שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לבד (כמעט) במקסיקו
    לאחר שחבריו שבו לארץ, המשיך סער לעבר העיירה סן קריסטובל דה לאס קאסאס. לאחר שזיהה ישראלית לפי סוג סנדליה הוא הזמין אותה לכוס יין וביחד הם שקעו בשיחה על החיים. משוחרר באמריקה, פרק 6

    מפל הצ'יפלון (צילום: סער יעקובוביץ)
    מפל הצ'יפלון(צילום: סער יעקובוביץ)
      

    נפרדתי מהחברים והמשכתי לבד. קראתי באינטרנט על מקסיקו, על ערים ומקומות מומלצים, דיברתי עם אנשים שפגשתי בדרך ועם עוד כמה מוצ'ילרים וראיתי שיש הרבה המלצות על עיירה קטנה בשם סן קריסטובל דה לאס קאסאס (San Cristobal de las Casas). כן, זה בסדר, גם לי לקח כמה דקות עד שהצלחתי להגות את השם בצורה נכונה.


    לפרקים הקודמים - הקליקו

     

    חיפשתי באינטרנט מקומות מיוחדים במקסיקו ומצאתי נהר שנראה מדהים ביופיו בשם אגווה אסול (Agua azul) והחלטתי שאגיע גם אליו. ערכתי בדיקה מהירה באפליקציות ובאתרי טיסות נבחרים ומצאתי טיסה ב-70 דולר. למרות שכבר טסתי הרבה באותם חודשים, בכל פעם שהגעתי לשדה התעופה חשתי התרגשות מחדש, תחושה שקשה להסביר.

     

    למרות שזה נשמע מוזר, שבעתי מעצי קוקוס ומחול לבן, ורציתי לעשות טרקים, לראות נופים, לגלות תרבות חדשה. אני חושב שכשמטיילים חשוב לדעת מה רוצים לראות ולחוות, וטוב ללכת לפי הרצונות שלנו, לפי מה שהלב אומר - גם אם זו לא תמיד הדרך הכי נוחה.

     

    משוחרר באמריקה    (צילום: אורי דוידוביץ')

    משוחרר באמריקה    (צילום: אורי דוידוביץ')

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    אחרי טיסה לא ארוכה הגעתי לסן קריסטובל, עיר שמהווה תחנת מעבר מרכזית בין המחוזות השונים במקסיקו ונמצאת במחוז צ'יאפס. העיר קטנה ובנויה סביב הכיכר המרכזית שבה אומני האזור מציגים למכירה את עבודותיהם בעיקר בסופי השבוע. בעיר מתקיימים המון פסטיבלים שונים ותיירים שמגיעים אליה יוצאים ממנה יוצאים לטיולים רבים. בדיוק מה שהייתי צריך.

     

    אחרי התמקמות בהוסטל וסקר שוק בין חברות הטיולים השונות הבנתי איזו חברה הכי משתלמת מבחינת הדרכה, זמן טיול, מחירים, וכמובן - בטיחות. כמה בני משפחה מקסיקנית, תייר יווני ואני נסענו לטייל במפל הצ'יפלון, מפל בגובה של כ-100 מטרים הנחשב למפל הגבוהה ביותר במקסיקו.

     

    למחרת רציתי להגיע לאגווה אסול - המפלים והבריכות בצבע תכלת משגע שראיתי באינטרנט. אמרו לי בחברות הטיולים בעיירה שזו לא העונה המתאימה ולכן המים לא בצבע תכלת בוהק. כמובן שבכל זאת נסעתי כי כזה אני. היה מדהים, אך לא מרהיב כמו שציפיתי. מכאן, למדתי להבא, חשוב קודם כל לדעת מה העונה הכי טובה לטיול באזור שבו אתה רוצה לטייל. בכל מקרה, גם עם צבע תכלת או לא, המפלים והבריכות היו מרהיבים.

    אגווה אסול (צילום: סער יעקובוביץ)
    אגווה אסול(צילום: סער יעקובוביץ)
     

    מי שמכיר אותי, יודע שהחיה האהובה עלי היא תוכי. לא יודע למה, כנראה בגלל החופש שלהם לעוף ממקום למקום, הצבעוניות, היכולת המצחיקה שלהם לחקות קולות ולהגיב בהתאם. שמעתי על מערה בעומק של כמאה מטרים ליד העיר. אל המערה נכנסים בסנפלינג ויש בה תוכים.

     

    מבירור קטן עם מישהי שחזרה מהמערה הבנתי שבסנפלינג בדרך כלל צריכים שני חבלים - אחד מהם לאבטחה. בסנפלינג במערה הזו היה רק חבל אחד ומיד קפצה לי בראש נורת אזהרה, וההבטחה לאימא שלי שאחזור בשלום הביתה. לכן החלטתי לוותר על האטרקציה ורק להתרשם מהתמונות. בטיחות מעל הכל.

     

    מסן קריסטובל ניתן לצאת לשייט בין צוקים, לבקר בבריכות טבעיות, לנסוע לכפרים סמוכים, להכיר את התרבות המקומית ואפילו לקחת חלק בטקסים מקסיקניים מיוחדים. בהוסטל שבו ישנתי לא היו ישראלים, מה שאילץ אותי לדבר באנגלית או בספרדית שקצת למדתי עם הזמן. החדר בהוסטל הכיל 16 אנשים (גברים ונשים) שלא מכירים אחד את השני וישנים במיטות קומותיים.

    מבלה בשוק של העיירה (צילום: סער יעקובוביץ)
    מבלה בשוק של העיירה(צילום: סער יעקובוביץ)
     

    הטענתי את הטלפון ועמדתי ליד החלון בחדר. בזווית העין קלטתי מישהי עם סנדלים - המזהה המיידי של ישראלים במרכז ובדרום אמריקה. שאלתי אותה בעברית - ישראלית? וכמובן שהתשובה הייתה חיובית. לאחר שתי דקות של היכרות בסיסית לגמרי הרגשנו כאילו אנחנו מכירים כבר כמה חודשים. יצאנו להסתובב בעיר. ישבנו באחד הברים סמוך לכיכר המרכזית, שתינו יין ודיברנו על החיים. כיף להכיר אנשים חדשים.

    מדברים על החיים (צילום: סער יעקובוביץ)
    מדברים על החיים(צילום: סער יעקובוביץ)
     

    הכל זול שם ביחס לישראל, והעיירה מתוקה. גילינו בית קפה בשם "או לה לה" שמנוהל על ידי שני צרפתים, ובמשך כמה ימים הספקנו לטעום את כל הקינוחים המטורפים שהיו בחלון הראווה וכמובן גם את הקוראסונים, הקפה, השוקו ומה לא.

    אתגר הקינוחים (צילום: סער יעקובוביץ)
    אתגר הקינוחים(צילום: סער יעקובוביץ)

    בחנות כלי הנגינה (צילום: סער יעקובוביץ)
    בחנות כלי הנגינה(צילום: סער יעקובוביץ)
     

    "מות הרעב" (צילום: סער יעקובוביץ)
    "מות הרעב"(צילום: סער יעקובוביץ)
     

    קפצתי לבית חב"ד להגיד שבת שלום והתחברתי עם כמה ישראלים. ביחד הסתובבנו בשוק הצבעוני של העיירה, ובערב יצאנו למועדון הכי מפורסם בעיר - ה-Revolución. הלהקה ניגנה סלסה וכולם שמחו ונהנו. באחד מהימים נכנסתי לחנות כלי נגינה. תפסתי את אחת מהגיטרות והתחלתי לנגן לראשונה לאחר חודשים ארוכים.

     

    לאחר כשעה, כשתקף אותי הרעב לטאקוס מקסיקני טוב נזכרתי ששמעתי ממישהו על מסעדה בשם La lupe שמגישה אוכל מקסיקני אותנטי, ומפורסמת בזכות המנה שלה – "מות הרעב". מומלץ, לא תישארו רעבים. אחרי כמעט שבועיים בעיירה התחלתי לחשוב על היעד הבא שלי. המקום שבו אמשיך את הטיול הגדול.

     

    המשך בשבוע הבא

     

    סער יעקובוביץ, יועץ ומדריך טיולים לדרום, מרכז, צפון אמריקה ואנטרקטיקה. למידע נוסף כנסו לעמוד הפייסבוק . 

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "לבד (כמעט) במקסיקו"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים