שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תולדות החמלה האנושית: מבת פרעה ועד ימינו
    מדוע להציל כוכב ים אחד, כשעשרות אלפים מהם מפוזרים על החוף? מה התועלת ברדיפה אחר שה אחד מתוך עדר שלם? למה להציל תינוק אחד מתוך רבבות שמושלכים ליאור? מה הטעם בהצלת עבד עברי אחד מתוך מאות אלפים במצרים? כי ככה מייצרים שינוי
    את הספר "סיפורים שמחממים את הלב" מאת ג'ק קנפילד ומארק-ויקטור הנסן (שנקרא גם "מרק עוף לנפש"), קראתי שוב ושוב בימי ילדותי עד שכריכתו בלתה מרוב שימוש. אחד הקטעים בספר מתאר פגישה עם איש צעיר שעומד על חוף הים, ומשליך אל האוקיינוס כוכבי ים שנתקעו על החול ונמצאים בסכנת מוות.

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    הכותב שואל את האיש מה התועלת במעשיו, כיצד הם ישנו משהו כשיש עשרות אלפי כוכבי ים לאורך החוף? וכך מתוארת התגובה: "האיש הצעיר עצר לרגע, חשב, ואז הרים כוכב ים נוסף מהחוף. בעוד הוא משליך אותו חזרה לים אמר: 'זה משנה... לאחד הזה'".

     

    בפרשת השבוע, שמות, משה יוצא לראות בסבלם של בני ישראל, ורואה "אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו". מותר לשער שמצרים מלאה באותו רגע במאות אלפי מצרים שמכים אנשים עבריים, כולם אחיו של משה, וגם אם ניפטר מן הנוגש הזה - יחליף אותו מחר מישהו אחר. אך את משה זה לא מעניין: "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל".

     

    "פרשה בשניים": עוד על פרשת שמות    (צילום ועריכה: מדרשת עין פרת)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מדוע? כיצד זה יועיל? אפשר שמשה פעל מתוך דחף אימפולסיבי. הוא ראה את סבלם של אֵחיו "ויחם לבבו", כלשונו של רבי יוסף בכור שור. אך חז"ל מדגישים שמשה שקל היטב את מעשיו. הוא "נועץ במלאכי השרת". משה הבין את ההשלכות של הריגת המצרי, אך החליט החלטה מוּדעת: יהא אשר יהא, את האיש העברי הספציפי הזה, ברגע הספציפי הזה, הוא מתכוון להציל בכל מחיר.

     

    הכוח לרדוף אחרי שה בודד

    משה לא צריך היה להגיע לתובנה הזו בעצמו, וגם לא לקרוא סיפורים על כוכבי ים: הוא יכול היה ללמוד זאת מן האישה שגידלה אותו בילדותו. כשבת פרעה יורדת לרחוץ על היאור ורואה תיבה ובה ילד בוכה, היא יודעת היטב שזהו רק אחד מבין רבבות תינוקות יהודים המושלכים לנהר. אך היא חומלת על הילד המסוים הזה, שנשלח אליה.

     

    היא מבינה שהתינוק הזה הוא אולי רק פסיק קטן בסטטיסטיקה, אבל הבכי שלו הוא שמגיע לאזניה, והיא מחויבת לשמוע את הבכי הזה; להיענות לו כאילו היה זה הילד היחיד בעולם, ובכך להחדיר לילד המשוי מן המים את הנכונות למשות אחרים; את הכוח לרדוף אחר שׂה בודד הפורש מן העדר ולא לוותר עליו, עד שיוביל אותו (על פי המדרש) אל מעמד הסנה. שם יקבל משה את המנהיגות לאחר שהוכיח שלעולם לא יתחמק מאחריות לכל אחד ואחד מצאן מרעיתו.

     

    כי כך היא גאולתן של ישראל. היא עשויה מאיש אחד מבית לוי שלוקח את בת לוי; מאישה מצרית שמוציאה ילד קטן מן המים; מנער שמציל איש עברי אחד ממכות. סדרה של תנועות קטנות נגד הזרם, שמייצרות אט-אט את השינוי.

     

    בהמשך הספר של קנפילד והנסן הובא גם שיר אחד, של אמילי דיקנסון, שבימי נעוריי חלף לו שוב ושוב בראשי, ועד היום אני מסוגל לצטט אותו על-פה: "אם אני יכול להקל מכאובו של אדם / או מדווה אחד לצנן / או אדום חזה מתעלף אל קנו להשיב / לא חייתי לשווא".

     


    פרסום ראשון: 05.01.18, 10:33
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "תולדות החמלה האנושית: מבת פרעה ועד ימינו"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים