת, תכניות התערבות רבות לצעירים וצעירות במצוקה. גם כך, אגב, נותרים רבים מהצעירים ללא מענה. להערכת אנשי המקצוע, מתוך 150,000 צעירים במצבי סיכון רק כ-20,000 זוכים לליווי ותמיכה.  

     

    ברגע הגיעם לגיל 18 עליהם להתמודד בבת אחת עם ההכרח לעצמאות, ללא עורף משפחתי וכלכלי תומך (צילום: סתיו גטניו) (צילום: סתיו גטניו)
    ברגע הגיעם לגיל 18 עליהם להתמודד בבת אחת עם ההכרח לעצמאות, ללא עורף משפחתי וכלכלי תומך(צילום: סתיו גטניו)

     

    השנה, כאמור, קיבל השדה כולו דחיפה משמעותית, ובמסגרת התכנית הלאומית גויסו כמאה עובדים סוציאליים חדשים לעשרות רשויות מקומיות ברחבי הארץ, והצטרפו לעובדי העמותות בקידום צעירים וצעירות אלו, במטרה להרחיב משמעותית את מעגל הצעירים המלווים ולהעמיק את הליווי.

     

    שיתוף הפעולה הזה, שנבנה בעמל רב בשנים האחרונות ושיאו הוא גיבוש תכנית לאומית במימון ממשלתי, מציב נוסחה ייחודית ומעניינת בנוף החברתי: הוא ממקם את המגזר השלישי בעמדת החלוץ והיוזם, ואת המדינה בעמדת הגורם המממן והמפקח. ללא חדשנותם ונוכחותם בשטח של הארגונים לא היתה התכנית הלאומית יכולה לצאת לפועל, וללא היוזמה וההתגייסות של משרד הרווחה היו הארגונים מגיעים למבוי סתום ומאבדים את החמצן הדרוש להם לפעילות ולהתפתחות.

     

    באופן המיוחד הזה, בו משכילה המדינה לצרף בחכמה את משאבי המימון שלה ואת ראייתה הרחבה והמקצועית אל מהירות התגובה, היעילות והחדשנות של המגזר השלישי – יכולה לצאת אל הפועל תכנית כמו זו, שעתידה לשפר את חייהם של עשרות אלפים.

     

    השיח הציבורי עוסק כבר שנים ארוכות בשאלה מהם גבולות האחריות של המדינה, ועד כמה מותר לה להשיל מעצמה תפקידים ומשימות ולהטיל אותן על שכם יחידים וקבוצות שפועלים ממניעים וולונטריים. באה התכנית הלאומית לצעירים בסיכון ומציבה נוסחת אמצע נהדרת: יהיה המגזר השלישי הגשש המסמן את הדרך, והמדינה – המחנה הגדול ההולך אחריו.

     

    רעיה לוי היא מנהלת פורום הארגונים למען צעירים בסיכון.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גיל יוחנן
    המטר: להרחיב משמעותית את מעגל הצעירים המלווים ולהעמיק את הליווי
    צילום: גיל יוחנן
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים