לבד (כמעט) במקסיקו
לאחר שחבריו שבו לארץ, המשיך סער לעבר העיירה סן קריסטובל דה לאס קאסאס. לאחר שזיהה ישראלית לפי סוג סנדליה הוא הזמין אותה לכוס יין וביחד הם שקעו בשיחה על החיים. משוחרר באמריקה, פרק 6
לפרקים הקודמים - הקליקו
חיפשתי באינטרנט מקומות מיוחדים במקסיקו ומצאתי נהר שנראה מדהים ביופיו בשם אגווה אסול (Agua azul) והחלטתי שאגיע גם אליו. ערכתי בדיקה מהירה באפליקציות ובאתרי טיסות נבחרים ומצאתי טיסה ב-70 דולר. למרות שכבר טסתי הרבה באותם חודשים, בכל פעם שהגעתי לשדה התעופה חשתי התרגשות מחדש, תחושה שקשה להסביר.
למרות שזה נשמע מוזר, שבעתי מעצי קוקוס ומחול לבן, ורציתי לעשות טרקים, לראות נופים, לגלות תרבות חדשה. אני חושב שכשמטיילים חשוב לדעת מה רוצים לראות ולחוות, וטוב ללכת לפי הרצונות שלנו, לפי מה שהלב אומר - גם אם זו לא תמיד הדרך הכי נוחה.
אחרי התמקמות בהוסטל וסקר שוק בין חברות הטיולים השונות הבנתי איזו חברה הכי משתלמת מבחינת הדרכה, זמן טיול, מחירים, וכמובן - בטיחות. כמה בני משפחה מקסיקנית, תייר יווני ואני נסענו לטייל במפל הצ'יפלון, מפל בגובה של כ-100 מטרים הנחשב למפל הגבוהה ביותר במקסיקו.
למחרת רציתי להגיע לאגווה אסול - המפלים והבריכות בצבע תכלת משגע שראיתי באינטרנט. אמרו לי בחברות הטיולים בעיירה שזו לא העונה המתאימה ולכן המים לא בצבע תכלת בוהק. כמובן שבכל זאת נסעתי כי כזה אני. היה מדהים, אך לא מרהיב כמו שציפיתי. מכאן, למדתי להבא, חשוב קודם כל לדעת מה העונה הכי טובה לטיול באזור שבו אתה רוצה לטייל. בכל מקרה, גם עם צבע תכלת או לא, המפלים והבריכות היו מרהיבים.
מבירור קטן עם מישהי שחזרה מהמערה הבנתי שבסנפלינג בדרך כלל צריכים שני חבלים - אחד מהם לאבטחה. בסנפלינג במערה הזו היה רק חבל אחד ומיד קפצה לי בראש נורת אזהרה, וההבטחה לאימא שלי שאחזור בשלום הביתה. לכן החלטתי לוותר על האטרקציה ורק להתרשם מהתמונות. בטיחות מעל הכל.
מסן קריסטובל ניתן לצאת לשייט בין צוקים, לבקר בבריכות טבעיות, לנסוע לכפרים סמוכים, להכיר את התרבות המקומית ואפילו לקחת חלק בטקסים מקסיקניים מיוחדים. בהוסטל שבו ישנתי לא היו ישראלים, מה שאילץ אותי לדבר באנגלית או בספרדית שקצת למדתי עם הזמן. החדר בהוסטל הכיל 16 אנשים (גברים ונשים) שלא מכירים אחד את השני וישנים במיטות קומותיים.
הכל זול שם ביחס לישראל, והעיירה מתוקה. גילינו בית קפה בשם "או לה לה" שמנוהל על ידי שני צרפתים, ובמשך כמה ימים הספקנו לטעום את כל הקינוחים המטורפים שהיו בחלון הראווה וכמובן גם את הקוראסונים, הקפה, השוקו ומה לא.
לאחר כשעה, כשתקף אותי הרעב לטאקוס מקסיקני טוב נזכרתי ששמעתי ממישהו על מסעדה בשם La lupe שמגישה אוכל מקסיקני אותנטי, ומפורסמת בזכות המנה שלה – "מות הרעב". מומלץ, לא תישארו רעבים. אחרי כמעט שבועיים בעיירה התחלתי לחשוב על היעד הבא שלי. המקום שבו אמשיך את הטיול הגדול.
המשך בשבוע הבא
סער יעקובוביץ, יועץ ומדריך טיולים לדרום, מרכז, צפון אמריקה ואנטרקטיקה. למידע נוסף כנסו לעמוד הפייסבוק .
לפנייה לכתב/ת 
