מפלים ועצי ענק: מיומנו של מוצ'ילר בקולומביה
סער הגיע לבוגוטה בדרכו אל נהר חמשת הצבעים, אך העונה הסתיימה מוקדם מהצפוי והוא נאלץ להסתפק במפלים ונהרות אחרים. דווקא היה כיף. משוחרר באמריקה, פרק 8
ממקסיקו סיטי החלטתי שאני ממשיך אל נהר חמשת הצבעים בקולומביה. באופן רשמי הוא נקרא נהר הקאנו קריסטל (Cano Cristales). בבירור שערכתי גיליתי שאלה ממש הימים האחרונים שאפשר עוד להגיע אל הנהר לפני שתסתיים העונה הקצרה שבה צמחי המים והאצות נותנים לו את צבעוניותו והופכים אותו לנהר המיוחד שהוא.
לפרקים הקודמים - הקליקו
להגיע לנהר עם חברת טיולים מאורגנת עולה כ-600 דולר לארבעה ימים. למוצ'ילר כמוני, שמתכנן לטייל שנה או אולי יותר, זה סכום גבוה מאוד, אבל החלטתי שאני הולך על זה. הזמנתי בטלפון סיור, עזבתי את המשפחה המקסיקנית שאירחה אותי וטסתי לקולומביה. הגעתי לבוגוטה, עיר הבירה השוקקת והנחמדה.
נכנסתי לאחד מההוסטלים, התחברתי לאינטרנט וקיבלתי הודעה מחברת הטיולים שהנהר נסגר בגלל מחסור במים וייפתח מחדש רק בעוד שנה. כן, קשה לתפוס את הנהר הזה ברגעיו הטובים. למרות שהתבאסתי מאוד, לא ויתרתי ובדקתי לגבי נהרות דומים ומיוחדים בקולומביה. באחד הפוסטים שפורסמו באתר על אתרי טיול בקולומביה גיליתי את נהר הלאס גאצ'אס.
כדי להגיע לשם לקחתי שני אוטובוסים מבוגוטה, לעיר שכוחת אל שממנה אסף אותי בחור מקומי איתו יצרתי קשר דרך אתר אינטרנט שבו מאוגדים המקומות הכי יפים בקולומביה. יחד איתי הגיעו לנהר רק עוד כמה קולומביאנים שבאו לנפוש את בני משפחותיהם. העברנו יומיים שלמים בנהר ובשלוחותיו במחיר זעום של כ-100 שקלים, כולל לינה, הדרכה, אוכל ונסיעות.
משם עליתי על אוטובוס שלקח אותי לעיר קאלי, הידועה כבירת הסלסה של קולומביה. הכרתי בהוסטל שתי ברזילאיות ובחור מפורטוגל ויחד סיירנו בעיר. בערב הכנתי להם שקשוקה ולאחר מכן יצאנו למסיבת סלסה סוערת על גג של מועדון תחת כיפת השמיים.
בהוסטל, סיפרו לי על עיירה בשם סאן סיפיריאנו שמגיעים אליה באוטובוס מקאלי, ומשם לוקחים "רכבת" מיוחדת בשם "ברונכיטה" - המכשפה. הבחור בהוסטל לא סיפר לי יותר מדי כי לא רצה להרוס את ההפתעה. בסיפיריאנו יש נהרות, מפלים, וכיף להעביר שם יום שלם, אבל לא כל כך נחמד להעביר שם את הלילה.
משם המשכתי לסלנטו. ללא ספק אחת העיירות האהובות עליי מהטיול, ולא סתם חזרתי אליה פעמיים. העיירה נמצאת בעמק הקוקורה (Vale de Cocora) שמפורסם בזכות בעצי השעווה הגבוהים בעולם (עד 90 מטרים!) שגדלים בו. בסלנטו עשיתי טרק של יום אחד באזור של העצים המיוחדים האלה.
אפשר לצאת מהעיר לסיורים שבהם רואים איך מכינים את הקפה הקולומביאני – החל משלב הקלייה ועד למזיגה אל תוך הכוס. בעיירה ישנה מסעדה של זוג אמריקנים בשם Burnch. המנות ענקיות, יש מבחר סוגי המבורגרים ומנת הדגל היא מילקשייק ענק בטעם שוקולד וחמאת בוטנים.
באחד מהימים כשהגעתי למסעדה אחרי שכבר טעמתי חלק נכבד מהתפריט, הזמנתי פרישייק שהרכבתי לבד. בעל המסעדה התעניין בפרישייק שהרכבתי, טעם והחליט להוסיף אותו לתפריט. הוא נתן לי את הזכות לבחור את השם של המשקה, וקראתי לו "המיץ של סער".
בסלנטו התחברתי לכמה מוצ'ילרים מאוסטרליה וארצות הברית וביחד הלכנו ליום פינוק במעיינות חמים טבעיים בשם סנטה רוזה (Santa Rosa). אכלנו סטייק, נרגענו במים הרותחים, התסכלנו על המפל הקסום והרגשנו שאנחנו בגן עדן.
אחת מהאוסטרליות סיפרה לי שאין לה מקום מגורים קבוע ושהיא מטיילת ממקום למקום עם המחשב הנייד שלה, מתפרנסת מתרגום מאמרים, וככה מתנהלים החיים שלה. פתאום גיליתי צורת חיים שונה עם חשיבה אחרת של אנשים, ככה זה כשמטיילים.
המשך בשבוע הבא
סער יעקובוביץ, יועץ ומדריך טיולים לדרום, מרכז, צפון אמריקה ואנטרקטיקה. למידע נוסף כנסו לעמוד הפייסבוק .
לפנייה לכתב/ת 
