שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בעלת דירה חויבה להסכים לחילופי שוכרים מוגנים
    סיעודית בת 90 מירושלים עברה לגור עם בנה ומצאה דיירים חלופיים. בעלת הנכס סירבה לכך, אבל בית הדין חייב אותה והורה לה לשלם 360 אלף ש'
    בית הדין לשכירות בירושלים חייב לאחרונה חברה שבבעלותה דירה בעיר להסכים לחילופי שוכרים מוגנים, ולשלם לדיירת המקורית – אישה סיעודית כבת 90 – כ-360 אלף שקל מדמי המפתח המגיעים לה. השופטת מרים ליפשיץ פריבס קבעה שסירובה של בעלת הנכס לחילופי הדיירים לא היה סביר.

     

    הדיירת גרה במשך שנים בדירה ברחוב חברת תהילים שהייתה בבעלות ישיבת מאה שערים, ונמכרה לפני כחמש שנים לקרן שפרינצה. לאחר שמצבה הרפואי הידרדר היא החליטה לעבור לביתו של בנה ומצאה דיירים חלופיים, החתימה אותם על חוזה שלפיו ישלמו דמי מפתח של 600 אלף שקל, והודיעה על כך לקרן. לפי חוק הגנת הדייר, לדייר המוגן מגיע חלק מדמי המפתח. אבל הקרן סירבה לחילופי הדיירים והודיעה לקשישה שהיא כבר לא נחשבת דיירת מוגנת, משום שלא שילמה דמי שכירות במשך עשרות שנים.

     

    הקשישה הפכה בינתיים לסיעודית, ותביעה בשמה הוגשה באוגוסט האחרון לבית הדין לשכירות. בנה של הקשישה הסביר שאמו לא שילמה דמי שכירות במשך כל השנים בהסכמת הישיבה, שהייתה בעלת הנכס, ועד לאחרונה אף הקרן עצמה לא ביקשה ממנה תשלום. הוא הוסיף כי מיד כשהתקבלה דרישת התשלום הראשונה – דמי השכירות שולמו במלואם. לפיכך הוא טען שאמו לא איבדה את זכויותיה כדיירת מוגנת, וביקש מבית הדין לאשר את חילופי הדיירים ולהורות לקרן להעביר לה 60% מדמי המפתח.

     

    אבל הקרן הודיעה כי היא מתכוונת להגיש נגד הקשישה תביעת פינוי עקב אי תשלום שכירות, וכי החוזה עם הדיירים הוא הסכם פיקטיבי שמטרתו לגבות את דמי המפתח ולהתעשר שלא כדין על חשבונה.

     

    השופטת מרים ליפשיץ פריבס הדגישה כי לפי חוק הגנת הדייר, בעל הדירה צריך להוכיח טעם סביר לסירובו לחילופי דיירים, וגם אז – לבית הדין נתון שיקול דעת רחב להכריע אם הסירוב סביר או לא.

     

    לאחר ששמעה את עדותם של הדיירים החלופיים היא השתכנעה שהחוזה אינו פיקטיבי, וכי הקשישה אכן מתכוונת לעבור לגור אצל בנה לנוכח מצבה הבריאותי וגילה המופלג.

     

    באשר למעמדה בדירה נקבע כי מכירת הנכס לקרן לא הפקיעה את זכותה של הקשישה, והיא עדיין נחשבת דיירת מוגנת, קל וחומר לנוכח העובדה שגם הקרן לא דרש ממנה תשלום דמי שכירות במשך שנים, וכאשר דרשה – קיבלה.

     

    נוכח כל האמור קבעה השופטת ליפשיץ פריבס שסירובה של הקרן לאשר את חילופי הדיירים לא היה סביר, וכי דרישת הקשישה לקבל את חלקה מדמי המפתח לגיטימית, שהרי לא יעלה על הדעת שבמצבה היא תישאר חסרת כל עקב הפינוי.

     

    מאחר שהקרן הודיעה שהיא מתכוונת להשתמש בדירה לצרכיה, השופטת הורתה לה להעביר לתובעת 360 אלף שקל – 60% מדמי המפתח שהציעו הדיירים החלופיים במקור. הקרן לא חויבה בהוצאות משום שבחלק מהזמן הסכימה לנוהג של הישיבה שלא לגבות מהקשישה דמי שכירות לפנים משורת הדין.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים